אני לגמרי לגמרי מצטערת על העיכוב , היה לי שבועיים כלכך עמוסים תקופת מבחנים , עברו עליי שבועיים קצת מסובכים ומלא בלאגן אבל אני מנסה למצוא את הזמן לכתוב לכן , הלחץ הזה ממשיך אבל חלקכן חיכתם אז אני לא יאכז.
נפצה אותכן מתישהו ...
אני שיא המקווה שזה יעניין אותכם והמצב שלי לא השפיע על הכתיבה.
קריאה מהנה :)
ראשי התעמם והתחלתי לאט להתעורר בספה של הסלון , לא דיברתי . היה קשה לי .
ראיתי את לואי מסתובב מסביב לעצמו בלחץ , ליידי ישבה אמא שלו (דודה קייט) מאחוריי הספה היה סד ורופא שישב ליד קייט.
השתעלתי קצת , לואי הסתובב במהירות והתכופף אליי.
חשבתי שהוא ירצה לומר משהו או לשאול מה שלומי
אבל הוא רק פתח את זרועותיו לרווחה וחיבק אותי חזק , הוא לא הרפה מהחיבוק למשך דקה שלמה.
לאחר שהוא שיחרר אותי הוא התרחק מעט ואמר "אני מצטער , היילי אני כלכך מצטער !"
בקושי זכרתי מה קרה , כל שידעתי הוא שראשי כאב מאוד ולא היה בי בקושי כוחות לדבר אבל הייתי חייבת , אני ידעתי שאם אני ישתוק לואי יאכל את עצמו כמו שהוא תמיד מאשים את עצמו בכל דבר שקורה.
"זה בסדר" אמרתי ואפילו בעצמי לא ידעתי על מה אני מדברת.
"לא ! זה לא בסדר !" הוא התחיל להשתגע.
"לואי..."אמא שלו העירה לו.
"אל תדבר איתה עכשיו , אין לה כוחות לזה" אמר הרופא שישב ליידי.
אפילו את ה'סליחה' המלאת רגשות אשם שלו הוא לא אמר . הוא התיישב ושוב כמו שהוא עושה כשאין לו מה לומר או לעשות הוא קבר את ראשו בין כפות ידיו ושתק , כנראה שגם לו כבר לא היו הכוחות לדבר.
הרופא קם אליי עם מזרק ונרתעתי.
"זה בסדר חמודה , זה רק יעזור לך ..." אני לא אחת שאוהבת להראות שהיא פוחדת ממחטים ושטויות אבל אני פחדנית מדקירות וכנראה שהוא שם לב לזה.
נתתי לו להכאיב לי ורק שתקתי ונשכתי את שפתיי.סד שם לב לכאב והניח יד על כתפי שלא אדאג (כן , סד . לא טעיתם...)
אוף ! הרגשתי כלכך חסרת אונים שלואי צריך לבקש ממני סליחה ואחיו להניח עליי יד כדי שאני ירגע . מה הבא בתור ? יביאו לי ליצנים כדי שאני לא יבכה ??
"אני יכולה ללכת לחדר שלי ? " ניסתי להציל את עצמי מהרגעים השקטים האלה.
"ממש לא , אם תקומי עכשיו באותו הרגע את שוב תפלי . תישארי פה לפחות עד הערב " אמר הרופא.
"עד הערב ?! אין מצב! " אמרתי וניסתי לקום בכוח , ואוו כמה שהרופא צדק פתאום לא הצלחתי לקום אבל אם כבר התחלתי לשחק אותה גיבורה אני יגמור עם זה . ניסתי בכל הכוח לקום בכל זאת בזמן שהרופא לא מסתכל.
"דיי היילי . " אמר לואי חסר אונים . "הוא אמר לא אז לא , תישארי איפה שאת"
"אני לא יכולה להירקב פה עד הערב ! " כעסתי כלכך על המצב המגעיל הזה . אני תקועה על ספה כולי כאב ולא יכולה לזוז כי אם אני ינסה אני יחטוף סחרחורות , מצב מגעיל או לא ?!
"לואי!" סד הסתכל באייפון שלו ואמר לו להדליק את הטלויזיה.
הדלקנו וראיתי מישהי מדברת אנגלית שוטפת מיד אחר כך הוצגה תמונה של הבית של לואי ואז פשוט ראיתי את עצמי על המסך , פעם ראשונה שאני רואה את עצמי על המסך.
