נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

"שון , אני מצטערת ...זה לא מגיע לך בכלל" היילי השפילה את מבטה.

"בשביל זה הוצאת אותי מהשיעור ?"

היא הנהנה בראשה קלות.

הוא נאנח וללא כל מילה חזר על עקבותיו.

"חכה רגע !" היא קראה לו בחזרה.

"מה ?" הוא הסתובב בכעס.

"בבקשה בוא נישאר ידידים..." היא ניסתה את מזלה.

"אחריי זה ?!" הוא נשמע המום.

"אני יודעת ... בבקשה תסלח זה היה קטע רגעי"

הוא נראה שוקל את הדבר ברצינות. "דף חדש ובלי שטויות יותר ?..." הוא שאל.

"מבטיחה"

"ומה יקרה אם שוב את וג'ק תריבו ואני יהיה הסתם ידיד שעומד באמצע ?"

"אל תגיד את זה , אתה לא סתם ידיד" היא אמרה.

"זה לא נראה ככה."

"זה פשוט לא יקרה . אני מבטיחה ..." היא אמרה  "גם ככה אני וג'ק לא ביחד" היא הוסיפה בשקט.

"כשתשלימו. מתישהו אתם תשלימו , ג'ק לא יחזיק יום בבית ספר רק לראות אותך מהצד..."

"הוא לא יצטרך לראות אותי מהצד"

"למה את מתכוונת ?" הוא ניסה להגיע לסוף דעתה.

"עוד חודש סוף הלימודים." היא אמרה . "בסוף השנה אני עוברת בית ספר , שון ..."

היא עמדה מול הדלת , מתלבטת אם לנקוש או לא .

כבר עברו שבועיים מאז שהיא ביקשה להעביר את העבודה שלה לילד אחר , היא ידעה שהיא לא תצליח לראות כל פעם מחדש את אחיו בסביבה. הגעגועים לקטן גברו על האפשרות שהיא תרגיש לא נעים בחברת אחיו.

היא דפקה שלוש פעמים בנימוסה האופייני לה.

אין מענה.

שוב.

היא שמעה צעדים והתפללה שלשם שינוי אלו יהיו ההורים שלו.

"היי" לוק אמר בקולו המלטף ופתח את הדלת לרווחה.

"דילן נמצא ?" היא ניסתה למהר להעביר את המבוכה.

"אני בדיוק יוצא אליו... חשבתי שהודיעו לך" הוא מלמל ונשמע כאב בקולו.

"הודיעו מה ?" היא לא הבינה והחלה להתבלבל.

"אולי כדאי שתשבי ?" הוא הציע.

היא התיישבה ללא ויכוחים.

"המצב של דילן הדרדר מאוד והוא התפנה לבית חולים מחוץ לעיר"

"מה ?!!" היא כמעט צווחה.

הוא שתק . כנראה שהוא הבין את הבהלה שלה.

"מתי זה קרה ? באיזה יום בדיוק ?! " היא דרשה לדעת.

"לפני שבועיים" 

"זה בדיוק מתי ש..." היא מלמלה והשפילה את מבטה.

היא קמה והלכה לחדר השירותים , סגרה על עצמה בלי לשאול אפילו אם יש לה רשות.

דמעות זלגו מעינייה "זה באשמתי ..." היא מלמלה בין הדמעות.

'הכל בגלל שעזבתי אותו , איך לא חשבתי על זה שהעזיבה שלי בלי להודיע לו תגרום לו לבלבול , הוא רק ילד !! ילדים לא אוהבים שעוזבים אותם . ' היא כעסה על עצמה.

מאחוריי הדלת עמד לוק , חסר אונים ולא יודע מה לעשות . הוא ניחש לבד שהיא בטח בוכה שם בפנים.

הוא פחד להראות את הקירבה שלו כדי להרגיע אותה , הוא ידע שזה רק יגרום לה להרתע יותר ולא הייתה לו דרך אחרת כרגע . לנחם במילים הוא לא יכל , הוא עצמו צריך מישהו שיעשה את זה בשבילו , אבל הוא החליט להיות החזק בשביל שניהם.

אחריי חמש דקות שבהם היא ניסתה להרגיע את עצמה והוא חיכה בסלון היא יצאה משם.

"אני באה איתך" היא הודיעה ברשמיות.

"לא" הוא קבע ללא רחמים , לקח את המפתחות מהשולחן והתקדם לכיוון הדלת.

"לוק..." היא התחננה.

