נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

פרק 2 - דאגות.

"הלו ? אמא ?" סול עמדה בכניסה לחדר האוכל בזמן שגל מחכה עם החבר'ה בפנים נותנים לה את הפרטיות שתגמור את השיחה.

"אה ? את ממהרת ? רק רציתי לשאול אם את רוצה ללכת לקנות בגדים היום , זאת אומרת אם..." - "מה זאת אומרת תזמון לא טוב ? כבר חודשיים התזמונים לא טובים" - "טוב סליחה . להתראות" כך התנהלה השיחה הקצרה מצידה של סול , לא מצפה ליותר מידי ובקושי מאושרת שבכלל ענתה לה אמה לשיחה.

"כדאי שתאכלי , אני לא מקבל ספורטאים עם תזונה לא טובה" דניאל מורה הספורט חלף על פנייה של סול.

"ואני לא מקבלת ילדים בני 19 שאומרים לי מה לעשות" היא זרקה לחלל האויר וגרמה לו להסתובב.

"דבר ראשון בן 20 גברת" הוא תיקן את טעותה.

"ואוו אתה כבר ילד גדול !" היא צהלה בזלזול.

"ודבר שני כל עוד אני המורה שלך כל התחצפות כזאת יכולה בדקה לשלוח אותך לחדר המנהל" הוא הזכיר לה את יחס התפקידים של מורה ותלמידה.

"נו , אז תעשה את זה"

"אני לא משחק איתך סול , תפסיקי" הוא אמר והמשיך להתקדם לחדר המורים ,בתקווה ששם ישיג את השקט שהוא צריך כדי להעביר את ההפסקה שלו.

סול שנאה את שיעורי פיסיקה , היא תמיד אמרה שאם ניוטון לא היה מת כבר ממזמן היא הייתה עושה את העבודה.

אבל ניוטון השאיר אחריו כמה דברים , ואלה כוללים שעתיים שבועיות מהחיים שלה.

"סול ישראלי ! מספיק כבר עם הפלאפון הוא יהיה מוח..." המורה לא הספיקה לגמור את דבריה ונפתחה הדלת.

"אפשר להפריע רק לרגע ?" היא שמעה קול מוכר .

"כן" המורה בלעה את מילותיה שטרם נצרחו ונתנה את אישור הכניסה לדניאל.

"סליחה על ההפרעה , אומנם פעם שנייה שאני רואה אותכם אבל ..."

"ארבע" סול נשפה בכעס ובלי שרצתה אפילו הורגש.

דניאל ניקד בה מבט מאיים ומבחינתו זה הספיק כדי להמשיך את דבריו "המנהל סידר לכם את המערכת קצת וכמובן שאני לא יהיה המורה של כל השיכבה אז אני אגיד לכם בערך איך זה יתנהל"

"חשבתי שבשביל זה יש מערכת ולא כל מורה יכנס להגיד לנו את השינויים שלו" סול הפריעה לדניאל בפעם השנייה.

"סול !" המורה עירית צעקה ודניאל נראה באיפוק עצבים.

"יהיה נחמד מצידך אם תקשיבי לפניי שתקפצי" הוא שמר על קולו השלו שבטח עוד הערה דבילית ויעלם.

בזמן שדניאל דיבר והסביר מה שסול שמעה במטושטש היא פיטפטה בלחש עם גל ולא חסכה בעצבייה על ההורים.

"סול !" דניאל כבר כמעט וצרח. היא הרימה את ראשה בבהלה . "תגידי לי ההורים שלך לא חינכו אותך או משהו ?"הוא אמר בתמימות אך גל כבר "חזתה את העתיד" , כעס עמד בליבה של סול ודמעות עצבניות אך עצובות עמדו בעינייה בכוח "אני אזמן אותם" הוא איים.

"תקבע איתם פגישה , דביל" היא סיננה בחצי קול ויצאה בעצבים מהכיתה.

"החוצפה של הילדה הזאת צריכה טיפול מיד" המורה כעסה גם היא לא פחות מדניאל , ובשמעה שסיים את דבריו הודתה לו על האחריות ובירכה אותו לשלום.

"כן גל ?" המורה פנתה אל גל שהרימה את ידה.

"אפשר לצאת לסול ?" כשהבין דניאל שהשאלה לא הופנתה לדבריו יצא מהכיתה בניחוש התשובה של המורה.

"לא . היא לא תינוקת" המורה ענתה בקרירות והמשיכה איפה שעצרה.

דניאל ראה את סול יושבת מכווצת בינה לבין עצמה בפינה שלפניי המסדרון , נשענת על קיר הפלסטיק השקוף והגדול שהשמש דרכו חודרת  בקלות ומלטפת את דמעותייה.

בתחילה חשב להתעלם , אחריי הכל היא עשתה בעיות.

אך רגליו הוליכו אותו לבדם בעוד ליבו מתכווץ לראות את הילדה הפלפלית-חצופה הופכת בין רגע לשבירה כל כך.

"את רוצה לדבר על מה שהיה שם?" הוא ניסה להשמע רשמי למרות שכל מה שרצה זה להבין מה קרה לה פתאום.

היא לא ענתה רק ניגבה את דמעותייה בידה והשקיפה אל החצר שבקומה אחת מתחתיה.

"סול תעני לי בבקשה" הוא ניסה שוב . 

שוב היא התעלמה בקלות יאה לה.

הוא פשוט קם , גם ככה הוא לא רצה מההתחלה להתייחס , כמובן שלא להתחנן הוא פשוט יתעלם , בדיוק כמו שהיא יכולה.

"שמעת את זה ?" היא שאלה ובפעם השנייה היום גרמה לו לחזור על עיקבותיו אליה.

"שמעתי מה ?" הוא לא הבין.

"את השיחה שלי ליד החדר אוכל" היא הסבירה.

"איזו שיחה ?" הוא ניסה להבין.

"אז לא שמעת" היא הסיקה מדבריו.

"כנראה" הוא מלמל.הייתה שניית שתיקה. "זה בגלל השיחה ?" הדברים התחילו להתחבר לו.

"אני חושבת שזה לא עיניינך" היא הפכה שוב לתקיפה.

"היית פשוט עצבנית בכיתה"

"אתה מתכוון להידחף לי לחיים ?!" היא קטלה בשנייה את האוירה הנוחה שהחלה להיווצר.

"אני מצטער , צודקת פשוט אם ..." הוא לא סיים את דבריו.

"אני יודעת , אם אני צריכה משהו אתה תמיד פה . תודה אבל לא תודה , ביי" היא עדיין לא הביטה בו , רק כשחשבה שכבר הלך סובבה את פנייה.

הוא עדיין היה שם , רק שהפעם התרומם ממקומו "אבל באמת" הוא אמר והלך לדרכו.

הוא לא רצה לחשוב יותר מידי מה יכול להיות העיניין , כמו שהיא אמרה , הוא לא יידחף לה לחיים אבל מה שהוא ידע זה שהוא צריך להוריד פרופיל ממנה , הוא כבר למד לשחק אותה ראש קטן.

האמת היא שכרגע הדאגה היחידה שלו הייתה מה יקרה אם עוד שבוע תהיה הפעם הראשונה שהיא תבין מה הוא אמר בכיתה בזמן שהיא פיפטה.

-

בלי יותר מידי חפירות - אשמח לתגובות . גם אם יצא צפוי , מוזר או כל השאר :)