לפתע חזר אליי הכל ,המבחן שהיה לנו היום , השיחה עם ליאו , הצעקות על ג'ק שבילבלו אותי , זה שהגעתי הביתה ומיד קפצו עליי צלמים .
ראיתי במסך את עצמי מתמוטטת בין כל הלחץ והרעש...היה לי קשה לראות שפירסמו את זה בלי שום רשות או משהו.
לפתע נזכרתי , "רגע ,זה אומר..."
"שעלו עלייך" אמר סד.
חשבתי על כל החברות ההמומות שבטח עכשיו בישראל , מאוכזבות שלא גילתי להם מילה , על על כל הבית ספר הנוכחי , על אמא שכל כך רצתה שזה ישמר בסוד ... והכי על לואי המסכן הסתובבתי לראות מה איתו.
אבל הוא כבר לא היה במקום.
הרגשתי כלכך רעעעע !!
כל הדברים הכי גרועים קרו לי היום .
נכנסו הביתה עם אנשי ביטחון האנשים שתמיד נמצאים כשצריך עידוד - קולין , ג'ק ויסמין.
רק שכרגע נוכחותו של ג'ק לא כלכך עודדה אותי , לא אחריי מה שקרה היום ...
"היילי , קחי" קייט העבירה לי את הפלאפון שלה בלי להגיד לי מי בכלל על הקו.
"הלו?" שאלתי לתוך השפורפרת.
"היילילושש ! את בסדר נסיכה שלי ?! את רוצה שנבוא לקחת אותך ?" הקול הזה ... ואוו כמה שהתגעגעתי לקול המחמם של אמא.
"אני בסדר" חנקתי את הדמעות ששוב עמדו לי בגרון , דיברתי כלכך בלחש שאני בקושי שמעתי את עצמי.
ג'ק הסתכל עליי בדאגה .
"היילי נראה לי שתחזרי לישראל , אי אפשר להשאיר אותך שם במצב שלך את לא מרגישה טוב את מתמוטטת לי שם" היא הכאיבה לי כשאמרה את זה . וככה לעזוב את כולם ?!
"לא , לא אמא בבקשה ..."התחננתי בשקט . שנאתי את זה שכולם הסתכלו , כלכך שנאתי את זה ! הסתובבתי עם הפנים לספה כדי לא לראות את הפרצופים שלהם.
הרגשתי חסרת אונים , הרגשתי רע עם עצמי , כלכך שנאתי את התקשורת פתאום , רציתי לברוח ! אבל לא יכולתי בין אם זה בגלל שלא הצלחתי לבין אם אין לי לאן כל עוד עומדים עשרות אנשים בחוץ.
"טוב , שמעי ... אני יבוא בשבועיים הקרובים וכבר נראה הכל . את תהיי בסדר עד אז?" היא נשמעה דואגת.
"מתי , השבוע?" רציתי לדעת.
"אני לא יודעת , ננסה הכי מהר שאפשר כבר נארגן עכשיו תיקים , תודיעי ללואי ולקייט" היא אמרה.
"טוב ...תמסרי ד"ש לאבא"אמרתי
"אין בעיה , תשמרי על עצמך . וכל דבר תגידי ללואי אוקיי ?"
"אוקיי" אמרתי באי רצון.
"ביי נסיכה , נשיקות" היא אמרה וככה הסתיימה השיחה.
הושטתי לקייט את הפלאפון בלי להסתכל עלייה אפילו "היא אמרה שהיא תבוא בשבועיים הקרובים"
"כן , אני יודעת ... "
"יש לך אחות דאגנית" אמרתי וניסתי לעצום עיניים ולהירדם מה שלא היה הולך לי כלכך.
"חח כן..." היא אמרה וכיסתה אותי.
פתאום נזכרתי באורחים החדשים שלנו ...
"היי" אמרתי לג'סמין , קולין ובחצי עין לג'ק.
"מה נשמע?"קולין התיישבה ליידי .
"בסדר"
"כן...ראינו את זה על המסך." יסמין אמרה ובאה גם היא.
רק ג'ק נשאר עומד במקומו ממש כמו בול עץ . מאז שהכרתי אותו בחיים לא ראיתי אותו פשוט עומד ושותק , תמיד יש לו מה לעשות למי לפנות וכשין לו הוא עושה פוזות , אבל עכשיו ? בול עץ - זאת המילה.
"זה פוטושופ פוטושופ ..." סד אמר.
גיחחנו.
לואי נכנס.
"לואי , איפה היית?" שאלתי.
"לא חשוב . כולם יכולים לצאת לרגע החוצה המשטרה רוצה לבדוק כמה דברים" הוא אמר.
באתי לקום "לא היילי , את נשארת פה עם ג'ק" הוא אמר וכולם יצאו אחרייו חוץ מג'ק.
אני לא מבינה למה לואי כלכך סומך תמיד על ג'ק שהוא זה שישמור עליי , זה התחיל לעצבן אותי.
הוא שתק , אני שתקתי.
שתיקה של עשר דקות שלמות שאחריהם הם לא חזרו.
פתאום , התחלתי בהתקף שיעולים , זה לא עצר ובין השיעולים לא הייתה לי שנייה לנשום.
ג'ק מייד מזג כוס מים והתכופף אליי.
"תרימי ראש,אל תנשמי דרך הפה" הוא הוא הורה ועשיתי לפי מה שהוא אמר.
השיעולים באמת נחלשו ונפסקו קצת.
"קחי" הוא הביא לי את הכוס , שתיתי והחזרתי לו בלי לומר תודה.
"בסדר?" הוא שאל.
הנהנתי , עדיין לא הוצאתי מילה.
הוא שלח יד חמה וליטף לאט את לחיי , המגע החם שלו עשה לי לחץ בין האוזניים.
נרתעתי לכיוון הנגדי מהיד שלו , הוא הבין את הרמז והוריד את היד.
למה עשיתי את זה ? למה אני מתעקשת לריב איתו ? עכשיו אני עוד יתחנן ליד הזאת שתרגיע אותי.
התכווצתי בתוכי , השתיקה המביכה.
הוא התרומם והתיישב על הספה שמולי.
אפילו לשתות לא היה רעיון טוב , פחדתי שליגומותיי ישמעו קולניות בשקט הזה.
"מחר הטיול השנתי , מקווה שתשתחררי עד אז " הוא מצא נושא לדיבור
נכון ...!! הוא הזכיר לי .
"היילי" הוא אמר.
הסתכלתי עליו במבט שואל .
"נפרדתי היום מרייצ'ל..." הוא אמר "אבל אני חייב שתדעי לפחות למה הייתי איתה" הוא נשם עמוק.
"לפניי שנה הלכנו כל השיכבה לאיזה מסיבה , הייתה שתייה משכרת ופעם אני וחברים שלי היינו עושים הכל חופשי שתינו כמו מטורפים וקצת איבדנו את הראש" הוא אמר "בקיצור לא שמתי לב אפילו מה אני עושה ונסחפתי את יודעת למה . והייתי חייב להיות איתה בגלל זה והכרחתי את עצמי לחשוב שאני איכשהוא אוהב אותה , אבל אחריי שאמרת לי שבטח הבעיה היא שאני עם מישהי שאני בכלל לא אוהב הבנתי שאת צודקת . את יכולה לשנוא אותי שלא אמרתי לך את יכולה להעיף לי סטירה מותר לך הכל , כבר אין לי זכויות" הוא אמר בכאב.
לא פציתי פה , לא האמנתי למה שהוא אמר . עובדים עליי ?!
"די , למה את עושה לי את זה ? למה את לא מדברת ?" הוא שאל .
"בבקשה .." הוא התחנן . "אני מבין אם את שונאת אותי אבל בבקשה תגידי משהו"
"אני לא שונאת אותך , אני אוה..." השתקתי את עצמי , הרופא צדק לא טוב לי לדבר.
"את מה ?"
"לא שונאת אותך" חזרתי על מה שאמרתי ... יותר נכון על מה שרציתי לומר.
"באת לומר משהו אחריי זה"
"לא באתי לומר כלום , רק בקשה אישית שלי , אל תחשוב שטעות שעשית לא בכוונה גורמת לכולם פתאום להיות עם זכויות עלייך"
היה לו מבט עצוב , עצוב כזה מזכיר את העצבני שרציתי להרגיע בטיול.
"לא היית חייב לספר לי את זה" אמרתי.
"הייתי" הוא השיב , עדיין עם מבט תקוע בריצפה.
"אבל עכשיו כואב לך" התחיל לכאוב גם לי לראות אותו ככה.
