נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

יש סתם להיות חולה ויש להיות חולה ומבולבלת.

כשחולי משפיע לי על תחושות פנימיות זה מפחיד.

כל החג והשבת סבלתי בשקט, בלעתי כל תרופה שאמרו לי, אכלתי כל מאכל מבחיל שדחפו לי

וכולם מרחמים עליי בעיקר על זה שהקשבתי להם בשקט, בדרך כלל זה לא קורה אז כנראה שאני באמת לא מרגישה טוב.

אבל שונאת את השעות המבלבלות שאני מפחדת להשאר לבד.

החום עולה המציאות מתחרבשת, יורד- פתאום נראה ברור יותר.

כולי סהרורית לא יודעת מה קורה סביבי אבל סומכת על זה שהמציאות תשאר אותה המציאות,

שהיא פה, הוא פה, הם.

ואף אחד לא משאיר אותי לבד עם אנשים שלא באמת יודעים מה אני רוצה.