נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

"דמי , חבל שלא הגעת , פיספסת את החבר החתיך של יסמין" נטלי אמרה כשהארבע ישבו בשולחן החצר.

"ממתי קבעתם שהוא חבר שלי ?!" יסמין קפצה.

"מאז שהוא לקח אותך החוצה באמצע הריקודים" נטלי נשמעה בקיאה וחדת הבחנה.

"ככה מאחוריי הגב שלנו ?!" קארן נשמעה המומה ממנה ותוך כדי צוהלת. "שפכי שפכי חמודה. נו התנשקתם ?" היא נראתה מאושרת.

יסמין שתקה והסמיקה.

"תגידי את זה , תגידי את זה ..." נטלי נידנדה כאילו ציפתה לתשובה החיובית.

"התחלנו לדבר ואז הוא אמר שאני מתוקה והתחיל להצמד.." היא אמרה והשלוש נצמדו לשמוע עוד.

"אעעעעע יסמין , נשיקה ראשונה שלך !" קארן כאילו לחשה בהתרגשות כי היא ידעה שיסמין ביישנית.

"לא" יסמין הנידה בראשה.

"מה זאת אומרת לא ? שנייה ??" נטלי נראתה המומה יותר מכולם.

"לא . זה לא קרה" היא הסבירה.

"מה ?!!!" קארן צווחה.

"לא יודעת מה קרה לי . עצרתי את זה." היא מלמלה.

"יסמין !! אני יהרוג אותך , איך את מבזבזת אותו ככה ?!!" קארן כמעט נחנקה מהלם.

"מה את רוצה מהילדה ? תני לה בקצב שלה" נטלי כעסה על קארן.

"סליחה . הלם של רגע ..." קארן הנמיכה את קולה.

"תגידו מי זאת הילדה הזאת שם ?" דמי שינתה נושא.

"מי ?" קארן הסתובבה.

"זאת שמדברת עם ג'ון" היא סימנה ברמז עם ראשה.

"היא..." יסמין לא הספיקה להסביר וכבר דמי ראתה אותם מתנשקים.

"חברה שלו ?!!" דמי קמה והלכה משם.

נשמעו דפיקות בדלת החדר שנשארתי בו בלילה מהמסיבה.

הלכתי להחליף בגדים מפיג'מה , אבל לא לתלבושת בית ספר . גם ככה אין טעם היום.

"אפשר להכנס" אמרתי כשגמרתי להתלבש.

ג'ק עמד בפתח.

"בעצם לא" אמרתי וחיכתי שיצא.

"חמש דקות" הוא ביקש.

לא רציתי לשמוע , אבל לא היה לי כוח גם להתווכח.

"אני מצטער על מה שקרה , זה היה בטעות" הוא ניסה להסביר.

"עכשיו אתה יכול לצאת ?" התעלמתי.

"מה יש לך ? למה את לא מנסה להקשיב לי ? לא גמרתי " הוא אמר.

"עברו כבר שתי דקות" ניסתי לעצבן אותו כדי שיצא כבר.

"היא אמרה שאם אני לא ינשק אותה היא לוחצת "send" ובשנייה כולם יודעים על העיניין שלי ושל רייצ'ל ועלייך ועל לואי , אני מצטער , לא ניסתי לבגוד בך או משהו , ניסתי תוך כדי לקחת ממנה את הפלאפון...ידעתי שבלחיצה אחת בזמן שכולם היו  בבית יהיה בלאגן שלם" הוא התעלם מדבריי."היילי ?" הוא שם לב ששתקתי.

"ו...זהו ! נגמר הזמן . אתה יכול לצאת" הבטתי בשעון שהיה על הקיר.

"לעזאזל עם העקשנות שלך !!" הוא בעט בשולחן שנפלה ממנו כוס זכוכית שהייתה שם.

"אאא !!" צווחתי . הרגשתי כאב חד ביד.

 נטף לי דם מהיד . בשנייה הבנתי שהכוס שנפלה - נשברה ועף לי לתוך היד פיסת שבר זכוכית.

"שיט ,היילי תני לי לטפל בזה" הוא נראה לחוץ וניסה להתקרב.

"עוף מפה !" התחילו לרדת ממני דמעות , לא בגללו , בגלל הכאב .

"די תפסיקי להיות עקשנית כבר" הוא ניסה שוב לראות את ידי.

"מה קורה פה ?!!" לואי פרץ לחדר כנראה שהוא שמע את קול הנפץ של הכוס.

ואז ראה את היד שלי ... "איך זה קרה לעזאזל ?!" הוא התחיל לבדוק אותה.

"הפלתי את הכוס" שיקרתי "איההה" העפתי את היד שלו משלי שהכאיבה.

"אני הולך  להשיג את ליה בפלאפון , זה נראה לי עמוק , תחכה איתה פה" הוא אמר לג'ק.

"אני מסתדרת גם בלעדיו " אמרתי .

"פשוט תישארו שניכם פה."

הוא יצא וסגר אחריו את הדלת , לחצתי על המקום מכאב וגם כי ידעתי שזה יעצור את זרימת הדם.

"אני מצטער , לא התכוונתי אני כזה דביל כשאני עצבני " הוא מלמל בפחד ולחץ מזרימת הדם.

"אתה צודק" לא מנעתי מעצמי להטיח בפניו את האשמה.

היה משהו שרציתי לומר , התלבטתי אם לומר ...

"אתה יודע מה הורג אותי ?! עם כולן אתה הכי עדין כדי לא לפגוע בהן כי הן בנות , אתה מנשק אותה במקום לקחת ממנה בכוח כדי לא לפגוע בה . אני לא מבינה איך עם כל הזהירות שלך אתה פוגע בי , נפשית ופיזית , אני לא נחשבת אצלך ?? " לבסוף אמרתי .דמעות חנקו בגרוני , לרגע חשבתי , אולי זה באמת נכון ואני לא נחשבת אצלו , אולי אני אומרת דברים נכונים.

"לא , לא היילי זה ממש לא ככה ! " הוא נבהל מהתגובה.

ידעתי שכל העיניין בפגיעה בבנות רגיש מאוד אצלו אבל הפעם הכעס גרם לי לשכוח מהכל.

"אז איך זה ? איך ?!" שידלתי את עצמי לא להרים את הקול.

"אני ..." הוא מלמל אבל אז נכנסו לואי וליה.

"אויי מתוקה ..." ליה ראתה את הדם והתיישבה לידי , פותחת את תיק העזרה הראשונה.

היא חיטאה את המקום עם נוזל ששפכה לצמר גפן מתוך בקבוק שקוף כלשהו. זה קצת שרף אבל ניסתי לשמור את הכאב בפנים.

"אוקיי , החלק הזה יהיה קצת יותר כואב . אולי כדאי שתתני למישהו יד ?" היא הציעה.

הנהנתי בראשי לשלילה . אני אתגבר על זה לבד.

סובבתי את ראשי כי כבר ראיתי שהיא הוציאה פינצטה ומחט , לא רציתי לראות מה הבא בתור.

לא עברו שתי שניות וכבר הרגשתי כאב חד , כאילו תקעו לי סכין ביד.

נשכתי שפתיים בכאב ...

"זהו נגמר ..." היא אמרה והתחילה לחבוש את היד.

ואז נזכרתי במשהו "לואי" אמרתי והוא התקרב לשמוע.

"תוכל לשמור את זה מאמא ?" אמרתי בשקט כדי שרק הוא ישמע.

"אני לא יודע היילי" הוא ענה.

"בבקשה" התחננתי.

"אני אחשוב על זה..." הוא לא נכנע.

"תנוחי קצת,תשתי טרופית או משהו מתוק ותאכלי טוב , בלי לפספס ארוחות , טוב ?" היא אמרה וסגרה את התיק.

"למה כל זה ? רק חתך..." שאלתי.

"תפסיקי לסבך ותקשיבי לה" לואי אמר.

"לא זה בסדר , מותר לה לשאול ... זה בגלל שאיבדת הרבה דם חמודה" היא הסבירה.

"אני יורד להכין לך משהו לאכול" לואי ירד למטה. שוב מתעקש לעשות דברים בעצמו במקום לתת לטבחית או לעובד אחר.

"תרגישי טוב . אני אלך להחזיר את הציוד אם תרגישי לא טוב אל תהססי להתקשר" ליה אמרה בחיוך והשבתי לה גם. לפני שהיא פתחה את הדלת היא הוסיפה "ג'ק אתה בא או נשאר ?" לרגע שכחתי מכל הבלאגן שלי עם ג'ק וכרגע היא הזכירה לי אותו.

"אני בא עוד חמש דקות" הוא אמר מה שלא ציפתי.

היא הנהנה באישור ויצאה מהחדר סוגרת אחרייה .

"אני מצטער , תרגישי טוב עדיף שנדבר יום אחר את צריכה לנוח" הוא אמר ופנה לכיוון הדלת.

"אין מה לדבר יום אחר" אמרתי והוא הסתובב בחזרה.

"אני לא מבין"

"אתה לא אוהב , אתה סתם ניסת לבדוק אם תצליח לגרום לי ליפול . קיבלת את זה" אמרתי ותפסתי את הדמעות.

"אם לא הייתי אוהב אותך לא הייתי מנסה להסביר לך הייתי פשוט הולך ועוזב את זה , אבל זה באמת מה שהיה למה את לא מאמינה לי ?!"  "כי הכאבת לי יותר מידי !" הרמתי את הקול עליו בפעם הראשונה.

הייתה שתיקה קצרה "היילי ..." הוא התקרב ולחש .

"תלך , תלך מפה כבר ! זהו , זה נגמר ! " התרחקתי ממנו מיד.

ואז הייתה השתיקה הזאת , השתיקה של שתי שניות שגוררת אחרייה עוד שתיקה.

הוא קם , הרכין את מבטו , לא הסתכל עליי אפילו ויצא מהחדר.

צליל טריקת הדלת הדהד באוזניי שוב ושוב...

"היי בובה" אחד הילדים אמר לקארן כהוציאה ספרים מהלוקר . היא לא השיבה והמשיכה בשלה.

"דיברתי אלייך מותק" הוא ניסה שוב .

"תיזהר שלא לאבד את כל הכינויים שלך ביום אחד" היא אמרה , סגרה את הלוקר והתקדמה לכיתה.

"היי היי , לאן את חושבת שאת הולכת ?!" הוא תפס בידה.

"לא עיניינך" היא ניסתה לשחרר את היד.

"היי !" היא שמעה קריאה מאחוריו.

"מה אתה רוצה ?" הילד שתפס בידה הסתובב.

"טוס ממנה" הוא אמר.

"אם אתה רוצה לחזור הביתה שלם תשכח מהשניות האחרונות ולך מפה" הילד שכבר שחרר את היד שלה אמר.

"חח דביל , אין לך מושג עם מי אתה מתעסק ..." הוא לא פחד מתגובתו והתנפל עליו.

אחריי דקה שהילד שהגן עלייה הוביל עליו  הגיע המנהל למסדרון.

"ג'רמי !!!" הוא צרח והוא קם ממנו.

"מה זה אמור להביע המכות האלה ?!" הוא דרש הסברים.

"איזה מכות ?" הוא התמם.

"תפסיק לשחק איתי משחקים , למשרד עכשיו ! " המנהל צרח וסימן באצבעו לדלת המשרד.

"שמחתי להיפגש שוב" הוא קרץ לקארן .

"לא הייתי צריכה את העזרה שלך" היא אמרה והוא גיחח.

היילי יצאה לחצר בית הספר.

"בוקר טוב" שון אמר לה.

"בוקר טוב" היא השיבה בחיוך.

היא העבירה איתו שיחה וניסתה לתרץ למה היד שלה חבושה ואפילו לא שמה לב לג'ק הצופה בהם מהצד.

"אויי אני נזכרתי שאני צריכה להביא משהו מהמורה להיסטוריה,חכה פה רגע" היא התחילה לרוץ למבנה בית הספר.

"הבאת ?" שון שאל כשהיא חזרה לאחר עשר דקות.

"כן" היא התנשפה.

"היילי את לא נראת טוב" הוא אמר.

"סליחה ??" היא לא הבינה למה הוא מדבר אלייה ככה.

"לא ... התכוונתי את מחווירה" הוא אמר והיא נזכרה שליה אמרה לה לא להתאמץ בשבוע הקרוב כי כל ההתעלפויות והאיבוד דם ישפיעו.

"שיט..." היא מלמלה.

"קרה משהו ?" שון שאל אותה

"שון , קח אותה לאחות" היא שמעה לפתע את ג'ק.

"טוב" הוא ענה לג'ק.

"לא" היא התעקשה.

"תראי, אם הוא לא לוקח אותך אני לוקח אותך" ג'ק ניסה 'לאיים' .

"אתה לא" היא קבעה.

"שון אתה מתכוון ללכת איתה ?" ג'ק בירר לפני שיעשה צעד.

"כן . בואי" שון קפץ על ההזדמנות והתחיל ללכת.

"מה לא מובן ב-לא ?!" היא לעומתו לא הלכה גם.

היא התחילה להראות גרוע יותר ויותר ובכל זאת הכחישה את זה שהיא מרגישה רע.

"טוב , נמאס לי מהעקשנות שלך" ג'ק הפך לחסר סבלנות , תפס בידה והתקדם.

"שחרר אותי כבר" היא נסתה להחלץ מאחיזתו.

הוא שתק והמשיך להתקדם כששון מאחוריהם למקרה והיילי תברח.

"אתה מפגר או מה ?! עזוב אותי כבר !" היא השתוללה כמו ילדה.

הוא המשיך להתעלם , עוד דקה הם בחדר האחות , הוא ישאיר אותה שם עם שון ויעזוב אותה לנפשה.

"אני פשוט שונאת אותך !" היא צרחה עליו.היא שונאת לצרוח אבל העצבים שלה פקעו.

הוא עצר. "את סתם אומרת את זה כי את עצבנית" הוא אמר לה.

"לא . אתה באמת בלתי נסבל !" היא החזירה לו מבלי לרסן את פיה.

"אף בן אדם לא מסוגל יום אחד לאהוב ויום אחר כך לשנוא" הוא ניסה לשכנע את עצמו יותר מאותה.

"אני מתגברת מהר , אוקיי ?!" היא הבינה על מה הוא מדבר.

"אני לא מאמין לך" הוא המשיך להתקדם. הוא לא מנסה להחזיר אותה אליו , אין לו ברירה , הוא באמת פגע בה יותר מידי גם אם היו לזה סיבות , אבל למה היא אומרת לו שהיא התגברה כל כך מהר ?! זה לא נכון ! הוא שכנע את עצמו. הוא העדיף להתמקד בלהגיע לחדר האחות.

הם הגיעו , "הגענו" הוא הסתובב ואז שחרר את ידה.

בשנייה שהוא שחרר את היד שלה היא לא הססה ...היא התקרבה אל שון , תפסה אותו בשולי חולצתו ונישקה אותו נשיקה ארוכה ארוכה שנראה ששון התענג עלייה. נשיקה ארוכה ורכה  שכל שנייה בה שרפה לג'ק מבפנים,הוא קפא במקום ולא הצליח להזיז את מבטו מהשניים...

-

לא ארחיב , בייחוד מהסיבה שיש לי הרגשה שבפרקים

הבאים אני הולכת לכתוב לכם הודעות סופיות ארוכות ויהיה לי הרבה להודיע.

אז ... אשמח לשמוע את דעתכן (:

נ.ב - יודעת שהתעכבתי :\