"מאיפה את יודעת אם כואב לי או לא ?" הוא שאל והסתכל עליי בעיניים החומות שלו.
"רואים את זה ... החזרתי אותך לדברים שלא רצית להיזכר בהם"
"זה בסדר..." הוא אמר וקם , פשוט התחיל להסתובב בחדר.
לרגע הוא עמד מולי והתכופף.
"ג'ק , שלא תעז" נפלט לי.
"מה?" הוא שאל.
הייתה שתיקה של שתי שניות.
"היילי , באתי לסדר לך את הכרית ..."
אויי איזה טיפשה אני , למה דיברתי.ברוך הבא פאדיחה חדשה לחיי.
"זה מה שאת חושבת עליי ? שאני פשוט עובר בנות ?! נכון שלא הרגשתי כלום אל רייצ'ל אבל אני לא כזה שעכשיו אני יעבור אל 'הבאה בתור' "
נשמעה פתיחת הדלת כולם נכנסו , דיברו ביניהם ובאו לראות מה שלומי . כרגיל לואי הודה לג'ק שהשגיח עליי .
ראיתי את ג'ק , ראיתי את הכאב שהיה בו על מה שנפלט לי.
הוא דיבר בפלאפון ואז אמר "ג'סמין , אני צריך לחזור הביתה , את באה ?" היא הנידה בראשה לשלילה ואמרה "אני יבוא אחר כך ".
"אוקיי" הוא אמר וקם , בא לפתוח את הדלת. "ג'ק , סליחה ! " קראתי לו , לא יכולתי שילך ככה אחריי הטעות הזאת.
כולם הסתכלו עליי המומים , ידעתי שזאת תהיה התגובה שלהם אבל לא היה לי אכפת.
"עזבי את זה עכשיו , תרגישי טוב העיקר" הוא אמר ויצא.
~ג'ק~
להתקשר לג'ון או לא להתקשר לג'ון ?
אולי פעם אחת אני יחשוב עם עצמי בלי להעזר בו ?
מה כלכך מציק לי ?!!
אני פשוט לא מאמין שככה היא חשבה עליי , זה מה שאני משדר ?
כן , פעם הייתי באמת כזה . הייתי יכול להחזיק לאחת יד ותוך כדי לנשק אחרת . אבל השתניתי !! שמישהו יאמין לי !!
קפצה לי הודעה בפייסבוק לאייפון שקטעה את המחשבה שלי.
"ג'ק ? אני מצטערת , לא התכוונתי לזה ככה " - היילי.
התלבטתי אם להתייחס או לא , אבל לבסוף החלטתי להיות קצת בוגר יותר .... לפחות אני אבין קודם.
"אז מה התכוונת ? " שלחתי.
לאחר כמה שניות נשלח "לא חשבתי שתעשה את זה כי גמרת איתה ועכשיו אתה צריך מישהי אחרת"
"אז מה חשבת ?" הרגשתי שהיא מתחמקת מתשובה כלשהיא.
"זה לא חשוב , אולי גם ככה זה לא נכון..." היא רשמה .
"אז בואי נהיה אמיצים היום ונתחיל להיות כנים אחד עם השני" רשמתי לאט ולבסוף החלטתי שלא לשלוח את זה.הרגשתי משהו לא נכון במשפט.
ובכל מקרה , אני לא מצליח לדמיין אותי כנה איתה בכל דבר שקשור אלינו .
דפיקות בדלת.
רייצ'ל , יופי באמת ! לגמרי הזמן !! (הלא נכון !)
"כן ? " אמרתי בלי יחס רציני.
"היי, ג'ק . מה קרה ? רק עזבת אותי נהיית רע ?"
למה היא לא יכולה לעזוב אותי בשקט ?
"צריכה משהו ?" ניסתי להוציא את מירב התייחסותי שלא הייתה לי אלייה.
"רק להגיד לך , יותר נכון לשאול אותך ..."
"דברי" הייתי חסר סבלנות.
"נוו מה אתה כזה ? , לא תכניס אותי קודם כמו הג'טלמן שאתה?" היא העבירה את היד שלה על החזה שלי.
"לא" אמרתי והעפתי את היד שלה ממני.
"טוב..." היא מלמלה "רק רציתי לשאול , יכול להיות שעזבת אותי בגלל היילי?"
אני אף פעם לא אבין מאיפה צצות לה שאלות שכאלו.
"אני לא חושב שזה עיניינך..."אמרתי.
