נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

ביקשת לצייר לך ציור לכשתחזור , אני מנסה לעודד את עצמי שהיה פה רמז די עבה שאתה בטוח תחזור.

אבל זה גרם לי לתהות , יום אחד אני יעזוב אותך , נכון ? אין מישהו שיוכל לומר לי שלא.

והנה , ברגע אחד של מציאות חזרו אליי כל סיוטי הילדות שלי , אלו שלימדת אותי שלא אמיתיים ו"זה היה רק חלום"

אני אצייר . אני אצייר לך ציור גדול וצבעוני בו פרחים רטובים ורעניים נושבים ברוח ,

בו הם טבלו את עליהם במים לנקות את כל הכתמים השחורים שכיסו על הצבע הכתמתם.

אולי אני אצליח , אולי אני יעשה משהו שברגע שתסתכל עליו יחזור לעינייך הרגשה של אושר , שיש עוד חיים שלמים בחוץ.

אבל מה אם היד שלי תתחיל לרעוד ותעביר תחושות הרהור אל הקנבס ? זה ישפיע גם על איך שאתה תראה אותו ?

ברגעים של כאב ודאגה הדימיון משמש לי לרעה , הוא נגדי וכרגיל נותן לי לרוץ עם כל דבר אפשרי , אבל הפעם לא בכיוון הנכון.

כל שאני רוצה עכשיו זה שתשוב ואביא לידך את הציור שיכחיש את כל מה שחשבתי עליו ...