נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

"בוקר טוב" קול חלש של בוקר אמר בשקט.

יסמין לא רצתה לקום היה לה נוח , היא המשיכה לישון ללא כל מענה.

בבית החולים לא היו מיטות למבקרים בגלל זה יסמין ולוק עברו את הלילה על אחד הספסלים במסדרון כשהוא מנסה לישון בפעם הראשונה בחייו בישיבה וראשה מונח על כתפו.

"מצטער לבאס אבל יש לך לימודים" הוא ניסה שוב.

"אין לי כלום..." היא מלמלה וניסתה להשיג עוד כמה שניות של שינה בלי לשים לב אפילו כמה זה גורם לה להתרפק עליו.

זה גרם אפילו לו לרחם עלייה לכמה שניות ולתת לה את התענוג לעוד זמן קצרצר.

"יאלה , את קמה ?" הוא אמר לבסוף מעביר יד מלטפת על שערותיה הזהובות.

"אבל לא רוצה..." היא החלה לפקוח את עינייה קצת והסתכלה בעיניו שלו.

היה בעינייה מבט תמים של בוקר כזה שעדיין לא נכנס לכל מרוץ החיים ומביט בתמימות בדבר הראשון שפגש.

הוא חייך לעצמו "את לפעמים נשמעת ממש כמו ילדה"

"זה רע ?" היא שאלה .

"לא..." הוא אמר "מה פתאום"

היא חייכה והחלה לקום.

"אז...כמה הספקת לאחר ?" הוא קם גם והחל להתמתח.

"שעתיים .מקסימום שלוש בטח פיספסתי את המבחן מחצית בהיסטוריה אבל לא נורא" היא ענתה.

הוא החל למעוד ממתיחת הרגל כשאחת הייתה חצי באויר "את מה ?!"

"סתם סתם ... תפסיק להיות כזה לחוץ " היא צחקקה.

"שלא תעזי לעבוד עליי שוב ..." הוא נצמד אלייה כשהיא סגורה בינו לבין מכונת השתייה ללא פירצה לברוח מהנשיקה שחטף ממנה.

"האחות פה" היא סימנה עם ראשה לכיוון האחורי שלו.

הוא חייך לעצמו "הפעם את לא תצליחי לעבוד עליי" 

"אני רצינית" היא אמרה וניסתה שלא לפרוץ בצחוק.

"מממ אני מעדיף אותך על פני הראש הסגול של הפאור רנג'רס הזאת" הוא אמר בביטחון ונצמד לפנייה בפינוק.

"מר לוק , הרופא צריך לדבר איתך" קולה של אחות בית החולים נשמע מאחוריו והוא הפך ללבן כסיד.

הוא לא הסתובב ,כאילו יש סיכוי שהיא לא דיברה אליו והוא יוכל להתחמק מהמבוכה.

"אדוני ?" היא פנתה אליו.

הוא הסתובב אלייה . מולו עמדה אחות עם חלוק לבן ובעלת שיער צבוע בסגול.

"אני...אני כבר בא" הוא גמגם במבוכה והיא הלכה משם באישור.

עכשיו זה היה כבר השיא , יסמין צחקה ולא יכלה יותר להחזיק את הצחוק .משום מה , גם לוק הצטרף לצחוק.

"טוב...נראה לי אני אלך אליהם" הוא הצליח להשחיל בין גיחוחיו.

"אוקיי" היא אמרה והוא החל ללכת אחריי האחות.

"אהה , לוק !" היא קראה לו.

הוא הסתובב אלייה בחזרה.

"ישמצב אני חוזרת לפניי שש בערב ?" היא שאלה.

"כן בטח , קרה משהו ?" הוא התעניין.

"לא , סתם יש לאחי משחק פוטבול גדול , לא רוצה לבאס אותו" היא אמרה מרחוק.

"פשש איזה אחות" הוא חייך "אין בעיה,נצא בארבע וחצי" הוא אמר ואז המשיך לרוץ כדי לצמצם את הפער בינו לבין האחות.