"פחחח , לא עינייני ?! יכול להיות שהיית מאוהב במישהי אחרת בזמן שהיית איתי וזה לא עינייני ??" היא התחילה לצחוק בצחוקה הקולני.
"את יודעת יפה מאוד למה היינו ביחד..."
"כן , כי איימתי עלייך שאני יפרסם את מה שקרה באותו הערב ש" היא לא הספיקה לגמור את המשפט ונכנסתי לדברייה "אני יודע מה קרה !" הרמתי את הקול . איך היא מסוגלת להגיד את זה בכזאת קלות ?!.
"זה כבר לא אכפת לי , תפרסמי מה שבא לך . אני לא יסבול עוד שנייה איתך" נגעלתי ממנה.
"זה בסדר , מקסימום אני יודעת שמה שיפגע בהיילי , יפגע בך ..." היא אמרה ובאה ללכת מהדלת.
"שלא תעזי להתקרב אלייה !" תפסתי אותה בכוח והצמדתי אותה לקיר.
היא צחקה " הנה הגבריות שלך שוב יוצאת ..."
הידקתי את היידים שלי בכעס ככה שזה כנראה הכאיב לה .
"אתה הולך להרביץ לי ?" היא ממש התפקעה מצחוק בפרצוף שלי.
לרגע נכנסה לסף המדרגות יסמין. "ג'ק?" היא הייתה המומה.
"חח היי יסמין , אחיך רוצה להרביץ לי . היית מאמינה שהגבר של התיכון ירביץ לבת ?!" חיוכה לא סר מפרצופה.
כן , אני מודה . רציתי להעיף לה איזה אגרוף שיוריד את החיוך הזה.
אבל אם זאת רייצ'ל או כל מישהי אחרת , אלו בנות והבנתי כבר שהם עדינות קצת יותר ממני ... קצת הרבה.
"את לא שווה את זה" שיחררתי אותה והכעס מהפנים שלי לא ירד.
ג'סמין כנראה חשבה בהתחלה שהייתי באמצע להתחיל עם רייצ'ל ואז כשהיא שמעה איך דיברנו אחד לשני הפרצוף שלה נהיה המום יותר ויותר.
"להקיא או להיבהל?" ג'סמין הייתה מבולבלת.
רייצ'ל יצאה מהחצר בעוד היא מלטפת את ידה ואותו החיוך המגעיל היה תקוע עדיין על הפרצוף שלה .
כשהיא כבר יצאה יסמין הסתובבה אליי עם פרצוף מבולבל מכל הכיוונים.
עכשיו גמרתי ללמוד למבחן שיהיה לי בהיסטוריה.(תאחלו לי בהצלחה)
היה קשה אבל ברוך ה' גמרתי עם זה !
אני די עייפה אבל נראה לי שבשעות האלה יש לי את הדמיון הכי מפותח ,
ההתלבטות שלי -
להמשיך לכתוב משהו שהתחלתי בבוקר ?
או לגמור פה וללכת לישון כדי שאני אקום מחר רעננה ?
נראה לי שאני בכל זאת יכתוב קצת אחר כך...
בכל מקרה , אחריי שהבטחתי לכל גורם חינוכי אפשרי שהפעם אני אתמיד ולא יגש למבחנים בלי ללמוד או יבוא לשיעורים לא מוכנה ובסוף יקבל "עובר בחארטה" (כמו שהיועצת מכנה את זה) , נראה לי שדי מילאתי את חובתי.
שלושת המקצועות השנואים עליי , הפכו לאלה שאני מתעניינת בהם.
לא , ממש לא בגלל שהם מעניינים ...
כמה שאמרו לי שאני תותחית אבל אני לא עושה את המבחנים בשביל להצליח בהם , אלא רק כדי לעשות אותם ולהיפטר מהם.
טוב , היועצת הזאת לגמרי קראה אותי ... ועכשיו הנה , אני ישתדל יותר ויודיע לכם כמה קיבלתי בעבודה בג"ג שהפעם כן הגשתי , וכמה אני יקבל בעזרת ה' במבחן בהיסטוריה שדווקא כן למדתי אליו לשם שינוי. בואו נראה אם יש בי את הכוחות האלה שמאז כיתה א' אמרו לי שאני מזלזלת בהם.
עוד נקודה שקצת הקלה עליי ,
אותו הגורם שגרם לי להתפוצץ ממחשבות-גרמתי לזה שהוא כבר לא יהיה חלק מהחיים שלי. נמאס לי ואני רוצה פעם אחת שלא ליפול,
פעם אחת להגיד לעצמי "אוקיי , עכשיו זה נראה נחמד ... אבל זה מה שאת אומרת כל פעם לפניי שאת מייסרת את עצמך ב-למה עשיתי את זה בכלל"
וכן , אמרתי את זה , החזקתי יום ואני מרגישה כבר יותר טוב.
פעם שעברה החזקתי שבוע אבל זה היה שבוע שבו אני לא באמת ידעתי למה התרחקתי מזה ובגלל זה נפלתי,אבל אחריי שיצא לי לדבר עם אחי ולהרגיש שאני עובדת עליו...הבנתי שהדבר הזה לא טוב בשבילי.
לא האמנתי שאי פעם אני אגיע למצב שאני מרגישה שאני עובדת על אחי , שקר לבן או שקר אפור - לא אהבתי את זה.
אז אולי מחר אני יקווה שאני אגיע הביתה וכולם בלימודים או בעבודה (למרות שזה אחד מהימים שאני לומדת עד מאוחר)
ואני יתפוס לעצמי קצת שלווה...
אני כלכך מצפה כל פעם לרגעים האלה.
שאני יכולה להיות קצת לבד בבית . אני עם עצמי.
בלי כל אחד שאומר לי מה לעשות או אחים קטנים שצועקים מכל עבר
ומפריעים לפרטיות (אל תיקחו את זה ככה , אחים קטנים זה ה-)
הבחירות לראשות הממשלה מתקיימות השבוע אבל אנחנו בעצם בוחרות כל החיים, כל יום, כל רגע. מה הייתה הבחירה הכי משמעותית שעשית בחיים? החלטתי לעשות שינוי בחיים שלי . להפסיק להיות הילדה השותקת בצד שהמקסימום שחושבים עלייה שה שהיא חמודה תמימה ויש לה לחיים עגולות ואדומות. רציתי להפסיק להיות סגורה , הולכת אחריי כל מה שאומרים ולשתוק לכל פגיעה ורק לעשות את עצמי צוחקת ממנה . אני ידעתי , כלכך ידעתי שיש בתוכי כוחות שאני רק שומרת לרגע הנכון אבל פחדתי שהרגע הזה לא יגיע ואני רק דוחה את זה מפחד. הוא הגיע , ביחד עם העלייה לחטיבה , הגיעו מאות שינוים בחיי.
האם את מרגישה שעשית את הבחירה הנכונה לאותו רגע? כן , למרות שכמובן היו נפילות ועליות . אני יודעת שאם לא הייתי עושה את הדבר הזה פעם לא הייתי מגיעה למה שאני היום . היום זה די מפחיד איך שאנשים לא מזהים אותי . אחריי שנה אחת שבה הגעתי פחות לכל מיני מפגשים משפחתיים ראו אותי באה יחד עם אמא שלי לאזכרה של סבא שלי (ז"ל) וכולם (חוץ מבת דודה מאוד קרובה שהיא גם שכנה וחברה ללימודים שלי) שאלו אותה מי אני הרגשתי רואה ובלתי נראת , היו מקרים שאמרתי שלום לדודה שלי והיא עשתה שלום חשוד כזה של "אני אמורה להכיר אותה?" אנשים שהכאיבו לי פעם והיום אני רואה אותם הרחוב , הולכים מביטים בי רגיל , מביטים בי עם פרצוף המום שהם מזהים אותי וכמעט נופלים מתדהמה . "ואוו לא זהיתי אותך !! " המשפט שמלחיץ אבל אז המשפט המנחם שבא אחריו "איך השתנת , איזה יפה , איזה בוגרת !"
היום היית בוחרת בחירה שונה? אני מודה , לא קל לעשות בחירות כאלה . אבל אני לפעמים מציבה לעצמי מטרות בלתי אפשריות רק כדי לשבור אותם. כדי להשיג את הלא אפשרי ולהאמין בעצמי , אני אחת שחולמת המון ועם דימיון מטורף . אולי בגלל זה אני טובה בכתיבת תסריטים ורעיונות יצירתיים לציורים שלי . אני עברתי מלא בחיים בשביל להיות עם אופי חזק אבל אני לא מאמינה שיש אופי שיעבור כל דבר אפשרי . אני יודעת שבחירות גדולות יעמיסו קצת עליי , יחשלו אותי ... ככה אני בונה את האופי שלי.
