נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אלו השעות האלו של הלילה שאני חושבת "למה ישנת צהריים? עכשיו את חייבת להשאר ערה"

אלו השעות שבהן אני חושבת כמה אני סהרורית ורוצה סיפוקים שלא קיימים.

אני חושבת שזה כבר מטריד שהוא לא מפסיק לשלוח הודעות למרות שהוא שמע את דעתי על הקשר שלנו ובכללי על קשר בשבילי עכשיו, ואני רוצה שזה יפסק.

אני רוצה לחשוב שהחופש לא יגמר בשלב כלשהו ויחזרו דברים מסויימים שנמאס לי להלחם בהם כל פעם מחדש,

אני רוצה לרדת במשקל, אבל זה לא מרתיע אותי כי אני תמיד רוצה לרדת במשקל,

אני רוצה לחייך, דמאט אני רוצה את "ההרגשה",

אני לא רוצה להשמע דיכאונית, סליחה. אני לא ככה רוב הזמן,

אני רוצה לדעת להיות מחוייבת,

אני רוצה שלתוכי המסכן שלידי יהיה חבר חדש כי הקודם נקבר,

אני רוצה לדעת שבבחירה שלי אני לא זורקת מתנות קטנות לפח

אני רוצה כבר לפגוש אותם! שיהיה איזה אירוע שבו כולנו נצטרך להיות ואני אפתח איתם שיחה ובאמת אכיר אותם סוף סוף,

אני רוצה להצליח בתוכנית שלי,

אני רוצה למצות אומנות, אני רוצה לפרוץ עם האומנות אבל חסרים לי חומרים אז אני מסתפקת וזה מתפוצץ בפנים,

אני רוצה לא לשנוא פלאפונים\שיחות\אנשים שלא מוכנים להתפשר על הודעה..

אני לא רוצה לאבד את חברות שלי בגלל שאנחנו במקומות שונים

אני לא רוצה לחשוב שיש כאלו שמתפשרים על אהבה

אני לא רוצה לחשוב שהעולם הוא זכוכית שחורה שמה שתחליט אתה תראה ולא תדע מה באמת,

אני לא רוצה לרצות יותר מידי וככה לא להתמקד בדבר אחד,

אני לא רוצה לדעת שרגשות יכולים להפסק,

אני רוצה לוותר לעצמי קצת קצת

אני לא רוצה לחשוב שהימים עוברים ואי אפשר להחליט על קצב

אני רוצה .. אוף, אני רוצה לישון, למה ישנתי צהריים?