נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

החופש הזה נראה די מבוזבז, התיאור המדוייק של ישרא - צוק איתן נגס בו.

האמת היא שיהיה מאוד הגיוני אם אני אשב פה ואתלונן על איך הלך לי החופש, איך לא הספקתי כלום וכ'ו...

האמת היא? כן, יש אמת בדברים. אבל!

לא יודעת איך להסביר את זה, הרגשתי אתמול כאילו כן ניצלתי את החופש ודווקא הרבה יותר משאר החופשים שבהם לא הייתה מלחמה.

לא יודעת אם כולם הרגישו ככה אבל אני אנסה להסביר..

כל השנה בין כל הלחץ ללימודים לבין הרצון הענק שיום חמישי יגיע כבר ואני אסע הביתה כל מה שרציתי היה סך הכל לשבת בבית

לכתוב, לשמוע שירים, לקום בבוקר בשעה שמונה אבל בלי לרוץ לכיתה,

לאכול ארוחת בוקר מסודרת אבל בקצב שלי ובזמן שאני רוצה,

לצאת מידי פעם לים או לאירוע ובעיקר לדעת שכל היום בשליטתי.

לא חשבתי כל כך על "וואלה תנו לי רק שלושה ימים חופש מהלימודים וזה יספיק לי בשביל להרגע וללכת ל... לונה פארק"

כאילו באמת, אולי החופש הזה היה לי הכי טוב כי למדתי מה זה חופש, מה זה החופש שלפחות אני רציתי.

הוא כלל פחות מסיבות, יותר רוגע, 

פחות מסעדות ענקיות, יותר הכנת ארוחות מושקעות בבית

פחות עבודות נוער, יותר בריחה ממבחנים ואחריות

כאילו באמת, ממה רציתי חופש?

מבלאגן ורדיפה אחריי סיכומים ומבחנים, מהכתבות של ההנהלה מה לעשות ומה לא..

ומה ההבדל אם בחופש אני ארדוף אחריי מסיבות וקניונים ואעבוד על פי הכתבות של החברה בקביעה לאיפה להגיע ומתי?

למרות המלחמה בחופש קיבלתי בצורה מסויימת את השקט שלי, את העזיבה מאחור של הלימודים, את הזמן למשפחה ולתכנון שקט של דברים שהרבה זמן רציתי. בחדר. לבד . בשקט.

אז החופש השנה לא טסתי לחו"ל כמו שתיכננו, ולא יצא לנו לעשות חופשה ארוכה במלון וחלק מהאירועים אפילו נדחו

אבל גם אם הרשימת דברים שתכננתי לעשות כמעט מלאה וחסרת כל סימוני V,

אני חושבת שקיבלתי מה שרציתי מהחופש

סך הכל קיבלתי חופש שלו, קיבלתי חופש נקודה.