נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

היא כבר אמרה לי פעם לא לעשות את זה.

להודיע לה כשאני לא יכולה, שהיא תדע שאני בסדר ויש סיבה שלא חזרתי

אבל אני לא תמיד רוצה שידעו אם אני בסדר או לא,

אני רוצה להיות מסוגלת להשאר במקום או לנסוע למקום מבלי שכל הזמן ידעו

לא חזרתי לצלצול שלה, וזה לא בגלל שזה מעיק או משהו,

אם אני יענה לשיחה אז הלך לי כל עיניין השקט, הוא כבר לא אישי, הוא יהיה באחריות שלה כשהיא יודעת איפה אני ו...זה לא אותו הדבר כשאתה מביא הסברים.

קבעתי לעצמי גבול, זה בסדר, אני עוד מעט חוזרת, אבל תני לי להרגע לבד עכשיו. בלי למלא דוחות מצב..

אני מעריכה אותך מאוד, רק שתדעי.

את לא סתם מורה, את בן אדם שלימד אותי אחריות לאורח החיים שלי, 

ושאני בטוחה שיבין אותי אם אסביר לו

אבל בבקשה, לא עכשיו...