נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

שינוי זה דבר בריא, זה לראות דברים בצורה חדשה, זה להתגלות לדברים חדשים, זה להתרענן.

אם הייתי מעלה תמונות מפעם לעכשיו לא הייתם מאמינים לי, כמו שאנשים שלא ראיתי שנתיים בערך לא מבינים למה אני אומרת להם שלום ברחוב. (לא מעלה בגלל אנונימיות)

אדם לרוב לא שם לב לשינויים שהוא עובר, כי הוא פשוט רואה את התהליך, זה בערך כמו...לבקר כל יום בשנה צמח ששתלנו.

יש שינויים חיצוניים, פנימיים, סביבתיים ... אני חושבת שעברתי את הרוב (אפילו כמה פעמים).

אז אם אני אדבר על עצמי ועל "איך הייתי ואיך אני היום" זה לא יגמר וכולנו נרדם, לא בגלל שזה יהיה משעמם או כמו כל הסיפורים אלא כי אני לא רוצה להעביר דבר כזה למילים כי אני לא בטוחה שאני אעביר את המסר נכון.

בכל מקרה חשבתי הרבה על העיניין הזה איך אדם ישים לב שהוא עבר שינוי משמעותי ?

1. סביבה. בעיקר מסביבת האנשים, אנשים שיפנו את תשומת ליבך לעיניין, לרוב זה במחמאות לפעמים זה אפילו בתהיות שלהם שהופכות לשלך.

2.ספונטניות. הכוח הזה לעשות בקלות משהו שפעם היית צריך קודם לתכנן הרבה יותר זמן. 

3.התעלמות. הכי קשה לשים לב לשינוי לפי הצורה הזאת בדיוק בגלל שמה (כי לא נקדיש לזה תשומת לב ואז אולי נפספס את ההבנה הזאת) אבל היא לגמרי מוכיחה. העיניין הוא שיש משהו שרצית מאוד פעם ? עכשיו הוא חולף לפנייך ואתה בקושי שם לב אליו ? אתה בקושי מתרגש ממנו ? זה העיניין. אוסיף דוגמה להמחשה. מישהו שהיה ילד לא חברתי כל כך ובקושי היה הולך למסיבות של החבר'ה ומאוד רצה להיות "זורם" ולהינות וכ'ו והיום הוא מבריז בקלות למסיבה בגלל רופא שיניים. או מישהי שפעם הייתה מתה שאיזה מישהו יתחיל איתה (בנות שכמותנו) והיום מפרפרים סביבה בנים והיא לא מייחסת לזה כל חשיבות או בכלל שמה לב.

4.חיוך לא קשור באמצע החיים. אין הרבה מה להסביר.

5.הכוח לעוד שינוי.  לדעתי שינוי מוביל שינוי, אז אם שמת לב לאחד או התחלת אחד רוב הסיכווים שהקודם גרר אותו.

6.לפתוח סודות. כשאתה מתחיל לדבר על דברים שלא היית מדבר עליהם לעולם, שחשבת שלא תדבר עליהם לעולם, שיש לך למי לספר.

7.לסרב בקלות. ברגע שאתה שם לב שאתה לא לוקח כל דבר בנושא שפעם די בטוח שהיית מנצל מהפחד שלא יהיו עוד הזדמניות. (יהיו)

8. ההבדל נמצא הרבה בתמונות. -  בחיוך, באנשים מסביבך, באזור ואפילו בלבוש.

בגדול אני חושבת שזה הכל.

שינוי לא חייב להיות מהיר, כל אחד בקצב שלו, מה שעוצר את רובנו הוא הפחד מתגובות.

במצבים כאלה הייתי ממליצה להתחיל בקטן ואז לאט לאט לגדול,  כמו שאמרתי, לתת לך ולאחרים לא להרגיש בזה בזמן התהליך. אבל בשלב כלשהו המוח נפתח ושמים לב ואז זה כבר חלק מהחיים שלך ואתה לא מפחד ובורח אחורה.

 כדאי תמיד להשאיר איזה פינה קטנה שנשארת מהעבר, לפעמים זו מגירה עם מזכרות ולפעמים זה פריט או מטלה קבועה בחיים. אל תשתנו כדי להיות אחרים, תשתנו כדי להיות אתם ביותר טוב, לכל אחד יש מסוגלות הוא רק צריך למצוא איפה לטפח אותה.

בכל מקרה, תציבו לעצמכם מטרות בחיים, תתקדמו ותסתכלו אחורה לפעמים כדי לראות כמה הצלחתם.

בהצלחה למשתנים מבנינו :)