נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אותם האנשים שאתה לא מכיר ובמקרה נפגש איתם ובמשך כל ההיכרות אתה רק מתפלל שהלוואי ותחליפו עוד מילה או שניים והלוואי ותתני את החיוך הנכון והלוואי ובמקרה תגלי שהוא במקרה חבר של אחיך או שהיא עובדת עם אמא שלך והמילים האחרונות לא יהיו כל כך חורצות וחותמות את ההיכרות.

אבל זה לא ככה, 

זה תמיד האנשים שמצחיק ונעים לידם, אבל הם רק זמניים שכאלו,

הוא רק החייל באוטובוס שהסיכויים שתפגשי שוב קלושים למדי

והיא רק אותה המוכרת בשוק שממש קולטת את הראש שלך 

או החבר של בנדוד שבמקרה רק הגיע לעזור במשך האירוע

והמחשבה שהם רק אנשים באמצע הדרך מציקה,

ואת חושבת- אולי פספסתי?

אבל אחר כך את מסבירה לעצמך, שאנשים באמצע הדרך הם אנשים שנצטרכת להם לרגעים מסויימים

אנשים באמצע הדרך הם נורא זמניים 

ואולי את חייבת להסתפק

כי לא בטוח שאת צריכה אותם מעבר,

ואולי הם לא טובים לך מעבר.

אבל אל תשכחי שיש אנשים שימשיכו איתך בשביל,

וכרגע תתמקדי בהם.