נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

היא מראה לי קטע של מכתב מתוך ספר על מלאכים ונפילים.

הוא כתב הרבה יחסית לגבר אבל הוא בעיקר כתב שהוא אוהב אותה שהיא הייתה חשובה לו והוא תמיד יבחר בה דרך אגב אם היא קיבלה את המכתב אז עוד מעט ישרפו את הנוצה שלו אט משהו כזה, בקיצור יש מצב שהוא בסיכון למות. "כמה רומנטי" היא פינטזה בקול מידי.

ואני רק חשבתי כמה אני שונאת את הדמות הזאת מבלי להכיר אותה... זה פשוט נוראי לתת לבן אדם להתמודד לבד עם המוות שלך, מה שאני לא מבינה איך אנשים מסוגלים להגיד ליקירי ליבם שהם רוצים למות- להתאבד?! איך אפשר לעשות את זה לבן אדם שכל כך אוהב אותך?

***    ***     ***

"זה לא כזה מפחיד כמו שאת מסתכלת על זה" הוא אמר,

או אני חשבתי.

אני גם ככה לא בטוחה מי אני ומה הוא ממני, מי מסביבי או מה אני צריכה לעשות.

*** ***  ***

אולי כל מה שנשאר בסוף כשאני אבודה זה האמונה,

להפיל הכל על מישהו אחר, על משהו גדול בהרבה יותר.

כשאנחנו ממשיכים ללכת למרות למרות שהתעייפנו, זה רק בגלל האמונה שיש משהו גדול יותר, משהו שעוד רגע ירים אותנו.

***   ***   ***

עזבו. כנראה הייתי גם צריכה להגיד שזה מכתב רומנטי וזהו.