נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

עכשיו נזכרתי בזה פתאום,

אתמול היה יום די מבאס..

מבאס עד כדי...ביאוס.

בדרך קפצנו לירושלים לאכול,

האמת היא שלא היה לי תאבון, רק רציתי להגיע הביתה

בכל מקרה עברנו בירושולים באיזה מרכז שאני לא זוכרת את שמו

ההמולה שם ציננה אותי,

כל הנערים והנערות שעשו רעש ובלאגן של 'ילדים טובים ירושלים' גרם ללב שלי להתנחם

היה, לא יודעת מה היה שם, 

זו הייתה שמחה

וספונטניות

ואושר אמיתי ובלתי מוסבר,

ובנות עם מכנסונים צחקו עם בנות אולפניסטיות

ונערים רצו וקפצו מעליי ולידי בלי חרטה או בושה, כאילו הם כבר יודעים שאין לי בעיה עם זה

 וילד עם תלתלים רץ כשאחריו שתי בנות צוחקות ולא יודעת,

היה שם אור! היה לי אור בלב!

ושוב, כמו תמיד, התאהבתי בעיר הזאת..

תמיד אמרו לי שנולדתי שם ואני מתאימה לשם וזה היה נשמע לי קיטשי 

אבל רק בשנתיים האחרונות קלטתי כמה שהייתי רוצה לגור שם,

רק עכשיו הבנתי איך עיר הקודש, הקור המרטיט שבה, השמש שמשום מה רק שם נראית בצבע זהב,

איך היא ידעה להעלות לי חיוך רק מלהמצא בה.