נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לא ידעתי איפה לכתוב,

לא ידעתי מתי ובאיזו צורה לכתוב.

פשוט רציתי לכתוב.

יש לי חדר לסדר, יש לי קניות לארגן.

היום אבא החליט לקחת אותי להגשים את החלום שלי- לרכב על סוס!

טוב, זו הייתה סוסה, קרן היפה.

פתאום קלטתי שזה לא כזה מפחיד ואני מסוגלת,

הייתי צריכה להפעיל הרבה רגש,

הייתי צריכה להסתכל עלייה קצת לפני שלקחתי אותה כדי לראות אם אני מוצאת חן בעינייה.

אני מניחה שהיא הסכימה, כי בסופו של דבר רכבתי עלייה.

יותר מאוחר הלכתי עם חברה ובת דודה לקניון ולא ידעתי עד כמה יום האהבה יפרוץ גם לשם.

חשבתי לעצמי, בטח יום האהבה מביא הכי הרבה מריבות,

ראיתי זוג דתיים הולכים בחיוך מאושר, מבוגר עם זר פרחים, נער לוחש לחברה שלו מאחוריי השיער,

וזה היה יפה, זה היה הרבה פחות נוראי ומתאמץ משחשבתי. אבל מאיפה לי, לא הייתי שם.

כשנשארנו רק אני וחברה שלי הלכנו מחנות מסויימת שוב לקניון ובדרך בחור עם אופנוע כמעט נתקל בי עד שהוא האט וזזתי צידה

אחר כך בכניסה שמעתי בום ממש מאחורי והסתובבתי בבהלה וזה היה אותו האחד עם האופנוע שסגר את החלון של הקסדה ולא שמתי לב שהיה שם.

כשכבר היינו בפנים ראיתי אותו נכנס לחנות דרך הברזלים המסתובבים ההם והקסדה שלו נתקעה שם

הוא הסתובב אחורה כאילו ניחש ששוב הייתי שם וצחק - לשם שינוי, חייכתי. 

בזמן האחרון לא אכפת לי לחייך לאנשים ברחוב, זה עושה טוב על הלב, גם אם אתה לא מכיר אותו.

לא יודעת מה רציתי לומר, פשוט היום הזה היה מעייף ומספק,

אולי בעז"ה בקרוב אני אטוס לשוויץ

אולי אני אתקדם בצורה יותר מקצועית במה שאני מחבבת בעקבות פניות ותגובות,

אולי אני אקח סדרת שיעורי רכיבה,

אולי אני אשיג מספיק כסף לקנות מצלמה טובה,

אולי אני אשנא לחזור ללימודים ולמלחמות שלי עם עצמי,

אולי אני אלך לישון תשושה עייפה ומרוצה

אולי אני אחייך.

אולי סך הכל יהיה בסדר.