האם ביום יום את מתלבטת הרבה או מחליטה החלטות במהירות? לקח לי המון זמן לענות על השאלה הזאת. חחחחחח עכשיו כשאני חושבת על זה , זה אומר שאני מתלבטת הרבה . לא ?
האם את מתחרטת על בחירות יומ-יומיות או זורמת איתן? האם את נוטה לייסר את עצמך או לטפוח לעצמך על השכם? האמת היא , אני באמת שונאת את הצד הזה אצלי. אני הרבה מתחרטת על כל מיני דברים וממש מייסרת את עצמי בשאלות של "למה בכלל התחלתי את זה ?" "אופפ אבל עכשיו מה הוא \ היא חושב\ת ?!!" "אולי הייתי צריכה להיות יותר קלילה איתו לשם שינוי ?" ואם ביקשו ממני לעשות משהו , אני שוכחת ממנו ואני מתחילה להירדם ואז נזכרת בזה אני פתאום אומרת לעצמי "טוב ... קשה עכשיו קל אחר כך" וקמה לעשות את זה לא משנה כמה הייתי עייפה או שאני לא יכולה. למרות שהיום אני קצת פחות מתאמצת בקטע הזה ולומדת לבקש עזרה , פעם אני עוזרת פעם הם עוזרים :)
האם עומדת בפנייך כעת בחירה חשובה? מהי? הולכת לעמוד אחת כזאת בקרוב . אני יצטרך לעבור תיכון , לא חשוב סיבות. כבר עכשיו כואב לי בפנים שאני יודעת שאני הולכת לעזוב את כל החברות הכי מדהימות שפגשתי . ללמוד מחוץ לעיר שאני מכירה ואוהבת . ולהפוך לעצמאית , במקום פתוח וללא שום מכר מהעבר . אם לא הייתי מתחברת לאנשים מהר לא הייתי מסכימה. עוד כמה שבועות אני אלך לראות שני אפשרויות ולבחור אחת מהן. באיזה מקום אני ירצה להעביר את השנים שנותרו לי ללמוד . באיזה סביבה , עם איזה אנשים , באיזה סגנון ובואו נראה איך אני ישרוד ...
איך תגיעי להחלטה? תתייעצי באחרים, תחשבי, תקראי, תעשי אנדנדינו? אני יעשה את הכל ! אמממ בעצם חוץ מאנדנדינו o-O אני אתייעץ , יקרא קצת על המקום והכי הרבה , יחשוב מלא מלא מלא !! הכל כדי שאני ידע שעשיתי הכל בשביל להיות במקום הנכון והמקדם ביותר.
מה את מצפה שיקרה אחרי שתבחרי סופית באחת הדרכים? מצחיק , בדיוק בשבת חשבתי על זה. אני הכי הכי רוצה שיהיו לי החברות האלה של השיחות נפש , אלו שאני יהיה איתן באותו החדר ויוכל לדבר איתם על הכל בלי לחשוש , שהם יהיו אוזן קשבת , יבינו ויגידו לי גם אם משהו מציק להם. לחברות הנוכחיות שלי קשה לי לספר מה שעל הלב שלי . אני יותר מתייעצת איתם , נהנת איתם וצוחקת איתם. האמת היא ? אני יותר סופגת , רובן באות אליי כשהם יודעות שאני יעשה כל דבר כדי לעזור להם , שאני ידבר איתם ויעודד אותם . אבל לא יצא לי לדבר לאחת החברות שלי ושהיא תעזור לי.
האם את מציעה בבחירות לראשות הממשלה? האם קיבלת את החחלטה במי לבחור בצורה דומה לאיך שאת מקבלת החלטות שנוגעות לחיים שלך? אני לא בחרתי , אני לא בגיל המתאים. אבל אם הייתי בוחרת , כן הייתי חושבת הרבה ומנסה לקרוא את האופי של הבנאדם כדי לדעת אם הוא מתאים להנהיג עם שלם . הייתי צופה בסרטונים שבהם הוא דיבר בכנסת כדי לראות איך הוא מדבר , איזה כוח שכנוע יש לו וצורת הדיבור. אני פחות מאמינה לתשדירים ופרסומות , זה כמו לקחת איידואל בגלל איך שהוא שר בהקלטות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון