נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לא חיברתי.

לא חיברתי תקופות, לא חיברתי מקומות מפגש ואנשים אז רק עכשיו נסגר לי המעגל,

מעגל שמעלה בי קצת בחילה איך לא שמתי לב שפגשתי את אותו האחד בתחפושת אחרת?

ואיך הייתי מסוגלת לאהוב אותו אחרי ששנאתי את אותו האדם בדיוק?

ואיך הוא התבגר איתי? אנשים מהעבר ייעודם להשאר בעבר. לא ככה?

זה היום.

יום של חשבון נפש שהחלטתי לעשות בכך שאתמיד במה ששבוע אני סוחבת עם עצמי,

היכולת הזו או לפחות הרצון למצוא את עצמי בין כלום, בתוך ריק.

ריק שאני בוחרת בו מראש, לא שנפלתי אליו וממילא אחטא בו.

צריך לסיים במילה מסויימת גם אם כל החדר מרחף באיזה שיר.