נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

צליל של רטט נשמע בכיתה.

"קארן , תשתיקי את הפלאפון." המורה לגאוגרפיה הורתה לה.

"אוקיי" היא אמרה אך לא הכניסה , רק לקחה את הפלאפון עשתה כאילו היא מתכוונת להכניס אותו לתיק וברגע שהמורה לא הביטה הכניסה אותו ללוקר ובדקה מי התקשר.

זו השיטה הישנה של כולם להתכתב בשיעור , היא לא השקיעה בלמצוא שיטה יותר טובה שלא תוכל להסגיר אותה לזמן הקרוב.

'בא לך להבריז קצת ?' נשלח לה.

'לא' היא שלחה בחזרה.

'נו , אבל אנחנו צריכים לדבר...אני יכנס לעזור לחלץ אותך' נשלח שוב.

'כנס לכיתה שלך כבר ! תפסיק לעשות בעיות ועזוב אותי , כבר אמרתי לך מקודם שלא קרה כלום' היא תקתקה באצבעותיה בעצבים.

'איך לא קרה כלום ?! מאז שפגשתי אותך בקיוסק את לא כתבת לי כלום יותר' נשלח שוב.

'זה לא אשמת הקיוסק , בדיוק הלכתי לקנות לחברות ולי שתייה . אתה יודע , בגלל שאני לא מרוכזת בשיעור אז נשארת אחרי הלימודים אחמממ!!' היא הדגישה את ההפרעה שלו.

'בבקשה ?' הוא שלח.

"יאווו !!" היא פלטה בעצבים . קצת בקול מידי אפילו.

"גברת קארן , צאי מיד החוצה ותשאירי את הפלאפון מחמד שלך בלוקר , כי הוא מוחרם !" המורה רתחה.

קארן יצאה ללא ויכוחים . טוב נו , היא ידעה שבשלב כלשהו היא תתפס ...

"אם מוחמד לא יבוא אל ההר , ההר יבוא אל מוחמד" היא שמעה את קולו  .

היא התעלמה והלכה לצד השני של המסדרון , אם כבר יצאה מהשיעור שתהנה מלא לשמוע את קול המורה.

הוא הלך אחרייה ללא רצונה והיא נשענה על הקיר , כאילו הוא מעולם לא היה.

"את לא תצליחי להתעלם ממני ..." הוא קבע.

היא חייכה לעצמה , הוא ממש לא יצליח לשבור את השתיקה שלה.

"את יפה , את יודעת ?" הוא נצמד אלייה מחוייך כשהקיר לא נותן לה מקום המלטות.

זה רק הצחיק אותה יותר , רק הוא יכול לנסות שיטות טיפשיות שכאלה.

היא דחפה אותו קלות ממנה בצחקוק והלכה להתיישב בפינה.

"את פחדנית" הוא קבע והתיישב לידה.

היא הרימה גבה . לא צריך לדבר כדי להבין שאין לה מושג על מה הוא מדבר.

"את בורחת" הוא הסביר.

היא כתבה משהו בפלאפון ואז הצביעה על שלו.

הוא הסיר את נעילת הפלאפון שלו וגילה הודעה - "היית מת".

"טוב...אם ככה" הוא מלמל וגם התחיל לכתוב משהו.

'רוצה לדבר איתי כמו בן אדם ולא כמו רובוט ?' לאחר דקה הוצג על המסך שלה.

לא עברו שתי שניות ונשמע צליל  "התקבלה הודעה חדשה מאת - קארן" הוא קרא. "כמה לא צפוי ..." הוא פתח אותה.

שלוש נקודות . זה כל מה שהיה כתוב , שלוש נקודות.

"מה זה לעזאזל ?! התעלמות פלאפונית ?!!" הוא הפך להיות לחסר סבלנות.

היא המשיכה לשתוק.

"מה לעשות כדי שתדברי ?" הוא התעקש.

"אדוני וגברתי ! לחדר מיד !!" המנהל יצא מחדרו .

"אני יוצא לעשות מה שרציתי , ובזמן הזה אתם מנסחים לי ביחד מכתב התנצלות , שכתוב בו למה אתם בחוץ . המכתב הזה יעבור גם למורים שלכם שיאמתו את הדברים" הוא אמר , וסגר אחריו את הדלת.

"טוב , אני חושב שתצטרכי להגיד לי מה לכתוב כי נראה לי שאותך מעניין אם המנהל יהרוג ..." הוא ידע כמה היא משתדלת להתקדם .

"הדביל הפריע לי באמצע שיעור אז המורה הוציאה אותי , תכתוב" היא אמרה.

"אוקיי... הילד החמוד הזה שאני כל כל אוהבת ..." הוא אמר בשקט תוך כדי שהוא כותב.

"היית רוצה !" היא חטפה ממנו את העיפרון.

"חח את מתה עליי" הוא קבע.

"תפסיק להשלות את עצמך , זה לא בריא" 

"אוקיי, אם את רוצה , תכתבי את" הוא ויתר.

"טוב . מה הסיפור שלך ?" היא שאלה.

"הייתי חייב להבריז מהשיעור כדי לראות מה קרה לקארן" הוא אמר.

"אני לא הולכת לכתוב את זה !" היא אמרה.

"למה לא ? זאת האמת"

"כי אז ידחפו לי לעיניינים וזה לא עיניינם מה קרה שאני לא רוצה לדבר איתך"

"אהה...את רואה , מקודם אמרת שלא קרה כלום" הוא תפס אותה על חם.

"אוף , למה אתה מתעקש לדבר איתי ?!" היא התעצבנה.

"כי אני דואג לך"

"טוב , תראה ... אתה לא צריך לדאוג לי , אני יודעת לדאוג לעצמי , תודה על הכל , באמת ! אתה מאוד עוזר לי תמיד , אבל ... יש לך חיים משלך , אתה שכבה מעליי ובקושי מכיר אותי , שנה הבאה אתה בכלל לא תהיה בבית ספר . אתה תתקדם בחיים שלך ולא צריך להיות תקוע בבעיות שלי . טוב ? תעשה לי טובה , זה לא פוגע בי ." 

"עכשיו אני מבין ... למה לא אמרת ? תפסיקי לחשוב שאת מפריעה , אני נהנה לדבר איתך , העזרה זה סתם על הדרך , אני לא מרגיש בכלל שאני עוזר. חוץ מזה שגם את עוזרת לי אפילו בלי לשים לב"

"אבל..." היא עצרה את עצמה.

"אבל מה ?" הוא התקרב אלייה עם כיסאו.

"כלום" היא ביטלה.

"די להסתיר ממני חצאי דברים" הוא ביקש.

"למה דיברנו רק אלקטרוני ובקושי יכולתי לדבר איתך פנים אל פנים , הפעם הראשונה שדיברנו באמת זה היה כשהתחמקתי ממך"

"אני מצטער . לא הגעתי מלא לבית ספר כי יש לנו תקופות חופשים , ואם כבר אנחנו מגיעים זה בשביל שיעור או שתיים או בגרות,מצטער שיצא לנו לדבר רק ככה,סולחת?" הוא ביקש את סליחתה.

"אז ככה זה י'ב ..." היא מלמלה.

"חח כן , משהו כזה" הוא צחקק."אז אנחנו בסדר ?" הוא הביט בעינייה שהשפילה.

"כן" היא אמרה בהחלטיות.

"מעולה" הוא חייך , התקרב ונתן לה נשיקה חמה בלחי.

"היי תגידי..." הוא התחיל לומר לפני שיצא מחדר המנהל בלי רשותו.

היא הסתובבה אליו במבט שואל.

"אם כבר הברזנו , שנבריז עד הסוף ? גם ככה לא יצא לנו להפגש הרבה" הוא חייך.

באותו הרגע המנהל נכנס .

"שמע , אתה אלוף בלהרוס רגעים ..." הוא אמר למנהל.

"תכננת לצאת בלא רשותי ? יש לך מזל שאני בדיוק צריך את המשרד פנוי מפרחחים. איך אתה מצליח לעשות כל כך הרבה בעיות ?!" המנהל זעף בו.

"הכבוד כולו שלי" הוא כפף ברך.

"צא מפה , וקח את החברה שלך איתך" המנהל שמר עצבים.

"אני לא חברה שלו" היא תיקנה.

"עדיין" הוא הוסיף.

"לא אכפת לי ." המנהל אמר  "רגע , איפה המכתב שלכם ?" המנהל חיפש בין הדפים.

"אם אתה מתעקש..." הוא לקח פתקית מהשולחן שלו ועט וכתב 'סליחה גבר'.

"זה כל מה שיש לך לומר ?!!" המנהל התעצבן.

"אני יודעת מה חסר..." קארן לקחה עט והוסיפה סמיילי.