"חבר'ה , זה הולך להיות המשחק של החיים שלכם !" המאמן צרח במגרש בקשיחות האופיינית לו.

"זה הולך להיות בטלויזיה , לקבוע לחלקכם את העתיד בבתי ספר לספורט שאולי יתעניינו בכם,להיות גאווה למשפחה והכי חשוב - לעשות אותי גאה שלא סתם קרעתי את הצורה בשביל לקבל את התוצר הזה"

הוא הסתובב קצת מסביבם ועבר אחד אחד "בלי עדינות,הסחות דעת,קטנוניות,אדישות,או גביע אחר חוץ מזהב . זה מובן ?" הוא שאל.

"כן המאמן !" קבוצת החמש עשרה תלמידים המגודלים צרחו.

"אני לא שומע אותכם !" הוא החזיר להם.

"כן המאמן !!" הם נתנו לגרונם להוציא כל שהיה בו.

"עכשיו תתחילו לזוז , עשר הקפות של המגרש הזה ! יאלה רוצו רוצו !!" הוא סימן באצבעו וכולם דהרו בעיקופים של המגרש הגדול.

"אמרת שאחותך באה , נכון?" ג'ון שאל את ג'ק תוך כדי הריצה.

"כן" הוא ענה ביובש.

"טוב , הולכים לקרוע להם את הצורה , שמעת ? ..." הוא אמר ממשיך להתנשף.

"כן..."  ג'ק ענה בשקט.

"אני הולך לפרוץ לבית הלבן ולהשתלט עליו" ג'ון אמר.

"סבבה..." ג'ק ענה. "רגע , מה ?" הוא אמר ברגע של פיקחות.

"מה יש לך אחי ? אתה לא מקשיב לשום מילה שאני אומר"

"מצטער , אני קצת מהורהר..." הוא הודה.

"אתה צריך להיות פיקח במשחק הזה שלא תעשה בעיות"

"אתה חושב שהיילי תבוא ?" ג'ק התעלם מדבריו.

"כן , בטח . זה משחק שמייצג את הבית ספר שלנו" הוא ענה.

"זה בגללה ? בגלל שהיא עוזבת ?" ג'ון שאל וג'ק רק שתק והמשיך לרוץ.

"אחי , דבר איתי" ג'ון ניסה בשנית . ג'ק התעלם מדבריו ורק האיץ את הקצב לגמור את הסיבוב הראשון שלו , משאיר את חברו המבולבל מאחור.

"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" לואי שאל את היילי.

"אם אני רוצה להמשיך חיים נורמליים ולך לא אכפת , אני חושבת שכן" היא הכריחה את עצמה לתת את חצי החיוך המזוייף שלה.

"עשר שניות לשידור !" אמרה אישה בעלת אוזנייה מאחוריי מתקן מוזר.

"הנה זה מגיע..." היילי מלמלה לעצמה בזמן שלואי בורח מחוץ לאזור המצלמה והמגישה מסדרת את החצאית שלה בחינניות.

"עשר , תשע , שמונה , שבע , שש , חמש" מגישת החדשות נגעה קלות בשערה בעוד היילי מהרהרת לעצמה למה כל הטירחה , הרי בסיבוב ראש אחד כל הנגיעות הקטנות האלה לסידור חוזרות להיות אותו הדבר בדיוק כמו מקודם.

"ארבע , שלוש , שתיים , אחת..." היא קראה יותר בקול והיילי התיישרה בכיסאה . פה היא הבינה שזה כנראה אינסטיקט ,רק שלהיילי הוא בא יותר מאוחר.

"נכנסו לשידור !" היא קראה והמגישת חדשות חייכה למצלמה.

"שלום, ותודה שחזרתם אלינו !" המגישה אמרה " אני סוזי , וליידי יושבת הסוד הגדול של העולם , מה שחיכנו לו כל התוכנית..." היא המשיכה והביטה בהיילי.

