פרק שלישי - אבא משה.
"סול" גל נידנדה לה.
"מה ?" היא ענתה ללא יחס.
"האביר שלך על הסוס הלבן מביט בך" היא מלמלה בהתרגשות וניסתה לא למשוך את תשומת הלב.
"על מה את מדברת ?" סול הסתובבה.
זה היה נכון , זאת אומרת סוג של .
ג'וני , התלמיד הזה מאמריקה שהייתה מאוהבת בו לפניי שנתיים , היה שם מביט בה בזמן שהיא נהפכת לאדמדמה.
היא לא הייתה אומרת שהוא אביר על סוס לבן , אבל הוא היה די מושך והיא יודעת שהיא טיפל'ה דלוקה עליו , טוב , אולי קצת יותר מטיפל'ה ... טוב , נכון , היא דלוקה עליו קשות.
"נו , לכי אליו !" גל הפצירה בה.
"לא" סול אמרה בהחלטיות מפוחדת.
"קדימה , קדימה" היא החלה לדחוף אותה "אוקיי אוקיי , את עושה לי בושות !" סול נחלצה מידה והלכה ללא עזרתה לג'וני.
"היי את ..." ג'וני לא הספיק להיזכר וכבר היא ענתה "סול" היא אמרה בהתרגשות לא אופיינית לה.
"כן" הוא חייך חיוך מקסים.
היא לא אהבה את ג'וני כי הוא חתיך , לדעתה היה בדיבור שלו וביחס משהו הרבה יותר גדול. 'זה לא כי הוא נראה טוב !' היא כל הזמן שכנעה את עצמה.
"תגידי" הוא ניסה להגיד משהו "את פנויה לשעה הקרובה ? כי אני וחברים יוצאים עכשיו" הוא אמר לבסוף והיא החלה להזיע .
"כן , זאת אומרת יש לי שיעור" ולפני שהוא בא לבטל הכל היא קפצה "אבל אני יכולה להבריז"
"אני לא רוצה שתפספסי שיעור בגללי" הוא אמר ומוגג אותה , 'הוא דואג לי' היא חשבה בליבה מתרגשת , ומתעלמת מזה שהוא הגבר המיליון שניסה לדאוג לה.
"זה שיעור לא חשוב" היא אמרה.
"איזה ?" הוא המשיך לחקור.
"חינוך" היא זרקה שם.
הוא רק חייך והם התקדמו עם עוד שני חברים לשער.
"איזה כיתה אתם?" השומר בעל הקול הצרוד שאל.
"י'ב 4 , סיימנו ללמוד" ג'וני אמר והתקדם.
"היא לא מי'ב 4 , אני מכיר אותה" השומר עצר את פתיחת השער.
שומר מטומטם ! סול חשבה בליבה. "אני צריכה לצאת איתם" היא אמרה והתכוונה להתקדם.
"את לא יוצאת עד שיש לך אישור יציאה מהמורה" הוא החליט והשאיר אותה במבוי סתום , סתום מעצבן ומבאס.
"נחכה לך ברכב , תודיעי לנו אם תוכלי" ג'וני אמר ונכנס עם חבריו לרכב.
"בבקשה ?" היא ניסתה לשחד את השומר בתחנוניה.
"אין אישור.אין יציאה" הוא קבע בקור והיא הלכה בפסיעות כבדות ועצבניות לגל.
"השומר לא נותן לי לצאת איתו !" היא אמרה בכעס.
"הופה , לצאת איתו ..." גל לא הבינה את הפואנטה.
"זה כבר לא משנה , השומר הזה דפק הכל "
"אז איך נשיג לך בילוי עם ג'וני ?" גל הפכה בין רגע גם היא למבואסת.
בדקה נרקם במוחה של סול רעיון "אני אספר לך איך היה" סול קמה עם החיוך המתוחכם בעינייה.
"תהני!" גל המבולבלת קראה לסול "תודה !" היא ענתה ורצה לתוך ביניין בית הספר.
"היי , המורה" סול נכנסה ללא כל אישור לחדר המורים והלכה לשבת בפינה בה יושב דניאל.
"מה עכשיו ?" הוא נשמע חסר סובלנות.
"ככה אתה מתייחס לתלמידה האהובה עלייך ?!" סול ענתה לו בציניות.
"את צריכה משהו ?" הוא התעלם מדברייה.
"זוכר שאמרת שאם אני צריכה ממך משהו לבוא אלייך ?"
"נו ?" דניאל נדרך . הוא לא היה בטוח שהוא באמת מוכן לשיחות נפש.
"אני צריכה אישור שחרור" היא ענתה בקצרה.
"למה לך ?" הוא לא הבין.
"מה זה משנה" היא התחילה לכעוס.
"בכל מקרה , תצטרכי לבקש ממי שמלמד אותך עכשיו ולא ממני" הוא ענה ביובש.
"צודק . מצטערת בכלל שבאתי" היא ענתה בכעס וקמה.
הוא נאנח "חכי רגע".
"מה ?" היא שידלה את עצמה שלא לצעוק.
הוא קם לקחת פתק שיחרור מהשידה "את רוצה פתק או לא רוצה פתק ?" הוא אמר והתיישב עם עט.
היא התיישבה בשקט.
"מה התאריך ?" הוא שאל.
"ה-5 לתשיעי" היא ענתה.
"אני צריך לכתוב סיבת שיחרור" הוא אמר.
"אוחח תכתוב כאבי ראש או משהו"
הוא כתב משהו והיא הציצה "מה זה צריכה אישפוז ?!!" היא כעסה והיא גיחח.
"חח הנה , כאבי ראש , טוב לך ?" הוא תיקן.
"שם של אבא ?"
"לעזאזל , אתה לא יודע כלום עליי , אה ?"
"אני צריך ?"
"לא" היא ענתה בהחלטיות. "משה ישראלי" היא אמרה והוא הפך ללבן.
"מה יש לך ? תחתום וסיימנו" היא לא הבינה למה הוא נעצר.
"אני..."הוא מלמל "אני חותם" הוא אמר בשקט , חתם והעביר לה את הדף.
"תודה , הצלת אותי" היא אמרה ורצה אל השומר לפניי שג'וני יסע בלעדייה.
"היי , דני. כדאי שתשתה מים אתה לא נראה טוב" המנהל אמר ויצא מהחדר.
.........................................
אשמח לשמוע ממכם קצת :-)
נ.ב- המשך פרקים סוערים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון