נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

הלכתי בשדה וראיתי פרח,כולם אהבו להביט ביופיו ולהתלהב מכמה שהוא מקסים.

אני יודעת לקטוף פרחים, אבל אותו לא רציתי לקטוף, עייפתי מלראות אותם נובלים ומייבשים עלים.

ידעתי שאין פרח מושלם, וכבר לא היה לי אכפת להתאכזב.

לילה לילה, בזמן שאף אחד לא היה בסביבה, ישבתי לידו וניסתי להתקרב.

הייתי יושבת לידו ורואה  מקרוב את הקוצים הקטנטנים על גבעולו.

אך לא נרתעתי, בכל מקרה לא רציתי לגעת בו.

הוא היה מפריח מילים יפות אך משקלם היה כ"שערות סבא".

הוא ביקש שאשקה אותו, אך כל כך רציתי שזה יהיה הפרח הראשון שרק אצפה בו .

בלילה השביעי רצתי לשדה להיות לידו שוב, התיישבתי על הכיסא בחטף.

אך הוא כבר לא היה שם, הוא נעלם. הפרח נקטף.