נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

נכנסתי ליום דכאוני,

 הכל בגלל שהוא התחיל במוטיבציה לשווא!

כאילו, כל מה שרציתי זה לצאת ק-צ-ת!

חופש גדול שהולך לי על לשבת בבית, לרבוץ בספה ולהתעסק עם הפלאפון או המחשב המשעממים ואם לא זה אז ללכת לישון..

אבל לא, כנראה שהחופש המושלם הוא לא בדיוק מה שתכננתי,

כאילו אני לא מתלוננת,

אני כן מתלוננת אבל לא בקטע של היטפלות למישהו.

אני יודעת שזה ממש אנוכי מצידי להתלונן על מלחמה שכל מה שאני עושה בה זה בעיקר לשבת במזגן.

בכל מקרה, הרשתי לעצמי קצת רק בגלל שאני מרשה לעצמי כאן.

אמא שלי אמרה, למה שלא תלכי להכין סלט?

אז קמתי. אבל לא היה בא לי להכין סלט וגם ככה לא היה מספיק חברים ירוקים במגירה אז החלטתי לעשות-

שקשוקה!

אוקיי..אל תשאלו, לא יודעת למה עשיתי את הטעות הזאת.

כאילו מי יכול כבר לעשות שקשוקה כל כך גרועה?!

הכל נשרף, חוץ מהביצים שלא מבושלות. אני מתגרה בגורל והוא מתגרה בי בחזרה...

לא. ברצינות,

טעמתי טיפה ואז הלכתי להכין לעצמי קרונפלקס עם חלב.

ובעיקר בשביל להעביר את הטעם..

כאילו זה די מבאס,

אני יודעת להכין סלטים מדהימים, עוגות גבינה מפגרות,חביתות עשירות ,נס קפה מוקצף, ...

אבל כל זה לא ארוחות רציניות, כל זה רק בונוס למטבח!

היי, והייתה לי תיאוריה,

החיים שלי הם כמו במטבח,

אני יודעת להתעסק בכל הדברים מסביב, אבל כשזה מגיע לעיקר-לדברים הרציניים...אני ממש דופקת את השקשוקה.