התעוררתי במיטה שלי , ראיתי מיד את הפוסטר של לואי סלבסטר על השולחן.
אני בבית.
יכול להיות שהכל היה חלום ? מעולם לא הייתי בניו יורק עם הזמר הענק הזה ועם אהבה שכזאת ?
התעצבתי רק מלחשוב על זה.
קמתי , ראיתי חמש מזוודות לא פרוקות על ריצפת חדרי.
לא . לא חלמתי.
נשמתי עמוק וישבתי על מיטתי , כורכת רגל על רגל ורק מביטה בחדר הישן .
החדר הזה שנראה פתאום ממש קטן ביחס לחדר שהיה לי בניו יורק , הנוף של החלון שהיה אך ורק מציץ אל הכביש הראשי לעומת הנוף אל בריכת הבית בניו יורק.
והכי בלט , הדלת שלי . הדלת שלי שאך ורק עמדה פתוחה ונראה דרכה המסדרון אך לא השקיפה אל המדרגות המובילות לחדרו של לואי.
כל מה שהיה לי נראה פתאום רחוק ממני , כבר היססתי שוב שזהו היה חלום.
ניגשתי אל המזוודה שלי פתחתי אותה וראיתי בפנים עטיפה קטנה צבעונית , בתוכה צמיד יפייפה ובתוכה פתק בכתבו של לואי , שוב שוכנעתי שהכל היה אמיתי .
"היילי , מאוד נהניתי לראות איך גדלת להיות ילדה נבונה וכזאת מדהימה . את עדיין יודעת שאני מצטער שמההתחלה לא יכולנו לשמור על הקשר וזה בא לך בפיתאומיות אבל בכל זאת הצלחת להסתדר. אני בטוח שגם רחוק מאיתנו תמשיכי להיות כזאת חזקה , חמודה ותעברי את הכל. כבר מתגעגע , לואי" נחתם.
החתימה שחשבתי שאם אראה אותה אי פעם זה יהיה על פוסטר של מעריצה כלשהיא ובצירוף שמה , אך אצלי זה היה אישי ביותר . כרגע לא החתימה היא זאת שמשכה את עיניי אלא המילים. גם אני כבר מתגעגעת לואי.
"היילי , התעוררת" שמעתי קול שלא שמעתי הרבה זמן.
"אבא?" קפצתי מיד מהמיטה.
"רגע , זו את ? פשוט שכחתי איך את נראת..." הוא צימצם את עיניו כמנסה לבחון.
"ממש מצחיק" עניתי.
"למה את נראת בבאסה ?" הוא הבחין בזה.
"כלום ..." עניתי והנחתי את המכתב במגירה .
"מה שלום אמא ?" הוא שאל.
"לא יודעת , תשאל אותה אתה" אמרתי .
"אהה בגלל זה את מבואסת..." הוא הביט במזוודה היחידה שפתחתי.
"על מה אני מבואסת ?" ניסתי לבחון אותו.
"שאמא הכריחה אותך בפתאומיות לעזוב בחזרה לישראל" הוא פגע.
נאנחתי.
"בסדר , גם אני לא התגעגעתי אלייך" הוא אמר ועשה כאילו שהוא מוחה דמעה . הזכיר לי את מרקו בטיול.
"בטח שהתגעגעתי !" הודתי.
"למה בכלל היא ככה חזרה איתך בפתאומיות ?! שניכן הייתן עייפות מהטיסה ואף אחד לא הספיק לספר לי."
"עזוב , לא חשוב" לא רציתי שגם אבא יתאכזב.
"זה בגלל היילי ?" יסמין עמדה בפתח דלתו של ג'ק בזמן שהוא שוכב מנדנד את שק האיגרוף ברגלו.
הוא לא הוציא מילה והמשיך ב"עיסוקו".
"אל תהיה ככה , אתה לא היחיד שהיא עזבה !" היא כעסה שהוא שותק.
"אני כן" הוא קבע.
"תפסיק כבר להגיד שטויות , קום להתלבש כבר היינו צריכים להיות בבית ספר לפני עשרים דקות." היא קמה.
"מה אני כבר יעשה שם?" הוא שאל.
"אוחח אתה לפעמים כזה דביל , זה לא סוף העולם ! אתה תדבר איתה ותבקר אותה אל תהיה כזה מטומטם!!" היא קראה.
הוא חייך.
"למה אתה מחייך?" היא כעסה.
"כי את צועקת את זה בכעס , את מנסה לשכנע אותי שנצליח לשמור איתה על קשר כשאת עצמך לא בטוחה ומפחדת שאני יגרום לביטחון שלך בזה לרדת" הוא ענה.
"מי לימד אותך להיות כזה מבין ? "היא שאלה.
חיוכו סר ממנו.
"הבנתי..." היא הזיזה אותו מהמיטה שהתפרש עלייה והתיישבה.
"את דווקא זאת שצריכה להיות בסדר" הוא אמר.
"היא החברה הכי טובה שלי , למה שאני יהיה בסדר ?" היא שאלה.
"כי לך יש עוד חברות , לי אין עוד אהבות" הוא הסביר.
יסמין שמעה את הפעם הראשונה שג'ק אמר על מישהי שהוא אהב או אוהב אותה ולא דלוק עלייה.היא לא ידעה אם לשמוח שהוא גילה מישהי שהוא אוהב ולא רק סתם מחזר אחרייה בתור "דלוק עלייה" , או להתעצב שעד שזה קרה היא לא לידו.
"אולי אתה צודק" היא אמרה.
"חוץ מזה שאמא שלה החזירה אותה כי היא פחדה שהיא תמשיך "לעשות שטויות איתי" " הוא זלזל במילים האחרונות . "אבל היא תבין מתישהו שאת לא קשורה למקרה ותרשה לכם להשאר בקשר." הוא הסביר.
"אוקיי ... אתה צודק , אני אמסור לה כל דבר שתרצה , טוב ?" היא אמרה , הוא הנהן אך ניסיונה של יסמין לעודד אותו לא הצליח. הוא ידע שזה ממש לא אותו הדבר.
היא קמה וראתה עדיין את העצב בו.
"אני אגיד לאמא שאתה לא מרגיש טוב ולא יכול ללכת לבית ספר" היא אמרה . "רק תפסיק להיות שאנטי כזה , זה לא אתה . תתעודד !" היא הוסיפה ויצאה מהחדר דואגת לאחיה , משאירה אותו ואת שק האיגרוף מתנדנדים.
"מה זה ?" הביטה רייצ'ל ביסמין.
"בן אדם , מתחברת ? זה סטייל כזה היום להיות בני אדם ולא בהמות" היא ענתה.
"התכוונתי למה ג'ק לא איתך ?" רייצ'ל הסבירה את עצמה.
"ככה" היא באה להמשיך.
"זה בגלל היילי ?" תמי חייכה.
"לא יודעת. , ותורידי את החיוך התקוע הזה כי הוא מתחיל לעצבן אותי" יסמין רצתה לעוף מהחבורה הזאת.
"עבודה טובה רייצ'ל" תמי חייכה.
השלושה הלכו בזמן שרייצ'ל מסדרת את תיקה . זה הזמן.
לנשום עמוק ולדפוק.
"היי,אפשר להכנס?"
"כן בטח"
היא עולה במדרגות לקומה השנייה . אחריי הכל היא לא שוכחת איפה זה.
נוקשת קלות על הדלת שלא נפתחת , שנית .
בפעם השלישית היא פתחה את הדלת מבלי לנקוש.
"אפשר להכנס?" שאלה.
"לא.עופי מפה" הוחזר בקרירות.
"ג'ק , למה אתה נראה ככה ?" היא ניסתה להתקרב .
"רייצ'ל אל תעצבני אותי . אני גם ככה מחומם , ע-ו-פ-י !" הוא הרים את קולו.
"לא , שנייה בבקשה תן לי להגיד משהו" היא ניסתה להשחיל מילים.