הוא הסתובב , וללא כל התרעה פגש בדמעות הזולגות מעינייה.

הבכי העדין שלה כמעט ושבר אותו.

"יסמין מספיק , תחזרי לבית שלך ..."

היא התיישבה על אחד הכיסאות בפינת האוכל וקברה את פנייה בשולחן בין שתי ידיה , בוכה יותר ממקודם.

עכשיו הוא באמת התבלבל , אין לו כל דרך להרגיע אותה והוא לא מוכן לוותר . 

הוא התקרב לשולחן וכפף לישיבת צפרדע "את לא יכולה לבוא , אני צריך לישון שם ואני לא אוכל להחזיר אותך" הוא אמר בשקט.

לא היה לה אכפת , היא לא ויתרה והמשיכה לבכות כשראשה חבוי בין ידייה השלובות.

"את יודעת שאת לא יכולה לבוא , את רוצה לישון שם ?!" הוא לא הבין למה היא ממשיכה להתעקש.

היא לא הוציאה עדיין את פנייה הבוכיות מבין ידייה אך הנהנה לחיוב , מה שהוא ממש לא ציפה שתעשה...

הוא נאנח "בואי" הוא ויתר וקם.

היא הגיחה עם ראשה לאט לאט וסחטה את הדמעות מפנייה עם שולי חולצתה.

"לכי לשטוף פנים" הוא אמר והיא קמה לחדר המקלחת.

כשהיא חזרה הם יצאו אל הרכב בשתיקה.

הוא נכנס אל מושב הנהג והיא לידו.

לפני שהתניע אמר "אל תעשי לי את זה יותר"  היא הנהנה .

את כל הדרך הם עברו בשתיקה בדיוק כמו שיצאו מהבית.

"היי , תוריד ממנה קצת את העיניים" ג'ון העיר לג'ק בחצר.

"אני לא יכול , היא כל כך יפה" הוא לא הפסיק.

"אתה חתיכת מאוהב " ג'ון קבע.

"היא מאושרת , היא מחייכת אחי , היא הדבר הכי יפה שקיים כשהוא מחייך..." הוא מלמל.

"אחי , מספיק עם זה . אני יודע שאתה לא מסוגל רק להסתכל מהצד , אז צא מזה"

"אופפ , אני מתחיל להתחרפן ממנה..." הוא הסיט את מבטו ממנה.

אוסטין התקרב לעברם. "ג'ק , מה שמעתי העיניין בינך לבין היילי התקרר ?" הוא שאל והתיישב גם הוא על השולחן.

"פחחחח מתקרר ?! לפחות לא אצל ג'ק" ג'ון גיחח וג'ק העיף לו סטירה בעורף.

"שמעתי נפרדתם"

"אחי אתה בדיליי רציני ..." ג'ק מילמל וחטף מבט נוסף בה.

"אז למה אתה מסתכל ככה עליה ?" הוא גם שם לב.

"מה זה קשור ?! רבנו וזהו" הוא לא אהב שנדחפים לעיניינים שלו.

"אתם לא מתכוונים לחזור ?" הוא המשיך לחקור.

"מה זה עיניינך לעזאזל ?!" הוא התפרץ.

"ג'ק , תרגע הוא בול שאל ! " ג'ון כעס על ההתפרצויות המיותרות שלו.

"טוב , סליחה ... אז אל תענה" אוסטין ויתר.

"אני לא יודע אם נחזור , לפחות לא לתקופה הקרובה ..." הוא ענה לו כ"פיצוי" על ההתפרצות הקודמת.

כשהוא התחיל לחשוב על זה הוא הבין שהוא יודע שהוא באמת לא ישרוד ככה יותר מידי , על מי הוא מנסה לעבוד ?!!

"אז זה מסביר את הכל ..." אוסטין הנהן לעצמו.

"מסביר מה ?" ג'ק ניסה לגלות מה כבר הפך לשמועות בבית הספר.

"את זה שהיילי עוברת בית ספר עוד חודש" הוא אמר בפשטות.

"היא מה ?!!!" ג'ק קפץ ממקומו , לא ידוע אם כועס ,עצבני ,עצוב , המום או מבולבל.

"ביי גבר" ג'ון יצא בערב מביתו של סד.

הוא שמע צחקוקים וקול מוכר בדרך הביתה.

הוא ראה רק גב של בחורה חשופה למידי שהסתירה את האדם שמולה.

הוא המשיך להתקדם , הוא היה סקרן מידי בשביל להתעלם מזה ...

"בא לך לבוא קצת לבית שלי ?" הקול הקיטשי של אותה הנערה נשמע ממלמל בשובבות.

"ברור..." הוא החל לנשק אותה ואז עצר. 

"היי , ג'ון ! בוא רגע , יש לי עינין לא פתור איתך..." אותו הנער אמר , עכשיו ג'ון זיהה את הקול שלו !

"הנרי ?" הוא אמר בכעס והתקרב אל השניים בעצבים.

"חתיכת ..." ג'ון מלמל ותפס בצאוורון חולצתו.

"היי בן אדם מה יש לך ?!" הוא ניסה להשתחרר .

"אתה לגמרי צודק , יש לנו עיניין לא פתור. אתה מתקשר ברגע זה אל דמי ומבקש ממנה סליחה על הכל , אתה מסביר לה כמה חרא של בן אדם אתה ואתה לא שווה בשבילה ! היא מספיק חכמה כדי לדעת שהגיע הזמן להפרד מחתיכת דפוק שכמוך ! מבין ?!" הוא הביא לו את הפלאפון ליד.

"לא צריך" הנרי אמר.

"אל תעצבן אותי , אני מספיק מחומם..." ג'ון נשמע עצבני יותר מכל פעם.

"היא כבר יודעת הכל" הוא אמר.

"אני לא מבין" ג'ון לא האמין שדמי תזלזל ככה בעצמה.

"הכלבה הזאת נפרדה ממני בשבילך , היא אמרה לי שגם ככה אני לא נותן לה יחס פייר ולעומתי אתה היחיד שמבין אותה ובלה בלה ..."

"היא נפרדה ממך ?" ג'ון שחרר אותו. למה דמי לא אמרה לו ? אם דמי נפרדה ממנו בשבילו היא בטח הייתה אומרת , לא ?

"כן , זה מה שבאתי לומר לך מההתחלה" הוא ישר את צאוורון חולצתו.

"אם אתה סתם אומר כדי שאני יעזוב אותך ..." ג'ון סירב להאמין והתחיל לאיים.

"אם אתה רוצה , אתה יכול לשאול אותה,אני בטוח שזה מה שהיא תגיד לך" הוא ייצב את טענתו.

"זה בדיוק מה שאני יעשה ..." הוא אמר ונתן להנרי לפנות לדרכו עם אותה הנערה שהצטיירה בעיניו כסתם עוד משחק.

"לילה טוב גבר" הנרי אמר.

"אהה והנרי..." ג'ון הפנה אליו את תשומת הלב והוא הסתובב.

בום !! הוא הנחית עליו אגרוף שאולי גרם לו לשבור לפחות אף והנרי צנח לאדמה. "זה על זה שקראת לדמי כלבה" הוא אמר ונשף על אגרופו כאקדח.

הוא עזב את הנרי על הרצפה , מרגיש שאת כל העצבים שלו עליו הוא פרק באותו האגרוף וחזר הביתה עם לב מוקל יותר.

שלוש דפיקות בביתה של היילי .

"שלום" ג'סיקה פתחה את הדלת.

"אפשר לדבר עם היילי ?"

"כן בטח" היא פתחה את הדלת לרווחה.

"תודה." 

"היי , אני מכירה אותך , נכון ?" ג'סיקה נתנה בה מבט בוחן.

"את לימדת את הכיתה שלנו שיעור אחד המתמטיקה אם אני לא טועה"

"נכון ! את תמר... אם אני זוכרת נכון" ג'סיקה נזכרה מיד.

"כן" היא חייכה , מנסה להתחמק לחדרה של היילי לפני שתיווצר מבוכה.

"רק שתדעי , שאת תלמידה ממש טובה , אני לא יודעת למה שמו אותך רק בהקבצה ג' , לדעתי את צריכה לפחות ב' " היא אמרה וגרמה לתמר להיעצר.

"את חושבת ?" היא התפלאה.

"כמובן ! את ממש מעולה , אני אדבר עם הרכזת הם לא חילקו טוב לדעתי" היא הוסיפה.

"לא , לא . זה בסדר , תודה" תמר הרגישה לרגע אי נוחות , ממתי היא מקבלת מחמאות ממורות , תמיד אלו רק תלונות על הבעיות שהיא עושה בשיעור.

"אני לא יתן לילדה כזאת מקסימה להשאר בהקבצה נמוכה בשבילה , את מסוגלת להרבה יותר !" היא אמרה ולחצה על המקש הירוק בפלאפון שלה שצלצל כבר כמה פעמים מבלי ששמה לב.

"תודה" היא מלמלה במבוכה . ג'סיקה הנהנה בחיוך ותמר רצה לחדר לא שוכחת למה היא הגיעה לפה.

היא נקשה על הדלת של היילי וראתה את פרצופה המופתע של היילי פותח את הדלת.

"היי" היילי פתחה את הדלת לרווחה , מה שלא ציפתה תמר שתהיה מילתה הראשונה.

"אין לי כוח לבכי שלך אז אני יעשה את זה מהיר" תמר ניסתה להכנס בחזרה לדמות שלה.

"איזה בכי ?" היילי לא נפלה בזה.

"שתבכי ותשאלי אותי למה נישקתי את ג'ק במסיבה" היא אמרה.

"עכשיו נזכרתי מאיפה את מוכרת לי..."

"יופי לך" היא הייתה קרירה.

"אז גם לך יש סיפור עם ג'ק ? ..." היילי אמרה כבר בייאוש והתיישבה על הכיסא מול מיטתה.

"גם ?" תמר לא הבינה והתיישבה על המיטה.

"קודם רייצ'ל שמספרת לי עליה ועל ג'ק , עכשיו את ..."

"רייצ'ל הייתה אחריי !" תמר נשמעה כועסת ביותר.

"עם כמה הוא כבר הספיק להעביר לילות ?.." הייתה נימת זלזול בקולה של היילי.

"שום לילה ושום בוקר ! אולי תפסיקי לקפוץ למסקנות ?!" תמר רתחה.

"סליחה , סליחה ... צודקת . דברי" היילי שמרה על זכות השתיקה.

"באתי רק לומר לך שכל העיניין שלך עם ג'ק לא יגמר בטוב" היא אמרה.

"ועל סמך מה את אומרת את זה ?" היילי שאלה.

"תקשיבי , זה לא יוצא מפה , ברור ?" תמר הביטה בה באיום.

"מה לא יוצא ?" היילי נשמעה מבולבלת.

"מה שאני הולכת לספר לך" 

"אוקיי..." 

היא נשמה עמוק.

"פעם אני וג'ק היינו ידידים ממש קרובים מילדות , החברים הכי טובים! התנהגנו עם הזמן ממש כמו זוג למרות אי הרשמיות... יום אחד הייתי צריכה לעבור לשנה וחצי מפה לצרפת , לא רציתי לעבור והתעקשתי עם ההורים להשאר אבל הם לא הותירו בידי את הבחירה" היא התחילה לספר והיילי נראתה מקשיבה ומתעניינת. "ג'ק הבטיח שאני לא צריכה לדאוג ושהוא ורייצ'ל ישמרו איתי על קשר ויחכו לי פה כשאני אחזור... אחריי שנה וחצי באמת חזרתי והם קיבלו אותי יפה והכל . אבל משהו היה לי מוזר , התחלתי לשים לב שג'ק מתרחק ממני והוא מבלה יותר עם רייצ'ל , כולם התייחסו אליהם כאל זוג , אבל חשבתי שזה רק בראש שלי והמשכנו להיות שלישיה של ידידים טובים." מרגע לרגע היילי נראתה נדרכת יותר ויותר לשמוע את ההמשך.

"ערב אחד הלכתי עם רייצ'ל למסיבה באזור ודיברנו , היא הייתה שיכורה ולא שמה לב מה היא אומרת , היא התחילה לספר לי את מה שקרה במסיבה בזמן שהייתי בצרפת איתה ועם ג'ק ואיך הם הפכו מאז לזוג - מה ששבר אותי" היא אמרה והיילי נראתה כאובה בשבילה.

"את מבינה ?" תמר חיכתה לתגובה שלא הגיעה עדיין.

"אני באמת מצטערת בשבילך ... זה ממש הרגשה גרועה , אני בטוחה ! אבל לא הבנתי מה לעשות עם זה..." היילי הודתה.

"רק להסביר לך את המצב שלך ,עוד שנה את בטח תלכי לביקור קטן בישראל וג'ק יבגוד בך מאחוריי הגב . אני בטוחה שיש מספיק בנות שהוא יכול לתפוס לעצמו , אז מצטערת לצער אותך אבל ... את רק בובה למשחק שלו" היא אמרה בהחלטיות. 

"תודה" היילי אמרה.

