נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

יש את הרגעים שבהם לומדים להרפות , לומדים לא לקוות מידי . יודעים שהאדם היחידי שיהיה שם תמיד בשבילי ולא יעזוב בין אם ירצה ובין אם לא הוא אני.

בגלל זה אני חייבת לעצמי יותר ממה שחשבתי , כמה שניסתי למצוא את האושר ואת הפירצה דרך אנשים הבנתי שבסופו של דבר מי שישאר איתי לתמיד זה רק אני.

בגלל זה אני חייבת לעצמי , אני חייבת לפצות את עצמי שנתתי אמון והחלטות בידי אחרים ולא בידי.

כבר לא משנה לי מה יגיבו , אם יאמרו שלא הבנתי נכון או שאחרים יאמרו אמרתי לך , כבר פחות אכפת לי ממה יאמרו לי ואם אני מאכזבת , כל מה שאני רוצה זה פעם אחת לתת לעצמי את מה שיש לי במקום לחלק את זה לאחרים.

את החופש להחלטות שלי , את האפשרות לשמור לעצמי דברים , את העובדה לדעת שלענות את עצמי היא לא הדרך להוציא את הכאב .

מעכשיו אני יהיה זאת שתהיה שם בשבילי , אני לא צריכה אחרים שיעמדו לצידי ויוכיחו לי מה אני שווה.

וזה כבר הצעד הראשון.