הוא נראה עצבני אך היא הייתה חייבת לחטוף את השניות שהיא יכולה להיות המדברת בהם מבלי שידחו אותה החוצה.
"אני לא התכוונתי שזה יצא ממש ככה , אני יודעת שאתה שונא אותי אבל אתה היית הראשון שלי ואחריי הכל אני לא יכולה לראות אותך ככה . בבקשה תאמין לי שאני רוצה לעזור" היא התחננה.
"בדיוק כמו שעזרת כשגרמת לה לבכות , בדיוק כמו שעזרת כשגרמת לנו לריב בשביל מסיבה מפגרת , בדיוק כמו שעזרת כשנעלת אותה בחוץ והכי הרבה עזרת כשגרמת לה לעזוב . את כזאתי . תמיד עוזרת..." הוא היה עצבני .
"תנסה שנייה להבין אותי , היה עליי לחץ בגלל ה..." היא לא הצליחה לגמור את המשפט.
"רייצ'ל טוסי לי מהפרצוף" הוא אמר , היא די שיקשקה בתוכה אבל הייתה חייבת להמשיך לעמוד ולהסביר.
"תמי הלחיצה אותי , אני ידעתי שהיא תנסה להשיג אותך בלי שאני ידע כלום היא הייתה הורסת לך את החיים . אני מודה שבהתחלה שנאתי אות היילי אבל כשאתה התחלת לאהוב אותה התחלתי להבין למה , אתם אוהבים ואני לא יכולה להפריד ביניכם אני מצטערת ורוצה לנסות לעזור להחזיר אותה." היא ניסתה להסביר את עצמה.
"רייצ'ל אני סופר לך עד שלוש ואני לא יודע מה אני יעשה אם את לא תצאי מפה בשלוש" הוא לא הרגיש רע על הפעם הראשונה שהוא איים ככה על מישהי , העצבים שלו פקעו . וזה נראה גם כלפי חוץ.
רייצ'ל פחדה , אפילו מאוד . היא ידעה מה ג'ק יכול לעשות. כשהוא עצבני,אין לו ראש ...
"אחת." הוא אמר וציפה שהיא כבר תרוץ למסדרון.
"תקשיב לי ..." היא ניסתה את מזלה שוב ותוך כדי היססה בצעדים לעבר הדלת.
"שתיים !!" הוא הרים את הקול מחזיק בעצמו שלא להתפרץ.
"אוקיי ! אני יוצאת !" היא אמרה וכבר נראתה מחוץ לחדר.
לאחר שהיא יצאה כבר מהבית ג'ק בעט בדלת, היא נסגרה חזק וגרמה לרעש גדול.
"לעזאזל !!" הוא צרח.
הכלב של השכנים נבח. "תשתוק גם כן אתה !" ג'ק החזיר לו.
הוא לא יכל יותר.
שעתיים שבהם הוא הוציא את כל הכעס שלו על שק האיגרוף ואז נחת על המיטה.
"יסמין איפה הדביל ?" ג'ון שאל בשיעור כימיה.
"בבית" היא ענתה תוך כדי לוקחת את הפינצטה ומזיזה את מכליות החומר.
"שוב הבריז ?"
"אני חושבת שכדאי שתלך אליו אחריי הלימודים , הוא לא נראה לי משהו" היא ענתה.
"למה אחריי הלימודים ? אני אלך עכשיו" הוא קם.
"מה אתה עושה ?"
"פשוט זרמי ..." הוא אמר שפשף את עיניו , לקח את בקבוק המים וטיפטף טיפות ליד העין.
"איהההה !! " הוא צרח והפנה את תשומת כולם אליו.
"מה קרה ?!" המורה קפצה.
"האבקה הזאת נכנסה לי לעין !!" הוא המשיך לצרוח ויסמין גיחחה.
"איך זה קרה ??"
"אני לא יודע אבל זה שורף !" הוא צרח.
"אוקיי יסמין לכי איתו לאחות" המורה אמרה ושניהם יצאו מהכיתה צוחקים.
"טוב , את באה ?"
"כן ... רק פעם הבאה תצביע על אבקה שבאמת עושה משהו לעין ולא על טלק" היא צחקה והלכה משם.
"אופס ..." הוא מלמל והתקדם אחרייה.
"הנה האח שלי !" ג'ון פרץ לחדר ואז הבחין בג'ק ישן.
יסמין נכנסה אחריו.
"כשאמרת לי שנראה לך שהוא לא נראה משהו , לא העלתי את האופציה של מת ..." ג'ון התקדם לעבר המיטה שלו."תעיר אותו,הוא מסריח אני מדליקה לו את הדוד"
"זיעה של אימונים זה בושם של גברים , לא לזלזל" ג'ון אמר וקפץ על ג'ק.
ג'ק פקח את העיניים בבהלה.
"ידפוק מה נראה לך?" הוא העיף אותו מעליו.
"קום כבר י'חרפן " ג'ון אמר.
ג'ק התיישב על המיטה והעביר יד על שיערו הפרוע.
"אחי , אחותך צודקת אתה לא נראה משהו" ג'ון בחן אותו.
"זה בסדר , עכשיו אנחנו שווים ..." ג'ק אמר .
"היית מת ! אני תמיד חתיך " ג'ון עשה שריר.
ג'ק הנחית את ראשו על הכרית בשנית "כואב לי הראש !!" הוא צעק ותפס את ראשו.
"כמה זמן התאמנת ?" ג'ון שאל.
"עשרים דקות בערך ." הוא ענה.
"ועכשיו את האמת ..." ג'ון עלה עליו ברגע.
"שעתיים"
"תפסיק להתאמן כמו משוגע ולא יכאב לך הראש" הוא אמר והביא לו כוס מים.
"אני לא יכול , אני עצבני . זה או להוציא את זה על מישהו או להוציא את זה על השק איגרוף"
"על מי הספקת להוציא עצבים?"
"על השק איגרוף ורייצ'ל" הוא ענה מרים את ראשו למעלה.
"אה אה !" ג'ון הבין למה העצבים.
"אהה ועל הכלב של השכן" הוא הוסיף.
"טוב לך תתקלח ובוא לאנשהו , אתה מתחיל להעלות עובש" ג'ון אמר וזרק עליו מגבת.
לאחר שג'ק התקלח והתלבש הוא נתן לטיפות על שערותיו לטפטף על צאוורו.
הסתכל מהחלון אל השמש שנראה בחוץ . לא יאמן שבמרחק של כמה מאות קילומטרים נמצא הדבר שהוא הכי רצה מעולם.
היילי קמה מתוך שינתה , התיישבה על המיטה והסתכלה על הירח . משהו בו משך אותה.
אולי העובדה שהירח הוא כרגע היחיד שיכול להגיד לה מה קורה שם בצד השני עם כולם.
היא חזרה לשינתה העמוקה , מנסה לדמיין מה שם הם מרגישים עכשיו , בטח אצלהם עכשיו בוקר . בוקר הזמן שבו השמש זורחת ויש ציפורים , היא צריכה את זה ברגעים של געגועים שכאלה.
בתוך כל רצף המחשבות היא נבלעה לתוך חלום מתוק במיוחד , בו כל ניו יורק באה לישראל. בו לואי מתפרסם וממשיך בתור מצליח , בו היא ממש יושבת ליד ג'ק ... ג'ק לידה . חבל שכל זה רק חלום.
"ג'מין !!" יסמין שמעה את הקול המתוק , שנטה לאבד אותיות.
"היי דילן" היא חייכה ונכנסה לחדרו.
"את באה לשחק בחלליות ?!" הוא קפץ על המיטה.
"כן , בטח חמוד" היא התיישבה על השטיח.
"ואווווו חייזר נפטון באו להתקיף !!" צעק דילן וקפץ עם בקבוק קטשופ על השטיח.