"היילי , ילידת 96 נערה חכמה ומוכשרת מישראל מתגלת כבת הדודה של הזמר הכי מפורסם בעולם. וזה לא הכל ... כל זה עומד מאחוריי סיפור גדול שנשמר כשבע שנים מהעולם" היא פתאום נראתה פחות נחמדה בעיניי היילי."בוואדי חלקכם כבר שמעתם על שמועות הסוד הגדול שמסתובב פה ושם . על הילדה בת השבע שהייתה גרה עם לואי סלבסטר ומשפחתו באותה הדירה ואחריי שבע שנים עזבו לישראל בגלל הלחץ , אבל מה לא ידענו חוץ מזה ? שלואי הרגיש שהיא הייתה ממש כמו אחות קטנה שלו ובשקט מאחוריי הגב של כולם ניסה לגלות איפה מתגוררים הדודים שלו , הוא מצא את לא אחרת מאשר מדינת ישראל ששוכנת בים התיכון כל כך רחוק בשביל נערה אחת , אז מי היא בעצם אותה הנערה ומה גרם בה ללואי לעשות את כל זה ? בואו נגלה..."

"אז היילי..." היא הביטה בה. "מה לואי בעינייך ? האם זה נכון שבתור נערה בגיל 7 ראית את המצב יותר מידי גדול בשבילך ופשוט ברחת לישראל ?"

"הייתי רק ילדה , זו הייתה בסך הכל החלטה של ההורים לאמצעי לפרטיות המשפחה" היילי ענתה.

"למה לדעתך לואי היה כל כך נמרץ להביא אותך לישראל , מה הדבר שהיה לו כל כך חשוב ?"

"אני חושבת שהוא רק רצה לחדש את הקשר עם המשפחה שלו , הוא יותר מידי משקיע בשביל להיות הכי טוב בשביל כולם והוא קצת צריך את האנרגיה . כל אחד שואב את האנרגיה שלו ממקור אחר , אולי הוא מהמשפחה..." היא ענתה ללא חשש.

"ולמה הוא החליט לעשות את זה דווקא אחריי שבע שנים?" היא לא תכננה שהילדה תענה לה ללא שום לחץ והיא לא תוכל למצוא פירצה לשאלה הבאה דרך תשובותיה , לכן היא הלכה לתוכנית מגירה - לשאול את השאלות שהוכנו מראש.

"אני חושבת שהעובדה שאנחנו בני דודים לא נותנת לי את האפשרות לחדור לו למחשבות ... אני לא יכולה לנחש מה הסיבה" היא שוב קלעה אותה במבוי סתום.

המגישה הנדהמת עצרה לרגע ובלעה את רוקה. "מה את רואה בלואי ? משהו שאת יכולה לראות מהצד שלך בתור קרובת משפחה , אפילו קרובה מאוד" היא אמרה לבסוף.

היילי שתקה לרגע ... "מה אני רואה בו ?" היא מלמלה בין שואלת לעונה.

"אה - אה" סוזי הנהנה באישור.

"אני רואה בו דמות למודל , ולהערצה . ולא בתור מפורסם , ולא בתור תמונה לקיר בחדר ... בתור בן אדם. בתור בן אדם שלא חי את החיים שלו כמו שכל אחד צריך לחיות אבל עובר הכל כמו גדול . אחד שיודע מה צריך לעשות ומתי , שיש בו כמות אחריות אדירה בשביל ילד בגיל 22 , שמגיל 15 הסתובבו מסביבו רק מצלמות ואנשים שניסו לחדור לו לפרטיות בשביל כסף וסקרנות והוא מעולם לא התלונן , הוא תמיד ניסה להיות הכי טוב בשביל כולם , לעולם לא הזניח אפילו את הדברים הקטנים של היום יום בשביל הגדולים של ה"פעם ב.." , יש בו יותר מידי . יש בו המון , אבל את השאר אני אשמח לשמור לי ברשותך" היא נתנה חיוך קטן. היא הפתיעה את כולם והיה שקט , שקט כזה שלא יודעים מה לומר כי את שאר המחשבות הנדירות שומרים בפנים...

"יסמין !" לוק נראה מאושר מתמיד.

"מה... מה קרה ?" היא התבלבלה לרגע.

"הוא ייצא" הוא אמר מאושר.

"אני לא מבינה ..." היא הודתה .

"דילן ! דילן יצא בסוף השבוע" הוא אמר מנסה שלא להעיר את כל מסדרון בית החולים.

"זה מדהים !" היא חייכה באושר גם היא.

"תודה" הוא אמר.

"על זה שאני שמחה ? זה ברור , לא ?" היא לא הבינה.

"לא , לא .. על זה שהיית הרבה בשבילו והתעקשת לבוא לראות אותו ודאגת לו,אמא שלי רוב הזמן בעבודה אז אני בטוח שלא יוצא לו להכיר דמות נשית דואגת" הוא הסביר את דבריו.

עלה על פנייה חיוך.

"מה זה ? ..." היא עקפה אותו והתקדמה לטלויזיה שהורידו ממנה את הקול ונותרו רק תמונות רצות.

"היא מוכרת לי" לוק אמר.

בטח מוכרת לו מהמסיבה יסמין חשבה לעצמה. "אפשר להגביהה קצת ?" היא שאלה את אחת האחיות שעברו.

"כן בוואדי , אבל לא יותר מידי שלא יהיה רעש" היא אמרה והמשיכה ללכת.

יסמין ניסתה לקפוץ כדי ללחוץ על המקש שמגביהה את הקול , אבל הטלויזיה נתלתה גבוה מידי . לבסוף לוק עשה את זה אפילו בלי לשים לב שהוא כבר הגביהה את הקול היא המשיכה לנסות , מביטה במסך בתדהמה.

"יסמין , זה כבר גבוה"הוא העיר לה על חוסר תשומת הלב.

"אה.נכון" היא אמרה והלכה לשבת מול הטלויזיה.

"את מכירה אותה?" הוא התעניין.

"כן , אבל לא ידעתי שהיא מתכוונת לגלות" היא נשמעה מסתורית לרגע.

"לגלות מה ?" הוא לא הבין.

"שהיא בת הדודה של לואי סלבסטר" 

הוא שרק שריקת התפעלות. "לא ידעתי שיש לו בת דודה"

"עכשיו כולם יודעים" היא אמרה.

"את כועסת עלייה ?" הוא שאל.

"לא..." היא חייכה. "אני גאה בה"

"אחי , אני צריך להשיג את התיק אישי שלי לחמש דקות ישמצב אתה עוזר לי ?" ג'ון פנה אל ג'ק.

"ברור , דבר" ג'ק אמר.

"יפה לך מדבר..." ג'ון העיר.

"נו , תגיד לפני שאני יתחרט" לג'ק לא היה סבלנות.

"אני יעכב את המנהל ואתה תפלח לי את התיק , סגור ?"

-"סגור"

ג'ון ראה את המנהל מתכוון לצאת מחדר המורים. הוא רץ להביא משהו ועמד מולו.

"כן אדון קרטר ... צריך משהו?" המנהל שאל את ג'ון שעמד בדרכו.

"קח" הוא הגיש לו כוס קפה.

"אממ..תודה" הוא מלמל ולקח מידו את הכוס.

תוך כדי שהוא לגם ג'ון חטף מבטים לחדרו. "הכנו את זה בשיעור כימיה עם בוץ אורגני" הוא אמר כדרך אגב.

באותו הרגע המנהל השפריץ את כול תכולת הפה שלו לכיור הסמוך "מה ?!"

"סתם..." ג'ון הרגיע והמנהל נשם לרווחה וחזר ללגום מהכוס "הבוץ לא אורגני" הוא אמר וברח לחצר לקחת מג'ק את התיק ...

"נו , אז איך גרמת לו הפעם להתעכב ?" ג'ק התעניין.

"בוא נאמר שהוא בטח הולך להשתלת קיבה חדשה או במצב הטוב רץ לשתות סבון כלים" הוא ענה "נו , התיק פה ?"

-"יאפ" הוא הנהן והגיש לו את התיק.

"ואוו הוא כבד" ג'ון לקח אותו מידיו.

"אני תוהה למה ..." ג'ק ענה בציניות.

"התחצפות למורה , השחתת רכוש , בלה בלה בלה ..." ג'ון מלמל לעצמו."טוב , אז אני נקי בערך המאמן יכול להכניס אותי למשחק"

"איך זה קשור למשחק בדיוק ?" ג'ק התבלבל לרגע.

"המנהל אמר למאמן שבתור עונש על מה שעשיתי שבוע שעבר אני לא משחק , המאמן התעקש שצריך אותי במשחק אז הוא אמר שאם יתגלה בתיק שלי שעברתי יותר מ-50 עבירות השנה אני לא נכנס"

"קשוח ... כמה עברת ?"

"48 , אם נוסיף את הקטע עם הקפה אז 49"

"אז נראה לי שכדאי שתחזיר את זה לפניי שירשם לך גם גניבת התיק האישי"

"אוייי...ואז אני באמת לא יוכל לשחק" ג'ון הבין את פשר הדבר.

"אז כדאי שתמהר"

ג'ון רץ לחדר המנהל בלחץ וברגע אחד עף לרצפה.

"נו אתה לא רואה שאני ממהר ?!" הוא אמר בכעס וקם. "דמי ?"

"סליחה..." היא מלמלה והתכוונה ללכת.

"לא , חכי שנייה אני צריך לדבר איתך..." הוא אמר ואז ראה את המנהל מתקדם לחדר שלו.

"קרה משהו ?" היא ראתה אותו לחוץ.

הוא לא ענה , רק עמד בלחץ מתלבט בין השניים.

"טוב , אני הולכת" היא התקדמה לעבר היציאה.

"לא , לא ! דקה אני חוזר , מבטיח . חכי פה" הוא אמר ורץ לתוך חדר המנהל.

הוא היה לחוץ וקיווה שהמנהל עוד נעצר על ידי אחד המורים לשיחה קטנה , הוא הכניס מיד את התיק למקומו והתכוון לצאת בחזרה אל דמי . כמובן רק אם המנהל לא היה נכנס באותו הרגע...

"בדיוק במקום ובזמן" המנהל אמר לג'ון.

"בזמן למה ?" ג'ון לא הבין את פשר דבריו.

"לריתוק על התעלול של הקפה ,ריתוק שהולך להיות בהשגחתי" הוא אמר "שב ותעתיק לי חמישים פעם את הטבלה המחזורית,אתה לא משתחרר הביתה עד אז".

"אוקיי אבל אני רק צריך לצאת שנייה מישהו מחכה לי"

"אתה לא יוצא לשום מקום" המנהל קבע.

"נו , רק דקה להגיד לו שלא יחכה" הוא כבר עמד על סף הדלת.

"אדון קרטר , אם אתה יוצא מהדלת הזאת , אני רושם לך הערה בתיק אישי !" הוא קבע. הוא לא ציפה שזה מה שיחזיר אותו למקומו כי זה אף פעם לא מפריע לו אבל ג'ון ידע שאם ההערה הזאת תתווסף לתיק שלו , הוא לא הולך להיות היום בערב על המגרש למשחק שחיכה לו שנתיים שלמות.

ערב המשחק הגדול הגיע ואיתו גם כל צלמי הטלויזיה  , המאמנים , מאות הצופים וכמובן השחקנים.

כל השחקנים עמדו על המגרש נרגשים , ג'ק הקפטן של בית הספר ריכז את כולם למעגל תכנון.

"שמעתי שמישהי פנוייה" דמי הרגישה ידיים מחבקות אותה מאחור.

היא הסתובבה מיד " מה אתה עושה כאן ?"

"אני מהמועדדות" הוא ענה.

"לא , ברצינות ... למה אתה לא על המגרש , ג'ון ?"

"יצאתי מהחדר של המנהל ללא רשותו אז זה די היה הגבול לבעיות שלי והוא לא מאשר שאני ישחק" הוא ענה.

