נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

תמיד הייתי אומרת לאמא שלי למה אין לי אחות?! איך אני תמיד תקועה הבת היחידה בין כל הבנים?

אבל פעם היא שאלה אותי בצחוק אם אני רוצה אחות ואמרתי שהאמת שלא.

שתינו היינו די המומות כשהודתי שהייתי מעדיפה אח.

כאילו באמת, כל החיים שלי הורגלתי להיות בין בנים,

לשמוע את הבדיחות הגבריות שלהם ולהגיד ברוך שעשני אישה..

כשהייתי יותר קטנה הייתי הולכת מכות עם האחים הקטנים שלי,

לא היה לי כל כך סגנון של ילדה בבגדים ואם הייתי אומרת היום לאחת החברות שלי היא לא הייתה מאמינה שהייתי טומבוי.

אחים שלי תמיד היו החברים הכי טובים שלי,

כשילדים היו מציקים לי הם היו באים,

הם היו אוהבים לצחוק עליי אבל כשבא מישהו אחר וצוחק עליי הם היו אומרים "סתום ת'פה. רק לנו מותר"

עם הזמן כשגדלתי והפכתי לנערה הבנתי את הפוטנציאל שלי בבית,

זה לא היה ברור מבחינת אחים שלי שנערה בת 13 לא יכולה להמשיך להיות באותו החדר עם עוד שלושה בנים,

כאילו, זה תמיד היה ככה מה קרה פתאום?!

כשדודה שלי שכנעה את האחים הגדולים שלי להצטמצם שתיים בחדר הגדול ואני אקבל את הקטן הרגשתי ממש בוגדת שמנצלת את היותי בת. אבל זה היה נחמד לדעת שסוף סוף יהיה לי את הפינה שלי.

עם הזמן גם סגנון הבגדים שלי השתנה וזה היה מוזר לאחים שלי,

כבר לא הייתי "הולכת מכות" עם האחים הקטנים שלי וזה נהיה די ברור שאין דבר כזה להרביץ לבנות בצחוק או לא

כל הדברים הנשיים שהיה לאמא שלי מספיק או שהגיעו הביתה בדרכים כאלה או אחרות עברו אוטומטית אליי.

הבית שלי די שורץ בנים ואם זה לא מספיק תוסיפו עוד שלושה חברים טובים של כל אחד שמגיע כל שני וחמישי.

כשבנות שאני מכירה היו עושות פוזות ליד בנים זה היה בעיקר מצחיק אותי כי אומנם הן שורצות סביב בנים אבל הרגשתי ממש כאילו הייתי מנחשת מה אחים שלי היו אומרים על מישהי כזאת וכבר רואה בעיני רוחי את מה שהולך לקרות.

תמיד הצחיק אותי שהייתי מדברת עם כל האחים שלי או עם כמה ומלא בנות הסתכלו מהצד ספק המומות ספק מקנאות איך אני זורמת איתם בכזאת קלות בלי לדעת שאני אחותם. זה פשוט קורה תמיד.

כשאחים שלך הולכים כולם לראות איזה משחק או לשחק כדורגל או לעוד איזה משהו שגברים נוהגים לצאת בשבילהם וכל הבית שלך,

כשתמיד כשאני מנקה את הבית אז אחי הגדול מקפיץ את כולם כדי שלא להרגיש שוביניסט..

אז אולי אני אשמע אגואיסטית אבל ברגע שתהיה לי אחות כל זה ישאר?

כאילו באמת, גם ככה כל הבנות דודות שלי רבות כל יום עם אחיות שלהן ונראה כאילו יש בבית מלחמות מסתוריות של מי הכי נשית בבית ותכל'ס?

לא בא לי שיישוו אותי למישהי אחרת בבית.

זה יהיה מוזר אם תהיה לי אחות,

כאילו באמת, עזבו אותי עם האחים הגבריים שלי

כמה שזה "מזעזע" שאני בת יחידה בין המון בנים אני מרגישה מעולה חבר'ה,

כל הבנות האלו שתמיד חושבות שאני מסכנה לא יודעות מה הן מפסידות.