נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

20:56

מעבירהאת הזמן ולא בכדי סתם.

אני מפחדת לגזור את הבד, מפחדת לגזור אותו...

אני חוששת מלהעמיס על עצמי,

ומפחדת ליפול.

22:52

לא הצלחתי.

נלחמתי בכישלון, אבל עדיין לא הצלחתי.

מחר אלך להודות בו

ובלית ברירה לעמוד מולו שוב.

הרבה רגשות קשים וטובעניים מול העיניים שלי

אני לא יודעת אם אני בהכחשה 

או מנסה לשמור על קור רוח.

ידעתי לכתחילה, אמרתי לכתחילה,

אני לא עושה את העבודה הזו בשביל אחרים

אלא לעצמי כי אני מפחדת לקחת את האחריות,

אבל אז הוספתי בשקט "אבל אם לא תמצאי אף אחד אחר,

תפני אליי ".

עכשיו אני חושבת שהיה מטופש מצידי לרחם עליה,

כי ידעתי שאני יכולה להכשל והנה בדיעבד הרחמים האלו פגעו בה.

אני אמרתי לה. אמרתי לה. אמרתי... למה היא לא התעקשה ללכת לאחר?! למה נתתי לה פריבילגיה להגיע אלי?

למה שוב פעלתי נגד החלטות ישנות שלי?...

כן, כן כל עיניין ה"אומץ". אבל הנה הוא נוקם בי חזק.