נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אני מאמינה, אני באמת מאמינה שיש תכלית לדרך שלי.

זה כל כך קשה ואני מועדת והלב שלי נופל עם כל התנדנדות.

לפעמים מרגיש לי שאני ממש לבד מול העולם וזה לא קלישאתי,

כי אולי מעולם לא אמרתי דבר שכזה.

ריבונו של עולם מבקש ממני לסמוך אך ורק עליו

כי אף אחד לא יבין ואולי גם לא ירצה להבין מה אני מנסה לעשות כאן.

לפעמים גם אני לא רוצה להבין, גם לי קשה לתפוס את העובדה.

את העובדה שאני עוקדת את עצמי.

כמעט יום יום.

ומי אני בכלל?....