ושניהם נמלטו מהחדר לפני שהמנהל יטיח בפניהם דברים.

"ג'רמיייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!" המנהל צרח וקולו נשמע כמעט בכל המסדרון.

"היי,באתי לקחת את דילן" לוק נכנס למחלקה לטיפול בילדים ואמר מבלי להסתכל בפנייה של יסמין.

"היי" היא מלמלה והלכה לאחד החדרים. דלת החדר הייתה פתוחה , כך שהיה אפשר לראות אותה מתיישבת על ברכייה על השטיח כדי לדבר בגובה עיניו של דילן. היא אמרה לו משהו, חייכה אליו וקמה.

"הוא יגמור לאכול ואז יבוא. תוכל לחכות ?" היא שאלה אותו.

"אין בעיה" הוא אמר וישב על אחת הספות. הייתה בעיה , שניהם ידעו שהייתה אבל המשיכו לשתוק.

"טוב , אנחנו לא ילדים . אפשר לדבר לע זה נורמלי ?" הוא הראשון שהתפרץ.

היא הרכינה את מבטה. אבל היא לא רוצה לדבר.

"על מה ?" היא התממה ובלעה את רוקה.

"למה את נותנת לי להרגיש תינוק ? אני לא דמיינתי את זה" הוא ביסס את זה שהוא לא קטנוני.

אוח , למה היא מסבכת אותו מידי ? בחיים לא יצא לו להתאהב באחת נורמלית שלא רצה אחריי חיצוניות או שבמקום לצאת עם חבר'ה היא יושבת לטפל בילדים , היא הייתה תמימה וכל כך מתוקה . אז למה ? למה זה פשוט לא קרה ?!

"זה פשוט קרה" היא לא ידעה איך להסביר "אני מצטערת" היא הוסיפה.

"למה נרתעת ? עשיתי משהו לא בסדר ?" הוא דיבר בקול מלטף.

"לא.א..." היא לא הצליחה להסביר את עצמה.

"לוווו !!" דילן הקטן קיפץ מחוץ לחדר לתוך זרועותיו הגדולות של לוק.

"היי קטנצ'יק" לוק חייך אליו והרכיב אותו על גבו.

"ג'מין רקדה איתי ואז הביאה לי צ'יפס טעים !" הוא קרא בקול.

"איזה יופי !" הוא שמח איתו.ויסמין חייכה מהצד.

"ואז נתתי לה נשיקה גדולה גדולה במצח , כי היא חמודה. נכון שאתה רוצה לתת לה גם נשיקה ?!" דילן אמר בתמימותו.

יסמין קפאה לרגע.

לוק השתתק גם לכמה רגעים. "כן, ברור  קטנצ'יק." הוא אמר לבסוף ויצא איתו מהחדר.

"היי אחי" ג'ק הלך לשבת ליד סד ואז ראה לידו את רייצ'ל.

הוא נאנח.

"מה יש ?" סד דאג.

"כלום" הוא הסתיר.

"זה בגללי" רייצ'ל התכוונה לקום.

"לא , תישארי פה" סד אמר.

"יש לכם בטח משהו לדבר עליו , אני לא רוצה להתערב" היא מלמלה והחלה ללכת.

איזה שינוי ... ג'ק חשב לעצמו. טוב נו , בטח עוד הצגה.

"חכי שנייה" ג'ק קרא לה.

"כן?" היא הסתובבה.

"יש לי שאלה" הוא אמר.

"תשאל" היא השיבה.

"לא , לא . בואי לפה נדבר זה לא נראה לי נושא של דקה" הוא הסביר וסד ההמום הביט בהם מהצד.

"מה ?" היא חזרה למקומה.

"למה עשיתן את זה ?" הוא שאל.

"מה ? על מה אתה מדבר ?" רייצ'ל התבלבלה לרגע.

"את והחברות שלך . למה ?" הוא ניסה להגיע לתשובה.

סד הבין לאן זה מוביל , הוא לא רצה שאחריי שרייצ'ל התייצבה היא תרגיש שוב ששונאים אותה.

"עזוב אותה ג'ק" הוא הגן עלייה.

"לא , אני רוצה להבין על מה הוא מדבר" רייצ'ל נלחמה על כבודה.

"על מה שתמר עשתה במסיבה" ג'ק התעלם מדבריו של סד והמשיך.

"נסתי להזהיר אותך" היא הזכירה.

"מתי בדיוק ?!"

