נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לשכב בין החלומות שלך ולהיות עוד צמא

זה אולי קצת כמו להביט תמיד על כוכב

כשאתה בעצמך על כדור הארץ

שהוא גם כוכב.

אבל זה לא רע, לא רע,

אתה מביט בכוכב כדי לקבל השראה

אולי יותר נכון ״מציץ״ בכוכב אחר כדי לקבל השראה

אבל רוב הזמן מביט על הקרקע בחיוך מבויש

שאכן תחתייך כל מה שכבשת.

וזה לא מספיק לך לגמרי, כמובן, אתה בתקופה רעה

אנשים בחוץ לא מבינים לגמרי מה זה להיות משתדל

מה זה להלחם כשלא ברור לאיזה צד

כשנראה כל צרה מחדש שאין לה טעם ואין לה הצדקה

גם אם אמרת אתמול שמכל קושי נבנים..

הם לא מבינים

ואתה לא יותר.

המון ספרים סביבך,

כאילו כל אחד נותן לך מעט מכוחו וידיעותיו

ואתה מתפלל שמתישהו גם תגמור אחד מהם

שתעביר את העמוד האחרון להרגיש שסיימת משהו שלם

שיש לך ידיעה שלימה בידיים

וזה נשאר ככה הרבה זמן

זה שאתה מנתר מספר לספר

ולא גומר אף אחד.

עדיין.

ספר זה תהליך

אתה לא צריך לגמור אותו

אתה צריך לעבור איתו

תקופות

תקופה

זמנים.

הכתיבה היא גם תהליך

אתה לא בונה אותה

אתה מתחיל והיא נוצרת

אתה לא קשה איתה

אתה זורם ורק ככה היא נשארת

אתה לא משקר לה במילים יפות,

אתה חותך עד העצמות כדי להגיע לביטוי

המדוייק ביותר

או מכין לפנייה שטיח של חסד

שתרגיש בו חופשיה.

בלי הבטחות לך.