מיד יסמין הייתה צריכה להבין שהקטשופ הם החייזרים.
"לא..." היא נסוגה.
"אששש!!!" דילן הקטן צרח והשפריץ על שמלתה את תכולת הקטשופ.
"דילאאאןןןן!!" היא צרחה אך זה לא עצר אותו מלהמשיך להשתעשע להפוך את שמלתה הלבנה לאדומה.
"כמה קטשופ יש בדבר הזה ?!" היא קיוותה שזה יגמר.
"נראה לי שנגמרה להם התחמושת ..." דילן נראה מאוכזב והתיישב על המיטה עם בקבוק הקטשופ הריק.
יסמין הייתה פעורת פה ממה שקרה לפני רגע . היא התקדמה אליו.
"לא נורא , אמרו לי בקשר שיש למפקד שלהם שתי משימות . הראשון לשטוף ידיים , והשני להראות לי איפה יש מגבונים..." היא אמרה והחזירה אותו לקצב.
"אחריי !" הוא קרא .
דילן שטף ידיים ויסמין הרדימה אותו לשנת צהריים.
'עכשיו רק נותר לי למצוא משהו לנקות את כל זה מעליי' היא חשבה וקמה.
"דילן !" נשמעה קריאה מהסלון.
יסמין יצאה מיד מהחדר , כנראה שמישהו מהמשפחה מחפש אותו .
"דילן ישן" היא יצאה .
היא הבחינה בלוק בסלון. הוא היה עם מכנסי ים בלבד וגלשן בידו .זה מה שחסר לה ... שלוק יראה אותה מכוסה בקטשופ , היא רצתה שהאדמה תקבור אותה.
"היי" הוא חייך את החיוך השובה שלו.
"אממ היי" היא הרכינה את מבטה.
"ומה זה ? הסתדרתם אני רואה ..." הוא המשיך לחייך.
"הותקפתי ביידי חייזרי נפטון ..." היא הסבירה והרימה את ראשה.
"חח המתקיף רדום אני מבין"
"כן , אני .. סליחה אני אלך להחליף בגדים או משהו אני בטח נראת כמו מכשפה" היא התבלבלה לרגע.
"מה פתאום . את נראת יפייפיה..." הוא אמר והיא בלעה את רוקה . מסמיקה כמו עגבנייה.
(בטח עכשיו הקטשופ מתאים לה לפנים...)
היא שתקה , ניסתה להוציא מילים אך לא יכלה . בסופו של דבר היא רק יצאה מהדלת כשהלב שלה מרקד.
הכנסתי את ספרי הלימוד שלי לתיק , ברגע שהוצאתי את ספר מתמטיקה מהסיפרייה נפל ממנו דף.
התכופפתי להרים אותו , היה עליו הכתב של ג'ק. אני יודעת מאיפה זה , זה כשלמדנו יחד למבחן , שאחר כך נכנסה רייצ'ל ובגלל זה רבנו.
זה הפעם הראשונה שהוא הצליח לענות על תרגיל שכזה.
לקחתי את הדף , קיפלתי אותו והכנסתי אותו למגירה שלי . המגירה שאותה אף אחד לא פותח.
יצאתי מהחדר לכייון הסלון.
"מי לוקח אותי לבית ספר ? " שאלתי את ההורים שלי שישבו בפינת האוכל שבמטבח , משוחחים.
"אף אחד" אבא ענה.
"שוב אני צריכה לקחת אוטובוס ? אתם יודעים שאני לא מבינה בתחנות" אמרתי.
"אמא סיפרה לי על הכל" אבא המשיך.
"אהה יופי , עכשיו גם אתה כועס . עזבו אני באמת יסע באוטובוס וזהו" לקחתי כסף מצלחת חרסינה מעוטרת שהייתה על הכוורת.
"בדיוק ההפך , שבי " אמא אמרה . התיישבתי ללא כל רצון. השיחות האלה תמיד ארוכות ואני לא אוהבת אותם.
"חוזרים לניו יורק . אין לך מה ללכת לבית ספר" אמא אמרה.
"רגע , מה ?! הייתי פה רק שבועיים מתי החלטתם את זה ?!" הייתי המומה
"בשבועיים האלה ..." אבא לא חידש .
"רגע ושוב לא תהיו איתי"
"פה מגיע החלק שבו אני מדברת ומסבירה לך כל תנאי" אמא הכינה אותי לדברים שבאים.
"סיפרתי לאבא שלך , הוא אמר שלדעתו זה בסדר וזה הגיל שלך והכל ועכשיו סתם גרמתי לך להתבאס ולהעביר אותך במהירות ממקום למקום . הסכמתי שתחזרי לניו יורק , אבל !" היא הדגישה את המילה .
"אבל מה ?" ניסתי להתקדם . שמחתי כלכך בפנים ששום תנאי לא יהרוס לי עכשיו.
"אמא עדיין עקשנית שזה לא היה בסדר ותצטרכי להתרחק מאותו הנער הזה שנישקת" אבא אמר ובלעתי את רוקי כששמעתי אותו אומר את המילים האלו . די הובכתי מול אבא.
"אבל..." באתי לנסות את מזלי.
"אין אבל , אם את רוצה להשאר בישראל זה בסדר מבחינתי" אמא עמדה על שלה.
"אוקיי" אמרתי , אבל זה בכלל לא היה אוקיי ! לא נורא , קודם שנגיע לניו יורק . אחר כך נראה איך זה יתקדם משם ...
"דבר שני , הפעם אני ואבא באים איתך , לא נגור בבית של לואי נקנה דירה גדולה לידו וגם ככה כדאי שאבא ינסה את המזל של העסק במקום אחר" היא הסבירה.
"רגע !" קראתי . "זה אומר שרשמית אנחנו עוברים לניו יורק ?!" כל כך שמחתי.
"כן" אבא אמר.
"למה סיפרת לאבא רק עכשיו ?" לא הבנתי למה אחריי שבועיים שלמים אמא נזכרת בזה.
"היא סיפרה לי ממזמן , זה פשוט שהיא הייתה עקשנית לא להחזיר אותך לשם" הוא אמר.
"אז למה שינת את דעתך פתאום ?" רציתי לדעת מה הולך פה.
"כי מישהי התקשרה אליי ושיכנעה אותי" אמא אמרה.
"דמי ? קארן ? אני יודעת ! יסמין , יאא יסמין אני מזה צריכה להודות לה!!" קראתי וכבר דמיינתי את עצמי מגיעה לניו יורק ושופכת עלייה חבית של תודות.
"מה ? לא לא ... רייצ'ל קוראים לה. אותה הילדה שישבה איתי והסבירה לי על איך את מסתדרת"
"רגע מה ?! אמא דיברת עם רייצ'ל בלי להודיע לי ?!!" אויי לי . מה הולך פה.
"היא אמרה לי שאחריי הכל ג'ק , אותו הילד הזה . הוא הכניס אותך לחדר כשננעלת בחוץ בלילה , שהוא היה דואג לך כשהיית חולה ושבטיול , מה שהחסרת ממני! שכמעט התעלפת והוא הוריד אותך מההר" היא אמרה.
"לא רציתי להלחיץ אותך..." עניתי.
"דרך אגב , את תצטרכי תמיד להיות בסביבה של רייצ'ל והילד השני שהיה בחצר. הם הולכים לומר לי כל צעד שלך עד שהאמון שלי בך יחזור" היא אמרה.
להיות תמיד בסביבה של רייצ'ל ?!!?!!?
"ליאו קוראים לו , ו..." באתי לצעוק שריצ'ל היא זאת שנעלה אותי בחוץ ולהגיד לה כמה היא לא תמימה כמו שהיא חושבת. אבל אם אני יעשה את זה היא בטח גם לא תאמין לסיפורים שלה שמשום מה היו אמיתיים הפעם.
אין לי מילים להודות לך , אז במקום לומר לך הרבה תודות אני אגיד למה.
כששאלתי באקראיות אם עצבים יכולים לבוא בגלל שאני לא אוכלת ואמרת שאתה בטוח במאה אחוז , ואמרת "תתחילי לאכול!" זה היה נשמע כאילו אכפת לך.
האמת היא , שהתגובה שלך משכה אותי יותר . נשמעת לי בטוח מידי ולכן גם אני בטחתי בך.
בפרטיות פניתי אלייך לדעת אם אתה הכי בטוח שיש ואמרת שכן , שאלת דרך אגב למה אני לא אוכלת "אם מותר לי לשאול."
מראש אני כרגיל פחדנית להציק לאנשים עם הבעיות שלי אז אמרתי "עזוב .. מה אני יטריד אותך עם בעיות שלי"
"אני ישמח שתטרידי אותי עם הבעיות שלך" ענית.
אמרתי שאני בטוחה שאתה אומר את זה מתוך נימוס ,ובאמת באמת שבוא נעזוב את זה , אבל תודה בכל מקרה על הנכונות לעזור.
"אם הייתי רוצה להיות מנומס , הייתי אומר לך מההתחלה ביי יפה והולך" אמרת.
אז סיפרתי לך שאני הרבה פעמים , כועסת , עצבנית ועצובה.
ביקשת לדעת למה אני כועסת וניסתי להתחמק אבל הראת כלכך הרבה רצון לעזור שלא עמדתי בפניי הפיתוי לשפוך את הלב מול האדם הראשון שלא הצלחתי לשכנע לעזוב את העיניין.
הסברתי והראת שאתה באמת מבין מה אני מרגישה , הצעת לי לשנות משהו בחיים שלי ולקחת את הסיכון.
פחדתי , אני לא רציתי לעשות את זה וניסת עוד לפתוח את הדברים.
כל עשרים דקות פחדתי שאני מפילה עלייך מידי וניסתי לברוח , אבל לא נתת לי.
אמרת שאתה באמת רוצה לשמוע את הכל , שמותר לי לשפוך לפעמים בלי לפחד שאני מפריעה למישהו.
(דרך אגב , מה שציפתי לשמוע ממישהו שחשבתי שאני אוהבת כששלחתי לו לפני רגע הודעה שעד שאני מוציאה הכל , אני מפחדת שאני חופרת . וכל מה שהוא כתב היה המשפט היבש שלו "חח טוווב" שהפעם באמת ועיצבן אותי).
דיברתי בשטף , גם שתקתי הרבה מנסה להבין מה גם אני רוצה מעצמי . שתקתי הרבה כדי לחנוק את הדמעות שהיו לי בגרון.
זה היה נראה כאילו היית מוכן לכל משפט שאני אקריץ.
כמה שהבנת אותי .. יותר מכל אחד אחר.
אבל אתה יודע מה הכי אהבתי ?
הכי אהבתי שהייתי חייבת לומר לך "איך לא נמאסתי עלייך..."
ענית למה שאני ימאס עלייך הרי לא עשיתי לך כלום.
פה , תפסתי את ההזדמנות להשחיל מה אני חושבת ברגעים שאני מדברת איתך.
"כן ... אני רק מבזבזת לך את הזמן שבטח כל ילדה בת חמש עשרה כבר חופרת לך על מקרים מפגרים שכאלה.רק שאני עקשנית ובקושי מוכנה להקשיב להצעות שלך. אל תדאג , מחר אני כבר לא אטריד אותך עם הבעיות שלי" הייתי חייבת להסביר שאני מרגישה סתם עוד אחת.
הייתי בטוחה שהמשפט שיעשה לי את היום זה משהו בסגנון של - זה לא נכון , את לא כל ילדה בת חמש עשרה ואני מחר לא ישכח אותך כאילו לא קרה כלום.
אבל מה שאמרת היה - בכל הכנות (כבר דיברנו על זה שאנחנו הולכים להיות כנים) , את ממש לא מציקה , אז תפסיקי כבר ... להגיד את זה. יש לך דעה משלך וזו זכותך , אני מנסה להביא לך עצות שיוכלו לעזור לך.
להגיד לך למה אהבתי הכי את זה מאשר מה שציפתי שתענה ? כי באמת שהיית כנה . לא דיברת בחנפנות כמו שאר הבנים שהיו אומרים את זה .
אחר כך הוספת שאם זה יפריע לך או לא יהיה לך זמן . אתה מבטיח לי שתגיד.
רק חבל שבאותו הרגע הייתי חייבת ללכת .
נפרדתי ממך , והודתי לך . הייתי חייבת גם אני לעשות משהו בשבילך ,ידעתי שלבוא לקראתך יהיה הדבר הנכון.
"אני ישקול שוב את מה שהצעת" את מה שכלכך ניסת לשכנע אותי לעשות והתעקשתי שלא.
האמת היא שלרוב אני אומרת את זה מנימוס , אבל הפעם הייתי שיא הרצינית.
תאמין או לא , הפעם קראו לי לאכול ובאתי . ואפילו שהפעם אכלתי מתוך חשק לאכול ולא כי צעקו עליי לאכול.
כנראה שהשיחה איתך שיפרה בי משהו...
עכשיו אני זאת שצריכה להראות שאני רוצה להשתפר.ואני יראה.
אני יודעת שבא לכם ממש לדלג על ההודעה וישר לקרוא את הפרק ;)
אבל רק רציתי להגיד , תודה רבה על כל התגובות , אתן מקסימות !
האמת היא שאפילו שזה חג ואני צריכה להתרוצץ בין הקריאת מגילה להכנת השולחן , וללכת לטפל באחים הקטנים שלי
, ראיתי שכל כך רציתם שאני ימהר עם הפרק החדש או יכתוב אותו באותו יום
לא רציתי לאכזב , אני שונאת לאכזב :\
אז החלטתי לעשות סטופ קטן ולשבת לכתוב את הפרק החדש ,
ישנתי רק שתי שעות שינה :O אבל אני מאוד מקווה שזה לא ישפיע על הכתיבה :)
חג שמח !!
"יש מצב אתה בא רגע ?" היילי עמדה מאחוריי ג'ק שישב עם כמה חבר'ה לא מוכרים .
"הופה ,בא רגע ..." אחד הילדים התגרה בהם.
היילי התעלמה ממנו.
"כן" הוא אמר וקם מהשולחן.
אחריי שהיא גררה אותו למקום שאין בו תלמידים היא אמרה . "תמיד יש לכם מורות כאלה מוזרות?"
"על מה את מדברת ?" הוא שאל.
"המורה הביאה אותי היום בשיעור ספרות בתור דוגמה לאהבה , אתה קולט ?"
"אהה חח אני מבין שלא ראית את זה" הוא גיחח.
"לא ראיתי מה ?" היא נבהלה לרגע.
"רק תשתדלי שלהישאר שפויה" הוא אמר הוציא את הפלאפון שלו , נכנס למשהו והביא לה אותו.
בפלאפון נראתה תמונה של ג'ק והיילי בנשיקה מהטיול שאחד הילדים פירסם בפייסבוק.
היו שם תגובות כמו "גאד ! עם הכובש של השכבה .. כיף לה ! " ו "אעאעעע ! איזה תמונה מושלמת !!"
היילי הפכה כולה ללבנה , אדומה - מחליפה צבעים !
היא קברה את פרצופה בגופו , במטרה שלא יראה את מבוכתה.
הוא לרגע הרגיש טוב שפעם ראשונה היא זאת שנצמדה אליו מרצונה.
הוא חייך אבל היא לא ראתה את זה כי פנייה היו מוסתרים בחולצתו.
"חח נו די , מה את מתפדחת לי"
"בגלל זה היו כל התגובות האלה היום !" היא הרימה את ראשה .
"ממתי אכפת לך מה כולם אומרים עלייך ?!" הוא ניסה להחזיר אותה להיילי שלא אכפת לה מכלום.
היא נשמה עמוק "צודק".
"אבל אני לא מבינה למה הם עשו את זה !" היא שוב חזרה להתלונן.
"הם מתרגשים... מבחינתם אנחנו עכשיו זוג" הוא הסביר לה איך הולך שם.
"זוג - המילה הזאת שמזכירה לי 'אני אוהב\ת אותך' נישיקות וקיטשי " נהייתה לה בחילה לרגע.
"אויי את עוד תהרגי אותי עם ההשקפות שלך , תפסיקי , זה ממש לא ככה אני לא עושה שום דבר מהדברים האלה שאמרת . "
"חוץ מהנשיקה שאני מת לקבל עוד אחת כזאת " הוא נצמד אלייה חצי מחוייך בזמן שהיא נצמדת לקיר שמאחורייה.
"חח די להיות דביל" היא ניסתה להחזיר אותו למקומו.
"חח את באמת חושבת שיש לך מספיק כוח להזיז אותי ממך ?!" הוא צחק , בזמן שהיא מנסה להתחמק ממנו הוא תפס אותה וחיבק אותה חזק שלא תברח לו.
"קיטשי קיטשי קיטשי !! אין לי מילה אחרת " היא צחקה בזמן שהיא מנסה בכל כוחה להשתחרר מהאחיזה.
"אם ככה , זה כיף להיות איתך קיטשי" הוא לחש לה לאוזן.
היא חייכה.
"אני לא באמת יגנוב ממך נשיקות , עם כמה שהייתי רוצה ,אני מכבד אותך . כשתחליטי שאת לא מסוגלת לחיות בלעדיי את יודעת איפה אני " הוא קרץ והלך לדרכו.
היילי נשארה מאחור , מחוייכת . הכל נראה לה פתאום יותר ברור , פחות מבולבל וטוב.
"רייצ'ל , באנו לדבר איתך על נושא חשוב" שלושת החברות שלה ישבו סביבה.
"דברו" היא המשיכה להעיף את שערה ברוח מייבש השיער מבלי להעיף בהם מבט.
"זה רציני" אחת מהן חטפה את הפן מידה.
"מה נראה לך שאת עושה?" היא הסתובבה אלייה בחדות.
"אנחנו מאוכזבות ממך !" תמי צעקה.
"מה ?" היא הייתה המומה.
"סמכנו עלייך שתהרסי את היילי שלוקחת את כל הבמה , ומה את עושה ? דוחפת אותה לשם , ראית בכלל את התמונה ?!" היא התחילה לצעוק עלייה , כאילו כבר זו לא אותה הרייצ'ל.
"ראיתי ! אז מה ? אף אחת מכן לא תעשה את זה יותר טוב ! " היא קבעה.
"כן ? רק שתדעי שאנחנו כבר התחלנו לתכנן משהו שיכסה על כל הבלאגן שעשית.ואת לא הולכת להיות מעורבת בזה" הן קמו.
"חח בטח , מה אתם כבר יודעים עלייה שתוכלו להעזר בו?" היא גיחחה והמשיכה להסתרק.
"שמישהו מאוד יקר לה יושב כרגע בבית של לואי ..." תמי זרקה אלייה.
רייצ'ל השתתקה . "מאיפה השגתם את זה ?!" היא הוממה.
"יש לנו את השיטות שלנו" היא עמדה על פתח הדלת והפנתה אלייה את גבה.
"חכו רגע !" רייצ'ל קמה מעיסוקיה . "אני יעשה את זה . אני מבטיחה לכם שהפעם אני אצליח"
"למה שנאמין לך ? ומה אם תפשלי שוב ?" תמי נראתה חסרת סבלנות.
"אם אני אפשל ..." היא חיפשה את המילים "אם אני אפשל תאמרי לג'ק שאני זאת שהסטתי אותך להכל , הוא מן הסתם יאמין לך ואז תוכלי שוב להתחבר לאדם שאת מאוהבת בו" היא הרכינה את ראשה כאילו הפסידה במשחק.
"מממ" תמי חייכה לעצמה בנחשיות . כבר מדמיינת את עצמה בחברת ג'ק מתעלמת מכל החברות שלה ' משם אני יקח את זה לבד ויגרום לו להתאהב בי' היא חשבה לעצמה.
"עסינו עסקה" היא הושיטה את ידה לרייצ'ל.
רייצ'ל שכרגע נראתה המושפלת מבין החבורה בכך שפישלה כבר פעם אחת , לחצה את ידה בנחיתות כבוד.
"אבל אם תפשלי ..." היא נעצה בה מבט.
"זה ילך כמו שצריך . אני מבטיחה , אתן לא תראו בקרוב את היילי" היא הבטיחה ."רק... מי האדם היקר לה שעכשיו בבית של לואי?"
"אמא שלה ..." אמרה תמי ויצאה מהחדר אל חוץ הבית.
"היי , את עובדת פה ?" שאל בחור בעל שיער חום והביט עם עיניו האפורות על יסמין.
"אממ כן , כאילו בערך . אני כבר אקרא לאחראית." היא לרגע התבלבלה ממבטו.
"זה בסדר , נראה כאילו את די טובה בזה" הוא חייך.
"אמא שלי היא האחראית פה , אני מנסה לעזור לה" היא לא הצליחה להסתיר את לחייה האדומות ממבוכה.
"יסמין , אמרת שתקריאי לי את שלושת המוסקטרים" אמר הילד הקטן שהיא טיפלה בו ומשך בשרוולה.
"דילן , היא תקרא לך פעם הבאה . בוא" הילד בעל העיניים האפורות קרא לילד הקטן.
"אתם מכירים ?" יסמין הופתעה.
"כן , זה אחי" הוא הרים אותו מהמיטה.
"אהה , הוא מאוד חמוד" היא אמרה ולרגע רצתה להרביץ לעצמה על יתר החנפנות שהפגינה.
"תודה , גם את מאוד חמודה" אמר אותו הנער והיא תפסה במיטה שלא להתעלף. "דרך אגב , לוק. איך קוראים לך?"
"יסמין" היא ענתה בעוד ליבה דופק בפחד שירגיש בהתרגשותה.
"תוכלי לבוא לבקר את דילן אם יהיה לך כוח , אנחנו גרים ממש שני בניינים ליד המבנה הזה"הוא אמר."כאילו אם זה לא יטריח אותך , את עובדת פה הרבה ו..."
"לא , לא ! זה בסדר בטח שאני אבוא לבקר"
"יש !" קרא דילן והניף את שני אגרופיו למעלה.
שניהם חייכו.
"אז בטח ניפגש , להתראות יסמין" לוק אמר ויצא מהחדר בזמן שאחיו הקטן נהנה לרכוב על גבו.
הלב של יסמין פירפר בצורה מטורפת . היא הרגישה האדם הכי מאושר בעולם והיו בה כוחות להמשיך לעבוד במרץ.
דילן היה ילד חמוד ביותר אך הקושי הבריאותי שלו תמיד הדאיג את יסמין,עכשיו כשהיא ראתה שיש לו אח גדול ותומך היא נרגעה טיפה והכי הרבה העריכה את לוק על ההתמודדות עם אחיו הקטן.
מי אמר שהעבודה שהציעה לה אמה לפני כחצי שנה במחלקת ילדים תוביל אותה להרגשה כזאת טובה ... מחוייכת יצאה יסמין מהחדר הגדול למלאות את בקבוקי הפטל לילדים.
"אמא ?! מה את עושה פה בדיוק ?" היילי קראה המומה כאשר ראתה את אמה יושבת בסלון הגדול .
"היא באה לבקר אותך , בסוף היא הצליחה לעלות לטיסה מוקדמת " לואי מאחורייה זרק את מפתחות הרכב לתוך צלחת זכוכית שהוצבה בפינת הסלון .
"ואוו , לא ידעתי שתבואי כלכך מוקדם ..." אמרה היילי המומה ותוך כדי מחוייכת ובאה מיד להתיישב לידה.
"גם אני לא , אבל כשמודיעים על טיסות מוקדמות ... מי אני שאגיד לא לבקר את הבת שלי ?!" היא חיבקה אותה.
"טוב , אני אשאיר אותכם לבד לכמה דקות " לואי הלך לחדר המוסיקה שלו . שם חיכו לו שני עמיתיו לעבודה , לעבוד על האלבום החדש.
"איפה אבא ?"היילי הסתכלה לצדדים.
"הוא לא הגיע ... את יודעת שהוא מאוד עסוק בעבודה , בייחוד לאור המקרה האחרון." היא נסתה להסביר.
"כן..." היילי נשמעה מאוכזבת ביותר.
"הוא עובד בחברת אירועים , אולי הוא יעשה איזה הופעה של לואי . אני בטוחה שזה מאוד מאוד יעזור" היילי ניסתה להציע.
"אל תשתגעי ... את יודעת מה זה יהיה שיראו את לואי בישראל ?! דברים כאלה מסובכים הרבה יותר. וחוץ מזה ... זה רק יוכיח שאנחנו קשורים אליו" היא פוגגה את אושרה.
"אוקיי , צודקת" היא ביטלה בראשה את הפנטזיה שחשבה עלייה לרגע.
"עזבי את זה עכשיו , מה קורה חוץ מזה ?" היא התעניינה.
"הכל בסדר , לואי דואג שלא יהיה חסר לי שום דבר . הכרתי חבר'ה ממש טובים . ואת יודעת , מסתדרים ..." היא חייכה ולרגע נזכרה שלפני כחצי שנה בכלל פחדה ללכת למסיבת הבריכה שלואי תיכנן.
"אני שמחה ." היא חייכה "בלי התעלפויות פתע , אה ?" היא ניסתה לחקור עוד על ביתה.
"זה היה חד פעמי" היא שיקרה ולא סיפרה לה מה קרה בטיול , היא חסכה ממנה את הפרטים שרק יגרמו לה לדאוג.
"רוצה לצאת לאכול משהו?" היא שאלה.
"כן , למה לא ?" היילי קמה.
"חכי אני רק יודיע ללואי" אמה קמה "לואי !" היא קראה.
"כן ?" הוא אמר , יצא עם פלאפון ואוזניות ביץ מחוברות.
"אנחנו יוצאות לאכול , אוקיי ?" היא אמרה לו .
"אין בעיה" הוא ענה והוריד את האוזניות.
"דרך אגב , שמעתי שאתה מאוד שומר על היילי . תודה רבה לך , אני רואה שהיא התחברה מאוד ומהר" היא הרימה את התיק.
"חח כן , ראית את התמונה ?" הוא ציחקק.
"איזה תמונה ?" ג'סיקה שאלה . והיילי הביטה בו במבט מתחנן.
"אממ כלום , סתם תמונה מהטיול עם חברות שלה ..." הוא שינה מיד את המשפט.
"אני יראה בהזדמנות" היא חייכה . "בהצלחה עם האלבום אני הולכת איתה , ואם תצטרך משהו אני בנייד" היא באה לצאת והפעם באמת.
"תודה" היילי אמרה בשקט כך שרק לואי ישמע והוא נתן מבט מאשר של 'אין בעיה'.
"תמי , אני צריכה את הפלאפון שלך" רייצ'ל אמרה.
"למה ?"
"תאמיני לי שצריך את זה ... את תביני אחר כך" היא אמרה.
"אם קורה לזה משהו את משלמת" היא קבעה.
"אל תדאגי , את תקבלי תחליף" היא קרצה.
"על מה את מדברת ?" היא שאלה ולא הבינה מה היא זוממת.
"הפאלפון של יסמין מספיק טוב לך ?" שאלה רייצ'ל עם המבט הזומם בעינייה.
"זה בדיוק אותו הפלאפון" תמי ענתה.
"וזה מה שטוב בזה ..." היא צחקה ,לקחה ממנה את הפלאפון והלכה מהמקום .
"את סומכת עלייה?" אשלי פנתה אל תמי.
"אני מכירה את המבט הזומם שלה . היא תעשה את זה כמו ילדה טובה" תמי חייכה.
"ואם היא תפשל ?" אשלי לא בטחה בה.
"תאמיני לי שלא כדאי לה לפשל ... היא יודעת את זה טוב יותר מכולנו." היא אמרה ושלושת הבנות הלכו משם , מנסות לנחש מה רייצ'ל זוממת ברגעים האלה.
"דמי הוא כזה נסיך !" יסמין שפכה את ליבה על הנושא של לוק בפניי חברותייה.
"נסיך צריך להיות חתיך" קארן קבעה מיד.
"לא נכון !" דמי הרימה את קולה.
"אל תדאגו ... הוא גם חתיך" יסמין קרצה.
"תזכירי לי איך נפגשתם?" קארן רצתה לשמוע את הסיפור שוב .
"אני מטפלת באחיו הקטן והוא בא לאסוף אותו" היא חייכה.
"אווו אהבה ממבט ראשון" קארן הרימה את עינייה כמאוהבת. ושלושת הבנות צחקו.
"דמייייי !!" רייצ'ל צרחה , והתיישבה ליד יסמין בבהמות .
"היי !! תרגעי קצת !" צעקה עלייה יסמין מלטפת את ידה שנפגעה.
"דמי , לקחת לי את האלינר ?!!" רייצ'ל התעלמה מיסמין.
"מה ?! את דפוקה ? למה שדמי תיקח לך את האלינר ??" קארן נתקפה עצבים.
"כי היא משתמשת באלינר !" רייצ'ל קבעה.
"יופי ! עוד מאה בנות בבית ספר הזה שמות אלינר !" תקפה אותה דמי.
"טוב , אבל אם אני ימצא שזה אצלך ... אני יהרוג אותך" היא צרחה והפנתה את מבטי כולם לשולחן שלהם.
"בייייי" קארן ניסתה לסלק אותה מחברתם.
רייצ'ל קמה והתחילה לרוץ בעקבייה לכיוון מבנה בית הספר.
"אמן שתיפול מהעקבים על המורה לפיזיקה ..." יסמין איחלה לה.
"חח את ממש רוצה שהיא תמות , אה ?" דמי צחקה .
"טוב , לא יודעת מה איתכם אבל אני טסה לספר להיילי על מה שקרה ליסמין" קארן החזירה אותן לנושא.
"היא שוחררה מוקדם" יסמין אמרה " חכו אני יתקשר אלייה" היא הרימה את הפלאפון.
"יאא איזה כיף לה ... מעניין למה היא השתחררה מוקדם" אמרה קארן.
"מוזר ... אני בטוחה שיש לי את המספר שלה" יסמין ניסתה לחפש בשנית.
"עזבי , אני יתקשר" אמרה דמי וצילצלה אלייה.
"הלו ? ג'ון ... אתה יכול להביא לי דקה את ג'ק ?" יסמין התקשרה אליו.
"מאיפה את מתקשרת ? למה המספר שלך לא מזוהה אצלי ?." הוא לא הבין.
"משכנה , נגמרה לי הסוללה בפלאפון לפני חצי שעה. פלאפון דפוק לפני שעתיים הוא היה מלא" היא הסבירה.
"אז למה את לא מתקשרת מהבית ? הוא שאל.
"זה חלק מהבעיה ..." היא אמרה.
"אני לא מבין" הוא התבלבל.
"המפתח אצל ג'ק והוא לא הגיע , אני תקועה מחוץ לבית." היא הסבירה.
"לפני עשר דקות הוא אמר לי ששלחת לו הודעה לבוא לבית של לואי והלך"
"על מה אתה מדבר ?! כבר אמרתי לך שנגמרה לי הסוללה לפני חצי שעה , איך בדיוק שלחתי לו ?!" היא התרגזה ורצתה רק להכנס הביתה.
"אין לי מושג מה הולך פה ..." הוא הודה.
"ג'ון נו , אין לי כוח למשחקים האלה תביא לי כבר את ג'ק אני מתה להיכנס הביתה" היא התחננה.
"אני נשבע לך שהוא לא פה" הוא הבטיח.
"אז מה לעזאזל הולך פה ?!" היא התעצבנה.
"אחיך לא ישקר לי" הוא קבע.
"אני יודעת ..." היא מילמלה וניסתה להבין מה קורה פה.
"היילי" נפתחה הדלת במהירות אפילו בלי לנקוש.
"ליאונרד !! מה אתה עושה פה ?! איך בדיוק הגעת לפה . רגע , תסביר כי זה מאוד מוזר" היא נבהלה.
"לואי התקשר .הוא היה צריך לבדוק כמה דברים בקשר לאלבום החדש כי אחיות שלי מעריצות אותו אז הוא צריך חוות דעה ממה הם הכי הרבה שומעות , אבל זה צריך להשאר בינינו." הוא הסביר " תגידי ," הוא המשיך " רייצ'ל הילדה שאת כלכך שונאת היא כזאת מקושטת ומאופרת מידיי על עקבים בגובה הר , חצאיות צמודות וקצרות שהיא הולכת איתם כמו דג ופוני כמו קייסמים מסודרים ?" הוא הבזיק את התיאור המדוייק.
"יאפ !" היא הופתעה מהידע שלו.
"אז תסבירי לי מה בדיוק היא עושה בחוץ עם אמא שלך ?" הוא לא הבין.
"היא בכלל בבית ?!" היא רצה במדרגות. כבר מפחדת על כל צעד אכזרי שתעשה רייצ'ל.
ליאו רץ אחרייה לחצר.
"היי היילי , ראית את יסמין ?" נכנס לחצר גם ג'ק.
היא עמדה המומה בין כולם. "מה הולך פה ?"
"אני מכירה את החברה החמודה שלך, היא קצת סיפרה לי עליכן" ג'סיקה חייכה.
"חברה חמודה שלי ?!-חברה חמודה שלה ?!" ג'ק והיילי קראו כאחד.
"ג'ק אחותך מחכה לך , המפתח אצלך היא בטח תקועה מחוץ לבית" הסבירה היילי.
"לא , לא שישאר ..." אמרה רייצ'ל והתהלכה קצת לידו "הרי לא סתם שלחתי לו הודעה דרך יסמין" היא אמרה בשקט ככה שרק הוא שמע.
"אם כולנו פה , בואו נעבור לחלק החשוב יותר" רייצ'ל הוציאה תמונה מהתיק שלה והראתה לג'סיקה.תוך כדי שהיא מסבירה לה מה הולך שם כאילו היא עיוורת.
היילי מיד זיהתה את התמונה , הלכה צעד אחד אחורה והביטה בג'ק כאילו יוכל לגאול אותה מזה.
"אני לא מבין למה את נלחצת , כולה התמונה מהטיול זה לא שהיא תהרוג אותך" הוא לחש.
"אתה ממש לא מכיר את אמא שלי ..." היא נלחצה עוד יותר.
ג'סיקה הביטה בבת שלה כמאוכזבת "אז אלה החבר'ה שהתחברת אליהם?" היא נראתה עצבנית.
ג'ק לא הבין למה אמא שלה כלכך קשה איתה על דבר קטן שכזה.
"דרך אגב , ג'ס ..." רייצ'ל קראה לה כאילו בשם חיבה בתור חנפנות."הילד הזה שבתמונה , כאילו זה שממש מולך . היה לו קטע יותר מידי רציני איתי . את יודעת , ערב , שותים , אני הייתי שיכורה ולא שמתי לב אבל הוא סחב אותי לזה" היא אמרה.וג'ק הפך כולו ללבן.
"זה ממש לא נכון" היילי אמרה.
"אז היא משקרת ? ואני עיוורת ממה שאני רואה בתמונה ?" ג'סיקה הייתה עצבנית.
"התמונה נכונה ..." היא הרכינה את ראשה כאילו עשתה דבר נוראי. "אבל מה שהיא אמרה , זה הוא זה שהשתכר , היא זאת שסחבה אותו לזה" היא ניסתה להסביר את עצמה למרות שידעה שזה לא מה שירגיע אותה.
ליאו עמד המום , כמה שהוא גילה ברגעים האלה ... ג'ק היה נבוך , ורייצ'ל ? רייצ'ל הייתה שמחה עד השמיים.
"אני מאוכזבת ממך . חודש וכבר אני מרגישה כאילו אני לא מכירה אותך" היא באה לפתוח את דלת ההזזה של החצר הפונה לבית.
"ואיך אתה קשור לכל זה?" היא פנתה אל ליאו.
"אני..." הוא מלמל.
"הוא לא קשור , הוא בא במקרה" היילי אמרה.
"יופי , חשבתי שיש לכם עוד סיפורים לספר לי . היילי לכי לארוז" היא אמרה.
"מה ?! " היא לא גמרה את המשפט.
"תעשי מה שאמרתי!" היא קבעה ונכנסה לבית.
כאשר ג'סיקה כבר לא נראתה באופק אמרה רייצ'ל "דרך אגב , תעשו לי טובה ותחזירו את זה ליסמין" היא הניחה על השולחן את הפלאפון וברחה לפני שיעשו לה משהו.
הם לא עשו לה כלום , גם ככה כולם היו משותקים...
"אוף , אני לא מאמינה !" קארן עמדה מול היילי עם חברותייה , ממש כמה דקות לפני שהמטוס יגיע.
"קחי" דמי אמרה "זה מכולנו". היא הגישה לה שלוש מתנות ענקיות.
"את המכתב הזה את לא קוראת לפני ההמראה" יסמין הגישה לה מכתב.
"אין לי מושג מה אני יעשה בלעדיכן" היא שמרה בפנים את הבכי שלי.
בכולן עברה תחושת צמרמורת. היה לה יותר קל לעבור מישראל לניו יורק מאשר ההפך .
כולם חיבקו אותה , אמא שלה הייתה רחוקה כדי לקחת את הכרטיסים ולסר דברים אחרים.
"שלא תעזי לנתק איתנו קשר , יש לך את הפלאפון של כולנו ואת הפייסבוק.כל יום נחפור לך מה הולך פה" קארן החליטה.
"מבטיחות שלא נעלם לך" דמי חיזקה את דברייה.
ג'סיקה קראה להיילי הבנות נתנו לה את החיבוק האחרון והכי חזק והיא התקדמה לעבר איפה שאמא שלה יושבת.
שניהן שתקו ולא הוציאו הגה "תישארי פה , אני הולכת לבדוק מה עם המטוס. שמרי על התיקים" אמא שלה אמרה בקרירות שעקצה אותה.
היא שמעה נשימת אנחה מולה , היא הרימה את ראשה וראתה את לואי.
"אני מצטער שזה קורה" הוא אמר.
"ניסתי לשכנע אותה . אוף היא לפעמים כזה מעצבנת אותי !" היא הפגינה את עצבייה.
"אני מבין אותה" הוא אמר.
"למה תמיד אתה מבין אותה על פניי ?!" היא התעצבנה.
"גם אותך אני מבין" הוא אמר.
"תודה באמת ..." היא אמרה בשקט.
הוא התיישב לידה.
"את חושבת שלי זה לא קשה ? אחריי כמה שנלחמתי להביא אותך לפה . שוב את תהיי שם ואני פה" הוא הסגיר את תחושותיו.
היא שתקה.
"אני מצטער שפישלתי" הוא אמר.
"די ! אמרתי לך כבר די להגיד שטעית , תפסיק לקחת על עצמך את הכל . אני זאת שהרסתי הכל , האמת היא ? זה באשמת אמא שלי שהיא כזאת מקפידה , בגלל זה עכשיו אני לא יראה אותך יותר , ולא יהיה מישהו שבאמת יבין אותי וידאג לי כמוך !" הדמעות נצצו בעינייה.
"גם אני יתגעגע..." הוא תירגם לבד את כל מה שהיא אמרה.
"קחי" הוא הכניס לה משהו עטוף למזוודה. " זה הצמיד שאהבת כשבאת לפה" הוא הביא לה את הצמיד שהיא רצתה מחנות בשדה התעופה ביום הראשון שהיא נחתה בניו יורק. בגלל שהצמיד היה יקר מידי היא לא הסכימה לעצמה לבקש דבר שכזה מלואי.
"מאיפה לך שאהבתי אותו?" היא התפלאה.
"חח אני מכיר אותך" הוא אמר.
"אני לא לוקחת ממך דבר כזה יקר" היא אמרה.
"אני לא שואל אותך" הוא ענה.
"לא , אני רצינית ..."
"אני יותר ... זה קטן עליי , את יודעת את זה" הוא הזכיר לה את המצב הכספי שלו.
"תודה" היא חיבקה אותו.
"אני אבוא לבקר יותר משאת מדמיינת" הוא הבטיח.
"חסר לך שלא..." היא אמרה.
"נראה לי אני אפנה את הבמה ... מישהו רוצה לדבר איתך" הוא אמר וקם , חיבק אותה הכי חזק שיכל והבטיח לשמור על קשר.
היא הסתובבה וראתה את ג'ק , מפחד להתקרב. הוא שונא פרידות.
"אני אשאיר אותכם לבד" אמר לואי והלך לעזור לג'סיקה.
"יש עוד מישהו בתור ?" היא שאלה את ג'ק.
"אני לא חושב ..." הוא התקרב.
"תודה לאל , אני לא ישרוד עוד פרידות" היא אמרה .
הייתה דקת שתיקה.
"אני עדיין לא מעכל את זה" הוא אמר.
"אני לא יודעת אם אני יותר עצבנית על אמא שלי או עצובה ..." היא אמרה.
"את עצובה ומוציאה את זה בעצבים" הוא קבע.
"אולי אני יברח לה וזהו , אני אגור אצלך !" היא קראה.
"את יודעת שאת לא יכולה לעשות את זה ..." הוא התקרב עוד. היא הרכינה את ראשה , היא יודעת שהיא אומרת שטויות כשהיא ממש רוצה משהו , היא מפנטזת על דברים שלא יקרו בחיים.
"אני יודעת" היא הרימה את מבטה .
"אני יודע שאת חושבת שכל זה ממש קיטשי , אבל את עוזבת ואני לא אשאיר את זה פתוח." הוא אמר.
היא הביטה בו מחכה לשמוע מה הוא יאמר.
"אני אוהב אותך , אני באמת אוהב אותך ..." הוא אמר בשקט.
"זה בסדר ... זה כיף להיות איתך קיטשי" היא חזרה על מילותיו שאמר לה אתמול בבוקר.
הוא רצה לחייך , אבל זה היה יותר עצוב ממבדח. אולי זאת תהיה הפעם האחרונה שהם יצחקו ביניהם ככה. עם דמי קארן יסמין ונטלי והשאר היא בטח תוכל להמשיך לדבר. אבל אחריי מה ששמעה אמא שלה ולפי התגובה שלה , היא בטח לא תיתן לשניהם לשמור על קשר.
הוא הבחין בדמעה שזלגה מעינייה .
הוא קרב אל פנייה "אל תתני לי להרגיש שאני עוזב אותך שבורה" הוא אמר.
היא ניסתה לעצור את הדמעה השנייה שרק רצתה לצאת.
"חבל שזה מה שזה ..." היא לא הכחישה.
ג'ק בעצמו ניסה לעצור את עצמו שלא להתפרק מולה . הוא ידע שהיא לא תוכל לראות את האדם שסופג את הכאב שלה מתפרק בעצמו. חוץ מזה שהוא בנה אישיות של שנים , הוא לא מרשה לעצמו לבכות בפני אנשים.
הוא חיבק אותה כדי שהיא תרגע קצת . אבל הוא ידע שהוא צריך את זה עכשיו ממנה יותר מאשר היא צריכה את זה ממנו.
"אמא שלי באה" היא התנתקה ממנו.
"גם זה רע בעינייה ?" הוא שאל בעצב.
"כן,באמת שאתה לא מכיר אותה . חוץ מזה שהיא בטח כבר מחוממת עלייך" היא ענתה.
"אני אנסה לדבר איתה" הוא הציע.
"כשהיא רוצה היא רצינית , זה רק יגרע את המצב" היא הסבירה.
"אני לא חושב שיכול להיות גרוע מזה"
"פשוט סמוך עליי פעם אחת" היא אמרה והרימה חלק מהתיקים.
ג'סיקה התקרבה ונתנה בו מבט קר , הרימה גם היא הסתובבה והתקדמה לעבר המטוס שבא לנחות.
"אז פה אני צריכה לומר לך להתראות" היא אמרה.
"כן,כמה שאני לא רוצה לומר את זה . להתראות" הוא אמר , לא מאמין שזו תהיה המילה האחרונה.
היא הפנתה אליו את הגב , והתקדמה לעבר המטוס , עכשיו היא באמת יכולה לבכות בלי שהוא יראה.
'אני לא ישכח אותה בחיים' הוא הבטיח לעצמו , נשאר קפוא במקומו .
אני הלכתי לעשות את המבחנים , את הראיונות , את הראיון הכללי , התרשמות משנים קודמות...
כולן רק חולמות להגיע לשם , כמוני עשו את כל השלבים כדי להצליח.
"זה בשבילך" אבא הניח מכתב על שולחן בכתיבה שלי.
עזבתי לרגע את עיסוקיי מכתיבת הסיפור שלי ופניתי לפתוח אותו.
שלוש מכתבים היו בפנים.
אחד שרושם על הויי המקום , אחד שרושם על תשלומים והשיגים . והשלישי - כולו ורוד מעוטר ומושקע , עליו מודפס שמי ביחד עם שאר הברכה . מכל המילים המאחלות שקראתי יכולתי לומר זאת במילה אחת . "התקבלת".
אבל אני לא הרגשתי כמו הדף , בעיקרון הייתי צריכה לפתוח ולצרוח משמחה , להודיע לכל העולם על זה.
אך כל מה שנותר לי הוא לשתוק ולנענע בראשי,חוזרת שוב ושוב על המילים.
המכתב הזה אומר , יש לך הזדמנות פז לממש את חייך . אך להיות רחוקה מאנשים יקרים לך כמו חברות ומשפחה.
או לזרוק את המכתב כאילו לא קרה כלום , לא להתקשר ולאשר את הגעתי לשנה הבאה. ומי יודע כמה ייסורי מצפון יהיו לך שהשארת את חייך באותו הקצב.
יש לי עשרה ימים בדיוק לבחור לי את המשך המסלול שלי.
לו יכולתי לכתוב על הכל להכיל מחשבות במילה לו יכולתי בשקט למצוא מה שפעם קראתי תקווה שוב לחלום על אותה משאלה העיניים שטות בחלון גם לילד שבי התפילה היא תשוב עם תקתוק השעון
ושרתי שירים כדי לגעת ברגש כי עת לאהוב ולהשאיר סימנים על השער ידעתי שנוח ליפול מפני רגע גדול שתדע: עת לטעת ועת לעקור אז התחלתי לטעום עץ הדעת לרגע הרגשתי גיבור
לו יכולתי לראות מרחוק להגשים חלומות במידה אז יכולתי בשקט לנשום ולשיר את אותה מנגינה
בכל המקומות שהיית שעות רגעים אבודים יתחדשו לתקוות בכל השבילים או בין כל החידות המילים שהפכו לתפילות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון