נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

יום עצמאות שמח. יום עצמאות...
עד שלא ראיתי אבן לא קלטתי שדבר נורא קרה.

אנשים משתגעים שם ברחובות, שיכורים, צווחנים, נראה כאילו זה יום אישור לפורענות

ואיך זה מתחבר לשאר החיים?...

הייתי רוצה לכתוב עליו, אבל הוא בא לי בכל מיני אנשים, כל פעם בדמות אחרת ואני מבינה את הסיכון שבזה:

אני דבק פתוח.

אם אני אכתוב עליהם כי הם סך הכל משמשים לי כמטאפורה לרגע מסוים שהיה או לתכונה מסוימת

זה יוליד הרבה- אבל בין כל זה, גם כשאדע שלא הם הנקודה, זה יוליד הרבה בדמות שלהם. הרבה שהם לא במציאות. הרבה שהם לא יכולים להיות במציאות.

אני לא יכולה לסגור את השפורפרת, ניסתי, זה כנראה השלב בחים שאני פשוט דבק פתוח, כמה שלא רציתי, כמה שרציתי לשלוט, השליטה שלי כרגע תהיה בלכוון נכון את הדהירה הזאת ולא בלעצור אותה.