נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

הרגעים הכי מתסכלים ודכאוניים צריכים את הזמן שלהם ואז מגיעה הפצצת הבנה, וזה כמו במבוק שלא מבינים למה כלום לא זז למרות כל ההשקעה והשיטות  ורק אחריי הרבה זמן הוא בבת אחת צומח בטירוף, לא יודעים מאיפה זה מגיע אבל זה מתוך התיסכולים ומתוך הרגעים האלו.

הכתיבה זו הדרך שלי.

אני לא יכולה לשמר הכל, אני לא יכולה לתכנן הכל, אסור לי לתכנן הכל!

אני צריכה לפעמים להבין דברים ולתת להם לצוף בתת מודע בלי לתפוס אותם חזק ובלי לדרוש שיהיו ברורים,

יום אחד עוד דברים יתחברו אליהם.

ואולי לא.

אבל למדתי שאסור להחזיק חזק מידי, אסור להלחם שהכל יהיה לפי התוכנית. אולי צריך לפעמים לתת לחיים לעשות לך את הבחירות,

ולא להצמד לסטיגמות,

ולא להתסכל תמיד על התמונה הרחוקה.

לשלוט על התמונה ולא לתת לה לשלוט בך.

לא להסתכל רחוק מידי.

לא לתכנן הכל.