"רגע ... זה מתי שנכנסת לחדר שלו ואמרת לי לחכות ?" היא התחילה לחבר. "שיט , ואני הלכתי ... חיכתי עשר דקות ואז הלכתי"

"עזבי , זו אשמתי שלא יצאתי יותר מוקדם"

"מה אשמתך ?! למה בכלל יצאת ? עכשיו בגללי אתה לא משחק !" היא כעסה על עצמה.

"היי , אני עשיתי את כל ה-49 האחרות,אל תקחי את כל הקרידיט לעצמך" 

"אתה צוחק על זה ?" היא התבלבלה לרגע.

"את רוצה שאני יבכה על זה ?"

"לא .. פשוט .. אתה חיכת למשחק הזה כבר איזה שנתיים" היא מלמלה והרכינה את ראשה.

"היי" הוא הרים את מבטה אליו "לך חיכתי עוד לפני"

היא חייכה והוא חיבק אותה , חיבוק חם של ערב קריר במיוחד.

מחצית המשחק הגיעה ואיתה גם ההפסקה.

"מה זה ? לאן היילי הולכת ?" ג'ק שאל את אחד השחקנים.

"אין לי מושג אחי,אבל תתרכז במשחק , אנחנו עוד דקה נכנסים שוב למגרש" הוא ענה לו.

"אוקיי" הוא ניסה שלהתעלם מהעיניין.

תוך כדי המסירות הראש שלו לא היה כל כך במשחק , הוא הביט כל רגע לאחור לראות אם היא עדיין באזור. ברגע של מחשבה הוא חשב לעצמו שאולי זאת תהיה הפעם האחרונה שהוא יראה אותה , זה היום האחרון לשנה והיא תעבור בית ספר...

הוא לא מוכן שזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא יראה אותה !

הוא עזב את המשחק מאחורייו , רץ במהירות לעבר ג'ון "תפוס את המשחק בידיים" הוא העביר לו את הקסדה.

והמשיך לרוץ לעבר הצופים.

"מה אתה עושה לעזאזל ?!!!" המאמן צרח.

לג'ק כבר לא היה אכפת "ג'ון כנס למשחק" המאמן צרח אליו. "נו , עכשיו !!" הוא אמר וג'ון עלה על מדים לא מתוכנן אפילו והשתלב במשחק במהירות.

"היילי !" ג'ק צרח ומשך את תשומת הלב אליו.

"מה הוא עושה ?" לואי התכוון לקום.

"חכה" קולין תפסה בידו שלא יקום.

הוא התיישב ממושמע לה , אך רוטט במקומו.

היילי הייתה די רחוקה ולא שמעה אותו, היא עמדה כמעט בסוף המדרגות של היציע אבל הוא לא ויתר ורץ אלייה במהירות.

"חכי רגע" הוא אמר תפס בידה וסובב אותה אליו,הם היו צמודים מאוד והיא שמעה את נשימותיו הכבדות שעצרו אותו מלדבר.

"אל תלכי , בבקשה . אני מצטער על הכל , אל תלכי לי" הוא מלמל בכבדות והמילים עצרו לו את האפשרות להסדיר את נשימותיו.

הוא הביט בעיניים שלה מקווה שהיא תענה לו.

היא הייתה חסרת אונים ומבולבלת היא תמיד רוצה לעשות את הדבר הנכון אבל הפעם היא לא ידעה מהו.

היא לא ענתה רק ניסתה להמשיך את דרכה לעבר היציאה.

הוא לא רצה שהיא תלך , בשניית הבזק אחת הוא הרים אותה ונישק אותה בצאוורה נשיקות קטנות מהירות ואוהבות , לפתע הוא שמע בכי קטן ... הוא הוריד אותה והיא נשארה לבכות על כתפו, הוא ידע שזה היה בכי של געגוע ולא אחר שחשש ממנו.

"די , אני פה..." הוא לחש אלייה בשקט וחיבק אותה אליו ,ראשה היה חבוי בחזהו והיא נתנה לכל הכאב שלה להבלע בגופו.

הוא הצטער כל כך על הכל , לרגע כלום לא היה נראה לו שווה לאבד אותה . הוא הצטער שגרם לה לכאב , על הפעמים שהיא הפסידה דברים בשבילו , על הרגעים שכעס עלייה ונתן לה להרגיש רע עם עצמה... על הכל הוא הצטער , אבל הוא לא יכל לחיות בידיעה שהוא משאיר אותה שבורה מאחור,ילדה תמימה שמנסה רק להיות טובה בשביל אחרים.

קולין פנתה אל לואי המבולבל "אתה לא תיתן לה אפשרות לאהוב ?" היא שאלה.

"אני...אני רק רוצה את הטוב בשבילה" הוא אמר.

"לפעמים גם טעיות יכולות להיות טובות" היא ענתה. "חוץ מזה ... הוא לא נראה לי טעות"

הוא החליט להקשיב לקולין ולשבת במקום בלי לנסות להפריד בין השניים.

אולי הוא אפילו יפצה אותם ... הגיע הזמן שידבר עם ההורים של היילי ויסביר להם שהיא ילדה גדולה ומגיע לה להתאהב כמו כולם.

"בוקר טוב לואי" היילי ירדה מהמדרגות עם שמלה פרחונית נראת מתכוננת ליציאה.

"בוקר טוב ... מריחה את החופש ?" הוא קרץ.

"כן , צריך להמציא בושם כזה" היא ענתה.

על מסך הטלויזיה הוצג המשחק שהיה אתמול , אמרו שזה היה אחד המשחקים האדירים ו'אפילו לאוי סלבסטר ובת הדודה שלו היו שם' , בית הספר שלהם זכה בגביע הזהב שכל כך התמידו בשבילו 

"נו , החלטת בנוגע לשנה הבאה ?"

"כן" היא ענתה והתכוונה לצאת.

"רגע , אז את עוברת ?" הוא שאל.

"תמשיך להיות סקרן , אני יודיע לך רק כשאני אחזור" היא אמרה בצחקוק ונעלמה אל מאחוריי הדלת.

היא סללה את דרכה אל ביתם של יסמין וג'ק , היא תכננה לצאת עם יסמין לקניות.

"היי , היילי !" יסמין חיבקה אותה חיבוק חברותי "את יכולה לחכות בסלון אני יעלה להחליף בגדים וכבר יורדת."

"אני יהיה בחצר , טוב ?" היא ביקשה את רשותה.

"בטח , אין בעיה" היא חייכה ורצה במהירות לחדרה.

היילי התיישבה על אחד הכיסאות מחייכת לעצמה , החופש הגדול תמיד יעלה אצלה חיוך.

"ראיתי הרבה פרחים בגינה הזאת , אבל פרח כמוך לא יצא לי לראות " ג'ק יצא מהסלון לחצר מופתע לנוכחות היילי.

"אהה זה סתם בגלל הבגד" היא ענתה.

"חח את תמיד כזאת חמודה ? " הוא אמר ובא להתישב לידה.

"אהה פיו , כבר חשבתי שהשאלה הבאה תהיה אם אבא שלי גנן" 

הוא חייך .

"את לא עוברת בסוף , נכון ?" הוא רצה רק לוודא.

"אמרתי דבר כזה?" היא שאלה.

"מה זאת אומרת ?"

"אני עוברת" היא הסבירה.

"אבל..." הוא לא ידע מה לומר.

"אתה לא חושב שיהיה ככה הכי טוב לשנינו ? במקום להתראות רוב הזמן בבית ספר שזה בטח יפריע...ניפגש מתי שנרצה אחריי לימודים , זה יהיה מעולה לדעתי , זה גם יפחית בלאגנים אתה לא חושב ?" היא שאלה.

"אני לא יודע..." הוא אמר. "זה מה שיעשה לך טוב ?" הוא שאל.

"זה מה שיעשה לשנינו" היא ענתה והוא הנהן.

"טוב , אולי זה יצא טוב כי עכשיו כולם יודעים על הסיפור שלך ושל לואי אז התחלה חדשה בבית ספר חדש...נראה לי יהיה בסדר" הוא ניסה לשכנע את עצמו.

"אהה ושלא תעזו לתכנן מסיבות בלעדי" היא אמרה.

"חס וחלילה !" הוא ענה.

"בייחוד כאלה עם תחרויות צלילה..." היא אמרה.

הוא חייך לעצמו , זאת כנראה תחרות צלילה יחידה שלא תשכח משניהם.

"טוב , אולי במקום לדבר בואי רגע?" הוא אמר.

"חח אני לידך , מה ?" היא התקרבה.

"נו בואי , יש לי סוד להגיד לך" הוא דחק בה.

היא התקרבה אל פניו לשמוע את הסוד והוא נישק אותה נשיקה ארוכה , מתוקה אך סוחפת.

היא התנתקה ממנו לרגע "חח אוקיי אתה משוגע" היא אמרה אבל לא התרחקה. "כן , כן.." הוא מלמל בחוסר עיניין בדיבורים כרגע וחזר למה שהיא עצרה לפני רגע.

לא עברו יותר מחמש שניות ויסמין נכנסה למרפסת "אחמ אחחמ!" היא העירה את תשומת הלב שלהם לנוכחותה.

"חחח סליחה , גנבתי לך אותה לכמה דקות" ג'ק אמר והזדקף.

"חמש דקות אתה לא יכול לעמוד בזה,אה?..." יסמין אמרה.

"רק משלים את מה שאני יפספס כשהיא לא תהיה בבית ספר,תהנו בקניות" הוא אמר בחיוך שובב ונכנס לחדרו.

"מה זאת אומרת ?" יסמין פנתה אל היילי.

"אני עוברת" היא הודתה.

"סופית ?" היא נשמעה קצת מאוכזבת.

"כן , תכננתי להודיע לך כשנצא" היא אמרה.

"העיקר שיהיה לך בהצלחה , גאה בך על האומץ" יסמין חייכה.

"תודה" היא החזירה לה חיוך מנומס.

"ואיך את וג'ק תסתדרו ?" 

"דיברתי איתו . אולי יהיה לנו יותר קל מקצת מרחק , הוא יעמוד בזה כמו ילד גדול" היא צחקה.

"חח מדהים איך ששינת אותו"

"זה הוא שינה את עצמו,אני רק ניסתי להראות לו שהוא יכול"

"ואוו יש לכם אהבה אמיתית , לא יצא לי לראות זוג שמשלים אחד את השני כל כך טוב ולמרות כל הבלאגנים הסתדרו" היא הודתה "וזה לא משפט שמוציאים ממני הרבה...או אי פעם" יסמין הודתה.

"אהבה הופכת לאהבה אמיתית רק אם היו בה מכשולים גדולים שהיא הצליחה לעבור..." היילי אמרה. "וכל אחד זוכה רק לאחת כזאת בחיים"היא אמרה ושלוש נקישות נשמעו בדלת הבית.

-

היי בננות , מה שלומכן ? איך הפרק ? בעצם אפשר כבר לשאול איך הסיפור , לא ?

אני מצטערת על הפער הגדול בין שני הפרקים האחרונים , היו לי סיבות שאני מעדיפה לא לספר . אז שוב המון סליחות ובגלל שאני יודעת שאני בתוך תקופת מבחנים עד שבוע לפניי החופש הגדול בערך אז יש לי שאלה ואתן תחליטו.

אתן רוצות שאני יעלה לכן היום לקראת הערב או בלילה את הפרק הראשון של הסיפור הבא ואז יעשה הפסקה בין שני הסיפורים , או לעשות הפסקה ואז להעלות את הפרקים בתדירות נורמלית.

חשבתי בהתחלה בתור פיצוי להעלות היום בערב את הפרק הראשון אבל אולי אתן תעדיפו בכלל אחרת ...

אז בלי הרבה דיבורים (או שכן) מחכה לתגובות :)

צהריים טובים שיהיה לכן...

נ.ב - משום מה פתאום היה לי חשק לשירים של סטרלינג נייט , אז העלתי שני שירים שלו לפרק חח כמה זמן לא שמעתי את השירים האלה ....