"איך זה שאת לא כועסת ? לא עליי ולא עליו !" תמר התעצבנה , חמישים אחוז מהמטרה פה הייתה להכאיב להיילי , לא ליידע אותה.

"זה בסדר , כבר הגעתי למסקנה להתרחק ממנו"

"מתי ? מה הוא עשה ? אה , בטח הבנת שהוא משחק בך כשהוא בגד בך עם מישהי..." היא הגיעה למסקנה שהייתה ברורה לה ממזמן.

"למה את כל כך בטוחה שהוא בוגד כזה גדול ?" היילי רצתה לדעת.

"כי הוא בגד בי ושיקר אותי !" היא אמרה בכעס , לא ברור אם עלייה או עליו.

"אבל אמרת שזה לא היה רשמי ושזה רק הרגיש לך כזוג , אני חושבת שאת מרגישה ככה כי זה היה עם החברה הכי טובה שלך בלי שסיפרו לך , אני חושבת שאת מרגישה יותר בגידה חברתית מבגידה זוגית" היילי הסבירה."חוץ מזה ,אם את מדברת על משהו אחר ולא רק על זה , אני יודעת שלא היה לו עבר מזהיר , אבל הוא עזב את כל המשחקים"

"האמת היא , שאני מדברת רק על זה..." תמר התחילה להבין מה היא הרגישה בלב שלה במשך שנה וחצי."היי, אני חושבת שהתחלתי להבין את העיניין , תודות לך ..." תמר הייתה המומה מעצמה , פעם ראשונה שהיא מודה למישהו , פעם ראשונה שהיא מבינה למה היא נותנת לשנאה להשתחרר מתוכה בכזאת קלות.

"אני שמחה" היילי חייכה. ואז השפילה את מבטה בעצב.

"קרה משהו ?" תמר התבלבלה משינויי מצבי הרוח שלה.

"לא , זה פשוט ..." היא התלבטה אם לומר.

"פשוט מה ?" היא ניסתה להבין את המילים מבין מילמוליה.

"אני יכולה לשאול אותך שאלה ואת תבטחי לומר לי רק את האמת , אבל רק את האמת ..." היילי הרגישה לשם שינוי שהיא יכולה לסמוך עלייה.

"מבטיחה !" היא הרימה את ידה הימינית.

"פשוט כשנקשת בדלת וראיתי שזו את , ואחר כך התחלת לדבר על בגידות ... זה עמד לי בראש ההתלבטות אם לשאול אותך"

"את יכולה לשאול , עד שאני מבטיחה משהו אז אני באמת מקיימת !" היא אמרה ברצינות ושום שריר המעיד על שקר לא זע בפניה.

"במסיבה ... את נישקת את ג'ק או שהוא נישק אותך ?" היא שאלה . אך עדיין בהיסוס לגלות את התשובה.

תמר השפילה את מבטה "זאת הייתה אני שנישקה אותו. אני איימתי עליו שאני ישלח הודעה לכולם עליו ועל רייצ'ל וגם עלייך ולואי..." היא אמרה בהרגשה רעה. " אני יודעת , אני רעה".

"לא , את לא רעה . הייתה לך הרגשה רעה , זה בסדר" היילי ענתה.וחשבה על מה שיסמין אמרה לה ביום הראשון שהיא הגיעה , 'אל תראי אותו ככה ...  זה הבנות מסביבו שגורמות לו להראות כזה'

"אז אנחנו בסדר ? , את לא שונאת אותי עד כדי כך , נכון ?" מטרת הביקור שלה הייתה שהיילי רק תשנא אותה יותר ותתפוצץ בתוך עצמה , אבל היא כנראה הבינה במשך השיחה שזו לא הדרך.

"לא , אני ממש לא שונאת אותך.אני מבינה אותך" היילי הרגיעה.

"אז למה את מחכה ?!" תמר נידנדה.

"מחכה למה ?"

"תתקשרי אליו . תגידי לו סליחה ,  תגידי לו שהבנת הכל ותחזרו להיות ביחד ! מבטיחה שזה לא יפגע בי , הבנתי עכשיו מה באמת הפריע לי מכל הסיפור הזה..." תמר כבר הרימה את הפלאפון.

היילי הנידה בראשה לשלילה.

"מה זאת אומרת לא ?!!" תמר הייתה המומה וכמעט צווחה.

"אני פשוט החלטתי , אני יתרחק ממנו לחודש הקרוב כמה שאני אוכל עד שיהיה לי יותר קל כשאני יעבור בית ספר"

"אבל למה ?!" תמר נשמעה אפילו קצת מבואסת לביזבוז הזוגיות הזאת.

"כי איכזבתי יותר מידי אנשים בשביל להיות איתו . אפילו אחד מהם זה אני ... אני מנסה לחזור לעצמי , אני יהיה בסדר גמור" היא חייכה.

"את בטוחה ?" תמר עדיין סירבה להאמין.

"במאה ואחת אחוז" היילי עמדה על שלה.

"טוב , אז נראה לי שאני אזוז ... כבר מאוחר. ותודה , את נראה לי הבן אדם הראשון שעזר לי"

"שמחה בכך" היא ליוותה אותה לדלת הכניסה.

"היי תמר ..." ג'סיקה קראה לה לפני שיצאה.

"כן ?" היא סובבה את פניה לפנים הבית.

"עלית להקבצה ב' , דיברתי עם הרכזת , תפני אלייה מחר" ג'סיקה אמרה בחיוך.

"באמת ?!!" היא נראתה מאושרת יותר מכל אדם ! "תודה רבה !" היא קראה .

"אין בעד מה..." ג'סיקה חייכה ונתנה לה ללכת לדרכה.

היא יצאה במחשבות טובות על המשפחה הזאת , איזו אמא נהדרת ... והיילי , היחידה שהצליחה לעבור את רייצ'ל ותמר בצורה הטובה ביותר , הסובלנות שלה והאדם הטוב שבה נתנו לה אפשרות לגבור על הרבה מכשולים בדרך.

אבל עדיין...תמר הייתה די מבואסת בשביל היילי וג'ק , למה זוג טוב יכול להיות ביחד רק בסרטים ?!

"ג'מין ! " קריאתו של דילן לא הסגירה את שעת הלילה המאוחרת...

"דילן.." ג'סמין מילמלה , היא לא ידעה מה לומר . היא לא ידעה אם לשמוח או לבכות . מצד אחד , הנה דילן , אבל מצד שני , תראו לכמה מכונות הוא מחובר ... המראה הזה צבט בליבה של יסמין והיא הייתה צריכה להחזיק את עצמה.

"לווו הבאת את ג'מין !" דילן קרא אל אחיו לוק.

הוא לא דיבר , רק התקרב אל מיטתו וחייך את החיוך המקסים שלו אך השבור.

"יסמין למה הלכת ? באתם לקחת אותי , נכון ?" דילן נשמע מאושר לצאת מהמקום.

"אני יוצא לסיבוב קצר למטה , טוב ?" לוק שאל את אחיו הקטן.

דילן הנהן , לוק נשק לו למצחו "אני יבוא עוד לפני שתשים לב" הוא אמר ויצא מהחדר.

"אני מבטיחה לך שכשתצא מפה אנחנו נשחק ביחד שוב, אני לא הלכתי , אני פה" יסמין לקחה כיסא והתיישבה ליד דילן הקטן.

"אבל אני לא רוצה פה , לא כיף פה , מכריחים אותי לאכול מרק ועושים לי דוקר ביד !" הוא רקע ברגליו.

"הם מביאים לך אוכל לגיבורים ובודקים כמה חזק אתה , לגיבורים לא כואב , נכון ?!" היא ניסתה להחדיר בו מוטיבציה.

"נכון !!" הוא קרא . "איזה גיבור אני ?" הוא שאל.

"אתה יותר גיבור מספיידרמן , אתה .. דילנמן !" היא המציאה לו שם ברגע.

"יש !!" הוא קרא.

"אני חושבת שכדאי שתלך לישון גיבור,אתה צריך לארוז כוח למחר" היא קרצה לו.

"אפשר סיפור ?" הוא התחנן.

"מבצע לגיבורים בלבד ..." היא לחשה וסיפרה לו סיפור עד שנרדם.

הוא היה כל כך מתוק , הוא היה כל כך תמים , היא לא הייתה מסוגלת לעזוב את המיטה שלו אבל הייתה חייבת.

"תשגיחי עליו הכי טוב שאפשר עד שאני חוזרת , טוב ?" היא ביקשה מאחת האחיות.

האחות הנהנה לחיוב ויסמין יצאה לחפש אחריי לוק.

"לוק..." היא אמרה בנשיפות אחריי שמצאה אותו מהלך בדשא גדול בקור הרציני שהיה בחוץ.

"מה את עושה בחוץ ?" הוא שאל.

"זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך..." היא אמרה.

"יצאתי קצת לשאוף אויר" הוא הודה והם הילכו במדשאות הקרירות.

"בואי הנה" הוא עצר אותה מהליכתה , הוריד את הסוודר שלו והניח עלייה.

"תודה" היא אמרה ואדי קור יצאו מפיה.

"הוא נרדם ?" הוא שאל.

"כן , הוא ישן עכשיו . אני לא בטוחה שאני אצליח לעזוב אותו מחר ..." היא אמרה והם עצרו ליד עץ עבה וגבוה.

"אני לא חושב שאני אוכל לעזוב אותו אי פעם..." לוק אמר בעצב , והיא ראתה דמעות עומדות בעיניו. היא הבינה שהוא התכוון "לעזוב" במובן אחר.

"אל תדאג , אני מבטיחה לך שאתה לא תצטרך" היא הביטה בעיניו היפות והעמוקות וצימצמה את הפער בין שיפתותיהם. 

"לא..." לוק ניתק את הנשיקה שנסחף אלייה.

היא שתקה.

"יסמין , אני לא רוצה שתעשי את זה מתוך רחמים אליי..." הוא הסביר את עצמו.

היא הנידה בראשה לשלילה. "זה לא מתוך רחמים,אני מבטיחה" היא כרכה את ידייה סביב צווארו והמשיכה מאיפה שהם עצרו.

"אז מתי נשב לעשות את העבודה המוזרה בכימיה ?" ג'ון שאל את ג'ק שעמד איתו מחוץ לשער בית הספר.

"חכה דקה אחי" הוא הרים את הפלאפון שלו שצלצל.

הוא הלך לצד ודיבר "היי לואי"

"ג'ק , שמע . אני צריך ממך טובה גבר" לואי אמר מתוך הטלפון.

"אין בעיה , דבר" הוא הסכים עוד לפני ששמע.

"יסמין לא הגיעה היום לבית ספר , נכון ?" לואי שאל.

"כן , היא הייתה כל הלילה עם מטופל וחוזרת רק בצהריים לפי מה שהבנתי"

"אז תעשה לי טובה , להיילי אין איך לחזור היום , ישמצב אתה דואג שהיא תחזור איך שאתה חוזר ?" הוא שאל.

"אני..." הוא מלמל בהפתעה.

"אבל בלי שטויות , אם אתה יודע מראש שלא תעמוד בזה תגיד לי עכשיו" הוא זכר את זה שזה יהיה קירוב פתאומי ביניהם ובטח הם יתחילו לדבר וזה יהרוס לה את כל הניסיונות להשתחרר ממנו.

"זה בסדר , אני יכול" הוא הבטיח.

"אני יכול לסמוך עלייך ? שלא תעשה לי בעיות"

"אתה יכול , אני רק שם אותה בבית וזהו" הוא הבטיח אבל בעצמו לא ידע איך הוא יעשה את זה.

"טוב , תודה .צ'או אני צריך לזוז" לואי אמר.

"אין בעד מה , להתראות" ג'ק אמר , ניתק את השיחה וחזר למקום שבו עמד ג'ון.

"מי זה היה ?" ג'ון התעניין.

"לואי" הוא ענה. "תגיד גבר , ישמצב אתה עושה לי טובה ?" הוא הוסיף

"כן , ברור ... דבר" ג'ון נרתם לעזרתו.

"תגיד להיילי שאני מחזיר אותה ושתבוא לחנייה" הוא אמר. "דרך אגב , נראה לי נעשה את העבודה בשבוע הבא"

"טוב , ביי אחי" הוא לחץ את ידו בחוזקה והלך לכיוון שעמדו שם הבנות.

"היילי , את חוזרת עם ג'ק הוא בחנייה" הוא אמר והיא התבלבלה לרגע.

"עם ג'ק ? רגע , למה ?"

"אין לי שמץ , אני בסך הכל היונת דואר." הוא הוציא את עצמו מהסיבוך.

"טוב , אז איפה בחנייה , אתה יודע ?" 

"תחפשי אופנוע שחור הוא נראה לי בא איתו בבוקר" ג'ון אמר.

"אופנוע ?! ממתי יש לג'ק רשיון לאופנוע ?" היא נבהלה.

"מכיתה י' ..." נטלי ענתה במקומו.

"מאמצע שנה שעברה . חח היינו צריכים לעדכן אותך יותר" קארן הוסיפה.

"כן , סוג של..." היא אמרה והתקדמה לעבר החנייה.

מי לעזאזל סיבך אותה בעיניין הזה עכשיו ?!

היא הגיעה למקום ובאמת שלא עבדו עלייה , ג'ק ישב על אופנוע שקוע באייפון מבלי לשים לב לנכחותה.

היא לא ידעה ממש מה היא אמורה לומר היא פשוט עשתה קול שיוציא אותו מהריכוז באייפון.

"אהה את פה" הוא קם . "קחי , שימי" הוא הגיש לה את הקסדה שלו.

"יאיי , מקסימום אני עפה מהדבר המלחיץ הזה , לפחות ישאר לי ראש" היא מלמלה , והוא חייך לעצמו , כנראה ששמע. 

הוא התיישב מקדימה והיא מאחוריו , לא יודעת במה לאחוז.

הוא החל לצאת מהחנייה ואז שם לב למשהו. "היילי , תביאי את הידיים שלך..." הוא אמר והיא הושיטה אותם קדימה.

הוא כרך את ידיה סביב גופו והיא נרתעה. "לא , זה רק לנסיעה..." הוא ניסה להסביר והיא לא התנגדה.

רבע שעה שלמה שהיילי חיבקה אותו חזק מאחור אחריי הרבה זמן ... הוא לא רצה שהנסיעה הזאת תיגמר והיא תתרחק ממנו שוב .הוא לא רצה שהיא תעבור וזה יהיה המגע האחרון ביניהם ...

למה היא בכלל עוברת ? זה בגללו ? לאן ?

כל כך הרבה מחשבות ושאלות שהיו לו בשבילה והוא לא אמר כלום רק כי הבטיח.

הם הגיעו , הוא לא הסתובב וחיכה שהיא תוריד את הקסדה , כשהיה נשמע לו שהיא מסתבכת הוא סובב את פניו אלייה , ניתק את הקליפס של הקסדה והוריד אותה מראשה בזהירות.

ברגע שהוא הוריד את הקסדה ממנה  הפנים שלהם היו קרובות מאוד , העיניים המושכות שלו והעיניים התמימות שלה משכו אחד את השני , אבל הם הבטיחו , הם הבטיחו לא להרוס... היא הבטיחה לעצמה ושניהם הבטיחו ללואי.

"אני..." היא מלמלה ותוך כדי התרחקה. "אני צריכה לרדת , תודה " היא ירדה מהאופנוע , הגישה לו את הקסדה ונכנסה לביתה.

הוא הביט בה סוגרת אחרייה את הדלת ומבט כאוב בעינייו , לא משאירה שום זכר למה שקרה.

השאירה אותו מאחור , שניהם ידעו מה עבר להם בראש באותו הרגע , אבל אף אחד מהם לא דיבר על זה . לאף אחד מהם היה אסור לדבר על זה ...

ולהודעה שלי ^_^

דבר ראשון ראשון !! איך הפרק ? שוב כתבתי אותו תוך יום :O . התחלתי היום וסיימתי היום כי אני בעצמי נסחפתי ><.

אז הפרק הזה לא היה הכי מותח שיש אולי ... אבל אתם יודעים מה הפרק הבא ? נכון , הפרק האחרון. תתכוננו (:

בקשר לסיפור החדש ... את הרציני יותר אני יכתוב לעצמי באיזה מחברת או משהו כי הוא דורש יותר זמן והשקעה , זה משהו שאני מנסה בסגנון שונה. אבל אל תדאגו , לא שכחתי אותכן ... אני יעלה גם לכן במקביל כמה שאוכל סיפור אחר , אני אשתדל לעשות גם אותו בסגנון שונה , ויהיו בו כמה הפתעות קטנטנות...

אז אשמח לשמוע את דעתכן , לא יודעת איך יצא , אתן יודעות השעות המאוחרות של הלילה וזה....אם כבר מדברים על שעות מאוחרות של הלילה - לא הספקתי להלעות שיר כי הייתי צריכה להיות במיטה ממזמן, אני יעלה מחר שיר ותמונה שכבר יש לי במחשב נראה לי .

ואומייגאד כרגע נזכרתי שיש לי מחר מבחן חיצוני באנגלית , תאחלו לי בהצלחה ! (: .

טוב , אז בלי יותר מידי חפירות ... תחפרו לי בתגובות (-;

נ.ב - ואוו זה היה פרק ארוך !! :O