"כשלא רצית לבוא לדבר איתי שנייה !"

"באיזה מילים בדיוק הייתי צריך להבין שאת רוצה לדבר איתי על משהו כזה חשוב ?!" 

"כשאמרתי לך ' ג'ק אני צריכה לדבר איתך , זה חשוב ' !!" היא כבר צרחה.

הייתה שתיקה . כן , הוא יצא דביל.

היא נשמה עמוק להרגיע את הקול "אוטומטית חשבת שאני באה ברע . אני מנסה להשתפר , באמת . הבנתי שמתישהו אני יצטרך אישיות ויופי לא תמיד נשאר . אני מתכוונת ... תראה את המורה להיסטוריה" היא אמרה והראתה פרצוף מבחיל. "בסך הכל , בן אדם רוצה הזדמנות שנייה. אם תמר הצליחה בתוכנית שלה , אני בטוחה שאתה יודע על מה אני מדברת..." היא ניחשה כבר שאם הלך לתמר , היא החריבה יחסים בין ג'ק להיילי .

"לצערי מבין" הוא הודה.

"אז ידידים ? " היא הושיטה יד.

ידידים ? אחריי כל מה שהיא עשתה ידידים ? 

"אני חייב ללמוד לסלוח" הוא לחץ לה את היד והשלושה חייכו.

היילי יצאה מביניין בית הספר לשמע צלצול סיום שעות הלימודים שלה. היא לא נראתה שמחה במיוחד אולי אפילו משהו ביאס אותה, אבל ברגע ששון חייך אלייה היא הייתה חייבת להחזיר חיוך מזויף , לזה ג'ק שם לב ...

"אני כבר חוזר" הוא אמר והשאיר את סד ורייצ'ל בחלל הריק מאחוריו.

הוא רץ לכיוונה ובמהירות הגיע לידה. "תגידי , השתגעת ?!" הוא אמר.

"מה ?" היא הופתעה לראות אותו ועוד אחריי מה שקרה.

"למה את עושה את זה ? כדי להוכיח לי ? כדי להתנקם בי ? למה ?!" 

"למה אתה חושב שזה בגללך ?!"

"אם זה לא בגללי , ואת עוברת ככה מאחד לשני את מתנהגת ממש כמו..." הוא עצר את עצמו.

"כמו מה ..." היא ידעה מה הוא התכוון לומר , היא רצתה לשמוע את זה ממנו.

"כלום" הוא אמר.

"נו תגיד את זה , תקרא לי ככה אם בא לך , למה אתה מפחד לומר את זה ?!" היא אמרה וכשראתה שהוא שותק  התחילה ללכת משם.

הוא תפס בידה לפני שתלך. "כי את לא כזאת" .

היא שחררה את ידה והתכוונה כבר ללכת משם. 

"למה את עושה לו את זה ?" הוא שאל לפני שהיא הלכה.

"עושה למי מה ?" היא לא הבינה.

"את לא אוהבת אותו . את סתם משלה אותו , כדאי שתתקני את העיניין הזה של הנשיקה לפני שהוא יפתח ציפיות ויהיה מאוחר מידי. את משחקת בו אם את לא שמה לב"

"מי אמר לך שאני לא אוהבת אותו ?!" היא שאלה.

"תפסיקי לומר את זה כבר !" הוא כעס.

"תפסיק להתערב לי בחיים כבר !" היא החזירה לו.

"אבל את עושה שטויות "

"אני לא היחידה"

"די , אני הסברתי לך כבר . היילי , את פשוט מוציאה ממני הכל , כבר אין לי כוח" הוא מלמל בייאוש.

"כבר לא אכפת לי , תענה לי רק על דבר אחד..."

"מה?" הוא התפתה לשמוע את השאלה . הוא רצה לדעת מה לא היה ברור לה מכל מה שהוא הסביר.

"למה שהיא תעשה דבר שכזה ...?" היא שאלה.

הוא השתתק ונראה לרגע כבול עץ.

היא נאנחה והלכה משם.

"היי לואי" היילי נכנסה לרכב . היום לואי בא לקחת אותה במקום ההורים שלה .

"היי , איך עבר היום ?" הוא שאל והביט בה מהמראה הקדמית של הרכב.

"בסדר.אני רואה ששוב לא לקחת את הג'יפ והנהג שלך" היא צחקה.

"חח כן" הוא ענה.

"אויי , שכחתי לקחת משהו מיסמין , תוכל לחכות פה רגע ?" היא שאלה.

"היא מדברת עם ג'ק . תקחי ממנה מחר" הוא אמר.

"לא נו דקה , אני רק לוקחת וחוזרת" היא פתחה את הדלת.

"היילי , אל תצאי " הוא אמר.

"שנייה אחת ..." היא התכוונה לצאת.

"היילי..."

"כבר חוזרת"

"תשארי ברכב !!! " הוא צעק .

ואוו . זה היה הזוי , היא בחיים שלה ובחלומות שלה לא דמיינה את לואי מרים עלייה את הקול...

היא סגרה את הדלת בטריקה ודמעות בוגדניות זלגו על לחייה.

"סליחה..." הוא הסתובב ונאנח.

 הוא לא התכוון לצעוק , זה פשוט נפלט , אבל גם לטעויות הקטנות האלה יש מחיר.

"לא התכוונתי להבהיל אותך ככה" הוא הצטער שוב.

היא רצתה להגיד שהוא לא הבהיל אותה , אבל מהבהלה אפילו לשקר או להוציא מילה היא לא הצליחה.

הוא נאנח שוב לפני שלחץ על הגז. "נדבר על זה בבית , טוב ?" הוא אמר והחל לנסוע.

לאחר רבע שעה נסיעה הם הגיעו , שוב למקום הגדול הזה , הבית שלו.

היא לא יכלה ללכת היום הביתה כי ההורים שלה עובדים והיא שכחה את המפתח , אז כרגיל , זה כמו בית שני בשבילה.

"שבי" הוא הצביע על ספת העור הלבנה והארוכה והלך להביא כוס מים.

היא התיישבה ולא נגעה בכוס המים שהוא הניח לידה.

הוא ניחש שהנסיעה קצת הרגיעה אותה אז הוא הרשה לעצמו להתחיל לדבר גם לפני שהיא תראה סימן שהיא בסדר "אני יודע" הוא אמר.

"יודע מה ?" היא לא הבינה.

"אני יודע על רייצ'ל , על ג'ק , על הטיול שנתי" הוא אמר.

"על..." היא בלעה את רוקה. "אתה מתכוון על כל הטיול ?" היא לא הייתה מסוגלת להסתכל בפניו.

"על זה שהיית עם דין המאבטח , שחשבת על לישון בחוץ , ועל הנשיקה שלך עם ג'ק" הוא רצה שהיא תהיה מספיק בוגרת בשביל לשמוע הוכחות גם יותר מביכות . לה לעומתו , זה היה מוזר שהוא מזכיר את זה , היא הייתה קוראת לזה דרגה קצת מעל מביך.

"זה היה" היא הדגישה את זמן העבר.

"אני לא מדבר על זה . אני יודע גם על ה"בגידה" שלו במסיבה ועל היד שלך" הוא ירה.

"מי אמר לך את כל זה ?!" היא נבהלה .

"אם את חצי מהדברים רק את וג'ק יודעים , וזה לא את ..." הוא הוביל אותה למטרה.

היא התחילה לגמגם.

"זה לא מה שחשוב עכשיו . מה שכן , אני כועס , את לא יודעת כמה . אוקיי , על ביניכם אני מבליג לך , את לא חייבת לספר - זכותך המלאה ! . אבל כשאני שואל אותך איך קרה לך המקרה ביד את פשוט שיקרת לי במצח נחושה ?!?!" הוא נשמע באמת כועס.היא ניחשה שכרגע היא מצטיירת כחוצפנית בעיניו.

"אני מנסה לעזור לך . כל הזמן אני מנסה לעזור לך . ואת משקרת לי על ימין ועל שמאל. מה חשבת לעצמך כשהתכוונת לישון בחוץ כשאני בפרוש אמרתי לך על איזה תנאים את יוצאת לטיול ??" הוא המשיך להפציר בה את כעסו הרב."פתאום אני מתחיל להבין את אמא שלך , אני מבין למה אי אפשר לסמוך עלייך , למה היא כל כך פחדה עלייך.לא אכפת לך ממה שקורה מסביב ? את עושה מה שבראש שלך ?! "

"אתה לא מבין ..." נפלט לה.

"את צודקת , אני לא מבין ! אני באמת לא מבין , אולי תסבירי לי מה עבר לך בראש כשעשית את הכל ...?"

היא הרכינה את ראשה.

"תתחילי להתרחק ממנו , שמעת ? כי זה שהוא בא והתוודה כי הוא הרגיש אשם פעם אחת לא יעבור לו בפעם השנייה." 

"אבל הוא לא עשה כלום" היא אמרה.

"כלום ?! כלום ?! איך את יכולה להגן עליו אחריי כל זה ? תאמיני לי שאם לא הייתי מכיר אותו ואת המשפחה שלו מהילדות שלו , כבר ממזמן הייתי מתפרץ עליו , עם כל הכוח שלו אני גדול ממנו בכמה שנים טובות , אם לשנייה הייתי מאבד את הראש בגללך היה קורה לו משהו . בגלל שנתת לו לספר לי את כל זה ולא את באת כמו בן אדם להסביר לי מה קורה איתך,יודעת מה ? אפילו לאמא שלך , למישהו מבוגר במקום להריץ עליי חארטות ושקרים"

"אני מצטערת ...באמת" היא מלמלה .

הוא נאנח והתיישב על הספה.

"אני פשוט לא יודע מה לעשות איתך...אני יגיד הכל להורים שלך ושהם יחליטו" הוא אמר.

"לא !" היא קראה.

"פשוט תעלי לחדר שלך" הוא אמר.

"נוו לואי !" היא התעקשה.

"כואב לי הראש , אין לי כוח לויכוחים עכשיו. תעלי כבר לחדר" היא לא רגילה ללואי הקשוח,היא מכירה אותו הרבה יותר נחמד ומפנק.

הייא פחדה שאם היא תמשיך להתעקש הוא שוב יתפרץ , אז היא לקחה את התיק ועלתה לחדר.

היא זרקה את התיק לרצפת החדר הרחבה ועמדה מול מראת שידת הטואלט הגדולה , היא הביטה בעצמה .

'מה נהיה ממני ? אני כבר לא מכירה את עצמי...ממתי אני מתאהבת ?! למה אני מתחצפת פתאום ?? ג'ק המעצבן הזה צודק , אני משחקת בשון , אני פשוט ניצלתי אותו כדי להוכיח לג'ק שהוא טעה והתגברתי . למה עשיתי את זה לעזאזל ?!! ומה נראה לי שאני עושה ככה ללואי חיים קשים ?! הוא תמיד היה שם בשבילי , בהכל ! במקום להמשיך בחיים שלו בכיף בתור מפורסם מצליח הוא בא עד לבית שלי ואשכרה ניסה לכנע אותי לבוא , ואני ? התעקשתי ועד שהסכמתי אני מסבכת לו את החיים יותר ממה שהם מסובכים . איך הוא עומד בכל זה ?. כפויית טובה , זה מה שאני ! אני חייבת להשתפר עכשיו , להתאפס על עצמי ומהר ! אם לא בשביל עצמי , אז בשביל לואי...'

תמר הסתכלה במראה במקלחת , אני יודעת שאני מסוגלת , אני מסוגלת להכל .

אני הולכת להרוס כל בת זוג שתהיה לג'ק ...

או שאני אחזיר אותו אליי , או שלא תהיה לו אף אחת . אחריי מה שהוא עשה לי , את העבר הזה אני לא ישכח .

לא לו , ולא לרייצ'ל . 

איתי לא משחקים ג'ק , אתה זוכר את כל מה שקרה ? כן , לפניי איזה שנה וחצי ... אני מקווה שאתה זוכר כל פרט ופרט , אתה יודע , היית חמוד והכל חבל שהרסת.

ובאמת שאשמתך שהכנסת עוד חברה לחבורה , איך קוראים למטרה החדשה שלי ? אהה היילי.

ועכשיו להודעה שלי .... דבר ראשון , איך הפרק ? (אני פשוט מתה על התגובות הארוכות והמפרטות שלכן !)

דבר שני , אני רק מודיעה לאלו שרצו לדעת. ישארו עוד בערך שני פרקים אחרונים לסיפור ! מקסימום מקסימום שלושה.

דבר שלישי, זה די קשור לראשון.  אם אני אחליט לכתוב סיפור חדש , הוא יהיה סגנון קצת אחר אבל אני יעשה בינו לבין זה הפסקה (קצת יותר ארוכה מכרגיל) מה דעתכן ? לכתוב חדש אחריי זה ?.

העלתי היום את הפרק למרות שהוא היה צריך לעלות אתמול מאוד מאוחר בלילה . אז כמו שהבטחתי לכם , כתבתי פרק ביום אחד :O

סופ"ש מעולה שיהיה לכן (: