"אז זו הבעיה איתך ועם דמי ? בגלל זה אתם כאלה מוזרים בזמן האחרון ?" ג'ק הסתובב בחדרו בזמן שג'ון מנסה להסביר לו למה הוא מתחמק לבוא למסיבה אצל לואי.
"כן . אבל תעשה לי טובה שזה לא יצא מפה , אני לא רוצה צרות"
"ברור ברור , ככה אתה מכיר אותי ?"
"טוב . אז סיכמנו שאני לא יכול לבוא " ג'ון אמר .
"מה נראלך בנאדם ?! בגלל זה אתה תעצור את החיים שלך ? בגלל איזה נשיקה קטנה . נוציא אותך מזה ואתה בא כמו ילד גדול" ג'ק התעקש.
ג'ון שתק . ג'ק לקח את זה בתור שתיקה כהסכמה.
"צריך למצוא לך מישהי ומהר" ג'ק החליט.
"מה ?!" ג'ון קפץ ממיטתו של ג'ק.
"אחי , אתה צריך מישהי . אתה נעול עלייה מידי" גם הוא קם מכסאו.
הוא רק הנהן בשתיקה . יודע שזה מסבך מידי אבל זה מה שצריך לעשות . הוא לא מוכן למשוך את זה עד שהנרי יגלה ויפגע בה.
"תגיד ..." ג'ון נזכר.
"מה ?" ג'ק הפנה אליו את תשומת הלב.
"אתה מדבר איתי כאילו אצלך הכל בסדר"
"אני לא מבין" ג'ק הודה.
"אתה והיילי . אל תגיד שלא קרה כלום"
"בגלל ההורים שלה ? אנחנו מסתדרים" הוא ניסה לשכנע.
"לא . אני מדבר עליכם ובניכם , בקיצור כדאי שתבדוק את העיניין כי זה לא נראה טוב" הוא אמר ופנה למחשב.
"אני לא חושב שקרה משהו" הוא אמר בהחלטיות אך בתוך תוכו היסס. הוא באמת מרגיש מוזר בזמ האחרון , אבל מעדיף להכחיש.
"טוב . איך שבא לך"
סוף שיעור היסטוריה סד אסף את הדברים ובא לצאת . הוא שמע את כל השכבה מדברת על המסיבה שהפכה לנושא השבוע.
האמת היא , שעם כל הירידות והמריבות הטיפשיות שיש לו עם אחיו , הוא לפעמים התגאה בו . בעובדה שהפרסום לא עולה לו לראש , ועם כל זה שאשר צועק עליו שזה ממש לא מכבד שהזמר הכי מפורסם בעולם יזמין ילדים מתיכון כלשהו למסיבה שהוא מתכנן לא היה אכפת ללואי.
"אתה לא יכול פשוט להזמין חבורות של מפגרים שיתנחלו אצלך בבית . אתה יודע כמה כבוד זה מוריד לך ?! בכלל העובדה שחצי מהבית ספר יודע את הכתובת שלך ויכול לראות אותך מחוץ לטלויזיה גם מוריד .הבנות לא אמורות לפגוש אותך , הם אמורות לחלום לפגוש אותך . אתה עושה שטויות לואי " אשר אמר .
"לא ממש אכפת לי . אם כבר אני מזמין איזה חמישים חבר'ה שלי למסיבה , אני לא חושב שיזיק לתת גם להם להשתחרר בסוף שבוע . זה לא שאין מקום בבית , נכון ?" הוא אמר בפשטות.
"אתה פשוט משגע אותי ! " אשר התעצבן , מה שלא ממש עיניין את לואי.
סד צחק מהשיחות שלהם , הוא באמת חשב שאחיו קצת מטומטם , אבל מה אכפת לו ? יש מסיבה.
סד כל כך שקע בהרהוריו עד שלא שם לב שמישהי נתקעה בו.
"סליחה , זה היה בטעות ..." היא מלמלה .
"רייצ'ל ?" הוא היה המום לראות אותה לבד . הוא חשב שהפעם ההיא בחדר האוכל היה חד פעמי.
"היי" היא אמרה וניסתה לברוח מהכיתה כמה שיותר מהר.
"רגע !" הוא קרא לה.
" כן ?" היא רצתה רק לצאת כבר.
"את באה היום ?" הוא שאל על המסיבה.
"אתה מדבר על המסיבה ?" היא שאלה.
"כן"
"לא נראה לי" היא ניסתה שוב לצאת.
"חכי רגע , מה יש לך ?" הוא לא הבין .
"כלום . אני פשוט לא רוצה לבוא"
"למה ?" הוא ידע שרייצ'ל חיית מסיבות ושוב היא הצליחה להפתיע אותו.
היא משכה אותו קצת הצידה "אין לי ממש עם מי להיות . אני יודעת שאני סתם אשב בצד"
"את לא !" הוא הרים קצת את קולו .
"אני כן , חוץ מזה שאחיך בטח מחומם עליי , אני שונאת להרגיש לא רצויה" היא הסבירה וסימנה בידה שינמיך את הקול.
"זה גם הבית שלי , ואת לא צריכה לשבת בצד תהיי איתי" הוא הסביר וגרם לה להסס."פשוט תסמכי עליי , בבקשה ממך תבואי . אני לא רוצה מסיבה משעממת" למה הוא מתחנן אלייה ? הוא לא ידע אבל הוא ידע שמציק לו לראות אותה ככה . למה ? גם על זה הוא לא יכל לענות.
"אוקיי , אוקיי" היא אמרה ללא כל רצון.
"מעולה" הוא נתן חיוך גדול והיא החזירה ויצאה מהכיתה.
"היי יופי שבאת" לואי חייך.
"אז .. על מה רצית לדבר איתי ?"
"אולי את תוכלי ... אני צריך שתצטרפי בשיר שלי" הוא לבסוף אמר בלי לסבך מידי.
"מה ?! לא לואי , לא .." היא דחתה את ההצעה.
"נוו בבקשה , אני צריך את הקול שלך לשיר הזה"
"אתה יודע שאני לא שרה מול אנשים . אתה היחיד שאני סוג של מזמזמת איתו שירים"
"ואת מזמזמת אותם כלכך יפה ! אני צריך אותך לשיר הזה..."
"לא , לא " היא קבעה .
"כן כן " הוא אמר. "אמרתי להם שאני מביא קול , אל תהרסי לי את ההבטחה"
"אז למה הבטחת , ידעת שאני לא אסכים"
"לא תעשי את זה בשבילי ?" הוא ניסה להשמע מאוכזב.
"די , עכשיו אתה עושה את זה בכוונה" היא ניסתה שלא להסתכל במבטו המתחנן.
"אוקיי , אוקיי !" היא נכנעה.
"יופי , ידעתי שתהיי מסוגלת"
"אם השיר שלך הולך לחטוף כתבה ביקורתית הכל באשמתך" היא 'הקדימה תרופה למכה'.
"מה שתגידי ... עכשיו בואי כבר" הוא ניסה לעשות את זה לפניי שהיא תשנה את דעתה.
"קחי" הוא שם על אוזנייה את האוזניות הגדולות.
"אז לפני שנתחיל ..." מרטי אמר "איך קוראים לך ?"
"קולין"
"אולי פשוט נעזוב אותם ?" ויקי הציעה בישיבת הבנות.
"לא ולא ! אני הולכת להחזיר להיילי הכי רע שהיא תוכל לקבל" תמר קבעה.
"אבל תמי ... כנראה שזו אהבה אמיתית" סוזי נסתה לשכנע.
"תשתקו ותחשבו על משהו"
"אי אפשר לעשות את זה בלי רייצ'ל" ויקי הודתה.
"לא צריך את רייצ'ל החסודה הזאת , אנחנו נעשה את זה לבד !" תמר התעצבנה.
"ואם לא נשתף פעולה ?" בל שאלה בהיסוס.
"בל מתוקה . את יודעת לבד מה יקרה ... את יכולה להחליט כבר עכשיו" תמר נראתה מחכה.
בל הצטמקה בתוך עצמה וישבה בשקט.
"יופי , כי נראה לי שיש לי תוכנית מעולה !" היא גיחחה.
"רגע , שמעתם את הקול הזה ?" ויקי קמה.
"בטח סתם חתול . מי יהיה בפארק הזה בזמן שכולם מתארגנים למסיבה ?" תמר שיכנעה.
"אם מדברים כבר על המסיבה . כולם לבית שלי ! צריך להתארגן בנות ..." סוזי קפצה באושר והארבעה הלכו מגינת הפארק.
"היי ריצ'ל , מה את עושה מאחוריי העץ , את לא הולכת להתאגן למסיבה ?" אחת המורות שהייתה די מעודכנת וחזרה באותו הרגע מישיבת המורים שאלה.
שהיא תגיד לה שהיא לא מרגישה צורך ? "אני בדיוק התקשרתי שיבואו לקחת אותי הביתה להתארגן" היא ניסתה להמלט מהסבר.
"אהה אוקיי . צריכה טרמפ ?"
"לא , לא . תודה בכל מקרה" היא ניסתה לברוח מהמקום.
היא לא רוצה להסתבך , גם ככה ועוד רגע ההתעטשות שהייתה לה הסגירה אותה לתמר והבנות ... היא אמורה לעשות משהו עם המידע ששמעה מהן ? או פשוט לשתוק ?
"חתיך בשעה תשע" קארן לחשה להיילי ונטלי ונראתה מתלהבת.
"היי בנות" יסמין נראתה מאושרת מתמיד ונחתה על הספה לידם.
בבית היו לבנתיים כמאה אנשים וזה עדיין לא נגמר ... כל דקה נפתחה הדלת ונכנס מישהו , המקום אורגן יפה ופשוט מדהים לכבוד המסיבה. היו החבר'ה שהתנחלו בבריכה ואלו שרקדו לצלילי הדיי ג'יי , היו את אלו שסתם פיטפטו בינהם בהתרגשות מתחת לכדור הדיסקו והאורות , כל הבנות באו הכי יפות שיכלו והשתוללו.
"היי . קארן בדיוק התחילה לעדכן אותנו בחתיך שעומד שם" נטלי סימנה עם הראש לכיוונו,כך שאף אחד לא יבחין.
יסמין רק צחקקה וקמה. "לאן היא הולכת ?" היילי שאלה.
יסמין דיברה ודיברה עם אותו החתיך שקארן הפנתה אליו את תשומת הלב והשלושה הביטו המומות אחת בשנייה.
"היי בנות . תכירו , זה לוק" היא אמרה ונשמיתהם של השלושה נעתקה.
"היי" הן מילמלו ולא הורידו ממנו את העיניים.
"זו קארן , נטלי והיילי" היא הצביעה על כל אחת בתורה.
קארן סימנה ליסמין שיש להן דיבור רציני אחר כך ויסמין רק גיחחה ואישרה , נו הרי ברור שהיא לא תוכל להתחמק גם ככה.
"נחמד להכיר" הוא חייך ואז השלושה רצו להתעלף.
"בוא אני יעשה לך היכרות גם עם לואי והשאר"
"אני לא חושבת שהוא צריך היכרות עם לואי" היילי אמרה והחמישה צחקו.
"חח היא צודקת" הוא אמר. "איך הכרתם והוא ידיד שלכן ?" הוא התעניין.
"משום מה הוא החליט להזמין את כל השכבה" קארן אמרה.
"אהה נחמד מצידו .." לוק התפלא.
"חוץ מזה שהיילי .." נטלי באה לומר.
"עשתה בייביסיטר לבת דודה שלו פעם" היילי המשיכה את המשפט ונטלי נזכרה לשתוק.
"חח אוקיי" הוא ציחקק.
"שלום לכן סנוביות , אני יכול לבקש לחצי שנייה את החבר שלכם ?" ליאו שאל.
"צריך משהו גבר ?" לוק הסתובב.
"כן , לואי ביקש עזרה עם להרים שולחנות ודברים . ישמצב אתה עוזר ?" ליאו ביקש.
"כן , כן . ברור " הוא אמר "היה נעים להכיר " הוא נתן חיוך והלך אחריי ליאו אל מחוץ לדירה.
"אוו מיי גאד ! אמרת לי שיער חום עיניים אפורות , לא אמרת חתיך בצורה מעלפת !" קארן קראה ברגע שהוא הלך.
"חחח היית צריכה לראות את קארן , היא הייתה צריכה להסדיר את הנשימות בשביל לדבר" נטלי אמרה .
"יסמין , בואי דקה !" ג'ק ביקש.
"השיחה הזאת לא נגמרה מותק " קארן קבעה ויסמין קמה בצחקוק לעבר אחייה.
"ג'ון , יסמין אמרה לי שדמי עדיין לא הגיעה חוץ מזה שאתה צריך להצמד לפצצה שהבאתי לך אז תפסיק לרטוט" ג'ק אמר לג'ון כשהם ישבו על כיסאות הבר.
"אחי . תביא משהו טוב" הוא אמר לברמן.
"אתה ממש לא הולך לשתות הלילה" ג'ק החליט.
"אני רוצה לשחרר את הראש" ג'ון אמר.
"לשחרר את הראש ולמצוא את עצמך מתנשק עם דמי . לא , סיכמנו שאתה מתרחק" הוא הסביר.
הברמן הגיש לו כוס . "תחליף לבירה שחורה" ג'ק אמר והברמן פלט אנחה.
"ג'ק , אפשר לדבר איתך דקה ?" רייצ'ל עמדה מולו ומול ג'ון.
"לא" הוא אמר בהחלטיות.
"ג'ק , זה דחוף !" היא ניסתה .
"אחי , ישמצב זה באמת חשוב..." ג'ון ניסה לעזור לה.
"שאני אזכיר לך את המסיבה האחרונה שרצית בה 'דקה לדבר איתי ' ? "
"ג'ק , זה ממש לא בקטע כזה . זה חשוב" היא ניסתה שוב.
" עם כל כמה שהייתי רוצה להיות נחמד אלייך , יש גבול . ואת עברת אותו ממזמן ..." הוא קם וג'ון אחריו.
"מה אתה מסתכל ?!" היא הוציאה את העצבים על הברמן.
"איפה הילד שביקש בירה ?" הוא התבלבל לרגע.
"הלך" היא אמרה והתיישבה.
"אוחח" הוא נאנח שוב וחזר לפינתו.
היילי קמה לעבר ג'ק וראתה מישהי נמרחת עליו בזמן שהוא נמנע מלגעת בה.
"אפשר להפריע ?" היא התיישבה לידו.
"תמיד" הוא אמר וסימן 'הצילו !'
גם היא הייתה קצת כועסת על זה " היי מתוקה , מה השם שלך ?" היא פנתה אלייה בנחמדות קודם.
"ויקטוריה" היא ענתה.
"אכפת לך ?" היא סימנה לה לזוז ממנו.
"למה ? מי את בשבילו ?" היא שאלה כאילו בתמימות ובחוצפה.
"חברה שלי" הוא ענה לה חסר סבלנות במקומה.
"יש לך חברה ?!" היא נשמעה המומה.
"כן . בערך מה שאני מנסה להסביר לך עשרים דקות !" עצביו פקעו והיילי גיחכה.
"סליחה , אני הולכת ..." היא שיחקה אותה תמימה והלכה.
"מה מצחיק אותך כל כך ?" הוא עלה עלייה.
"חח הנואשות שלך ... תפסיק להיות עדין מידי לבנות, מישהי נצמדת אלייך אז תטיס אותה מההתחלה"
"אני מצטער על זה" הוא אמר " היא פשוט הייתה כמו עלוקה" הוא הרגיש רע שהיא הייתה צריכה לראות מישהי אחרת נמרחת עליו.
"זה בסדר , אני הולכת אל הבנות רק באתי לראות מה איתך" היא חייכה ונתנה לו נשיקה קטנה על השפתיים.
הוא לא נתן לה לברוח כלכך מהר ומשך את הנשיקה.
"חח אתה משוגע ." היא אמרה בשנייה שהיא הצליחה להתחמק מהשפתיים שלו.
"לא , לא נו..." הוא מלמל וניסה להצמד בחזרה.
"פעם אחרת" היא צחקקה והלכה לרחבה.
ג'ון ירד מעמדת הדי ג'יי אל ג'ק בזמן שליאו מפקח שם.
"הילדה הזאת פשוט יכולה להרוג אותי ..." ג'ק נשך את שפתיו.
"חח אחי , נהנה , אה ?" ג'ון צחק וקרא לברמן.
"בירה שחורה" הוא אמר.
"והפעם בלי משחקים ..." הברמן הזהיר והלך להביא את הבירה.
ג'ק וג'ון הסתכלו אחד על השני צוחקים.
והברמן מיהר להביא לו את השתייה.
(~יסמין~)
"באלך לצאת קצת ?" לוק אמר בקול לתוך אוזני כדי שאשמע טוב בין כל רעשי המוסיקה.
הנהנתי ויצאנו לחצר הענקית , הסתובבנו קצת בשתיקה .
החצר הייתה ריקה מאנשים , כולם נכנסו לצלילי הדיי ג'יי שג'ון החליט לקחת עליו פיקוד עד סוף הערב.
"מה שלום דילן ?" הייתי הראשונה לשבור את השתיקה.
"בסדר , אפילו מעולה בזכותך" הוא אמר.
העיניים החודרות שלו , נראו אפילו נוצצות יותר מול אור הירח.
"איך בלימודים ?" הוא שאל .
"מעולה . איך אצלך ?" אמרתי בלי לשים לב.
"חח מעולה . בייחוד לאור העובדה שגמרתי אותם שנה שעברה" הוא הזכיר את הפרשי הגילאים בינינו.
"אופס , סליחה . שכחתי" הפכתי קצת לאדמדמה אני מנחשת.
"זה בסדר . אפילו הטעויות שלך מתוקות" הוא חייך חיוך מקסים.
"אפילו ?" נסתי להגיע לסוף דעתו.
הוא לא ענה . רק תפס אותי בעדינות במותניי וקירב אותי אליו,
אפו עבר על שיערי ואני הרגשתי לחץ באוזניים.
יותר מידי קרוב , כאילו גופו בוחן אותי.
"את רועדת" הוא לחש לתוך אוזני.
מה יכולתי לענות ? זה היה נכון , לא שלטתי בזה , הרגשתי כאילו כל תנועה שאני יעשה תבלוט.
לא עניתי . המשכתי לשתוק...
(~היילי~)
"אני הולכת דקה להביא משהו ללואי" אמרתי בקול .
"ככה ? מול כולם ? יש שם צוות צלמים" סד אמר.
"אז אני אביא לקולין " הרמתי קצת את הקול להתגבר על המוסיקה.
"למי ?" השלושה צרחו.
"קולין !!" צרחתי שישמעו יותר טוב. הם הנהנו בראשם ויצאתי מרחבת הריקודים.
אני לא באמת התכוונתי ללכת אל לואי או קולין , הייתי חייבת להשיג את ג'ק , העיניין שבזמן האחרון אני מרגישה שהרבה בנות נצמדות אליו הציק לי . גם ההודעה שבסופו של דבר הבלגתי עלייה ואז העיניין עם המישהי המוזרה הזאת ...רציתי לראות אותו ושהוא יחייך ויגיד לי שהכל בסדר , הייתי חייבת אותו לרגע.
ראיתי אותו . רגע , לא . זה לא יכול להיות ...
הוא עמד שם והתנשק עם מישהי בלונדינית.
כל מה שפחדתי ממנו - קרה.
הרגשתי סכינים , הרגשתי פתאום בובה למשחק , הרגשתי כאילו ג'ק הוא מה שהיה מההתחלה וסתם השלייתי את עצמי בעיניין שהוא מדהים למרות העובדה שהוא מדרגה ראשונה בבית הספר.
ראיתי רק שנייה מהנשיקה , כי ברגע שראיתי אותה היא גם נגמרה.
"היילי..." הוא אמר.
לא אמרתי כלום , זלגה דמעה על לחיי ,הרגשתי כל כך רע . כל כך !
התחלתי לרוץ , לא יודעת לאן , רק לברוח משם.
שמעתי את הצעדים שלו רצים אחריי , אבל בגלל שהוא איבד אותי קצת בין האנשים הוא היה במרחק והייתה לי הזדמנות למצוא מקום לברוח אליו.
עליתי במדרגות במהירות וכנראה שהוא שם לב לזה , נלחצתי שהוא ישיג אותי אז עליתי במהירות ונכנסתי לחדר הכי מוכר לי.
נעלתי אותו מיד ונשענתי על הדלת.
החדר הזה , שהייתי גרה פה כשבאתי כל כך תמימה לניו יורק, שאחריי שעזבתי עזבתי גם את החדר. מתי שנלחמתי להשאר עם הדבר שבגד בי הרגע.
החדר שכל כך אהבתי ופתאום רציתי אותו בחזרה כי יכולתי להסתגר בו כשרע לי.
"היילי , תפתחי לי" שמעתי אותו נוקש מאחוריי הדלת.
לא עניתי . אין מצב שאני יענה.הרגשתי מספיק בטוחה מאחוריי דלת נעולה מכדי לפחד לייבש אותו.
הוא המשיך לנקוש "היילי תפתחי אני רוצה לדבר איתך" הוא אמר שוב.
ושוב - לא עניתי.
"היילי בחיים שלי לא ביקשתי ממך משהו , נכון ? עכשיו אני מתחנן , תפתחי לי" הוא ניסה 'לבזבז' את אפשרויות התחנונים שלו.
הבנתי שלשמוע את התחנונים שלו לא יעזור לי,אני חייבת לעשות משהו ולנסות שלא להתייחס.
זכרתי שהחדר היפה הזה מרוהט בכל דבר שאצטרך , אז עלה לי רעיון.
יש לי פה מקלחת , ארון מלא בבגדים ומיטה . את שאר הדברים אני לא יצטרך לבנתיים , המקלחת והמיטה הם יותר מה שתפסו לי את העין.
פשטתי את השמלה ונכסנתי להתקלח נתתי לטיפות להוריד לי לכלוך מהלב.
"את מתקלחת בזמן שאני מדבר איתך ?!!" הוא נשמע המום וכועס.
נסתי שלא לשמוע , ידעתי שבכל זמן שהוא שומע את זרם המים מהחדר הוא מבין שאני לא בדיוק מתכוונת להקשיב לו. ניצלתי את העובדה ולקחתי את הזמן עד שיימאס לו.
אחריי רבע שעה שלמה יצאתי בהרגשה קצת יותר טובה, נכנסתי לחדר ארונות שתמיד הרגיש לי כמו קניון קטן ולקחתי שורט קצר מאוד וגופייה . כל עוד אני לא מתכוונת שאף אחד יכנס לפה , לא אכפת לי להתלבש ככה.
"היילי . אני מצטער שהיית צריכה לראות את זה אבל תני לי לדבר איתך" שמעתי מהצד השני.
הוא משוגע ?! הוא רבע שעה מאחוריי הדלת ?? חשבתי שהוא יתייאש וילך ואני אוכל ללכת לישון אבל כנראה שהוא נותן לדבר הזה להכאיב לי עוד ועוד.
'אני לא הולכת לבכות כמו ילדה' שיננתי לעצמי בראש , למרות שהוא כבר ראה את אותה הדמעה , אני מבטיחה לעצמי שזאת תהיה האחרונה לגביו.
"אתה יכול להסביר לי גם ככה" כתבתי על פתק והשחלתי מתחת לדלת.
" די , לא ..." הוא אמר " אל תגידי לי שאת הולכת לדבר איתי בפתקים"
לא עניתי .
"את יודעת שהייתי מסביר לך גם מאחוריי דלת , אני פשוט לא רוצה שכל העולם ישמע את זה . זה בינינו , תני לי לדבר איתך" הוא ניסה לשכנע.
היססתי לפתוח אבל אז הלבוש שלי הכריע , לא רציתי שוב ללכת להחליף בגדים ומה שבטוח זה שאני לא יתן לו להכנס כשאני בבגדים האלה.
"חשבת על הסבר בזמן שהתקלחתי ? מעניין עד כמה משכנע הוא יהיה הפעם , מצטערת שחשבת לשווא אני לא הולכת לשמוע תירוצים . אני אשמח אם תעזוב את הדלת אני רוצה לישון . לילה טוב" כתבתי את המכתב האחרון לדעתי והשחלתי שוב , לא היה אכפת לי שעקצתי קצת . לא הפעם.
"מה הולך פה ?" שמעתי קול אחר.
"היילי סגרה על עצמה ולא מוכנה לצאת" ג'ק הסביר.
"מה , למה ?" זה היה כנראה לואי לפי הקול.
"די מסובך . אני מנסה להסביר לה אבל היא לא רוצה לצאת . היא אומרת שהיא רוצה לישון" ג'ק דיבב אותי.
שמעתי שוב דפיקות , מתי הם יעזבו אותי ?! התעצבנתי.
"היילי , תני לי רגע להכנס" שמעתי את לואי . ללואי לא יכולתי לסרב , חוץ מהעובדה שזה הבית שלו . רציתי לפתוח לו אבל קצת חששתי.
"ג'ק לא נכנס אחריי , תני לי להכנס" הוא ביקש. לא הייתה לי ברירה , קמתי לעטוף את עצמי בשמיכה הגדולה ופתחתי את הדלת לאט.עמדתי אחרייה כי לא רציתי לראות אף אחד , רק רציתי שהוא יכנס יגיד מה שהוא רוצה ויתן לי לחזור לישון.
"תודה" הוא אמר וסגר אחריו.
לא שפחדתי שג'ק יכנס , אני יודעת שהוא לא יכנס בלי רשותי ועוד אחריי מה שלואי אמר , אבל ליתר ביטחון נעלתי. זה הרגיש לי תמיד בטוח יותר.
"קרה משהו ?" לואי התיישב על המיטה. זה לא טוב כמתיישבים על המיטה , זה סימן שבאמת מתכוונים לשיחה ארוכה.
"לא קרה כלום" ניסתי לקצר את זה.
"משהו ביניכם ?" הוא ביקש לדעת.
"כן" עניתי ללא רצון.
"אוקיי אני לא יתערב אם את לא רוצה" הוא קם.
"תודה" מלמלתי.
"את מתכוונת לישון פה היום ?" הוא רצה לוודא.
"אם לא יפריע..." לא חשבתי ליידע אותו כי הייתי עצבנית , אבל עכשיו ידעתי שאני חייבת.
"ברור שלא ! אפילו נחמד מצידך , נראה שהחדר די התגעגע אלייך" הוא חייך .
"גם אני אליו" חייכתי גם , טוב לא ממש חייכתי . אבל בפנים.
"טוב , אני אודיע לאמא שלך שאת נשארת פה ללילה . לילה טוב " הוא אמר ויצא.
ניחשתי שלואי יסביר לג'ק שאני מנסה לישון וככה כנראה היה.
בסופו של דבר נכנסתי בין השמיכות החמות , לא רציתי טלויזיה או מחשב , נרדמתי לצלילי המוסיקה שבקומה הזאת נשמעה חלשה ונרדמתי לתוך שינה עמוקה עמוקה.
-
היי בנות , מה שלומכן (: ?
כמו שאמרתי לכן כבר , החופשה די פינתה לי זמן מכל הזמן העמוס של הלימודים , שמתם לב לקצב הפרקים ?!
אני חושבת שאת שאר הזמן אני אפנה לעבודות (שיש לי יותר מידי לזמן קצר) ואשאיר אותכן קצת במתח .
אז מעניין אותי ... מה אתן חושבות על הפרק החדש ? על לוק ? על מה שקרה עם היילי וג'ק , אתן חושבות שיש לו הסבר צודק ?!
ואיך החופשה ? עוד מעט חג שני בעצם מחר בערב אם אדייק , מרגש נכון ? ^_^
אז אשמח לתגובות כי קצת -הרבה נתתי על הפרק הזה , וכרגיל כל תגובה עושה לי את היום ואפעם לא תזיק נוספת (:
לילה טוב ! (אצלי אפילו בוקר :O )
נ.ב-התמונה די לא קשורה אבל היא יפה ושכחתי לחפש אחת :P
נחמד היה פתאום להעביר את זה הלאה כאילו הכל בסדר . כאילו (כנראה).
" נסלח לך הפעם :) " אדם שניסה להסביר לי משהו אחד הזכיר לי את הכל,זה היה פתום נשמע כל כך אתה . ואפילו הסמיילי הזה שאני יודעת שכל אחד יכול לעשות בעזרת שני מקשים , פתאום הרגשתי כאילו הוא היה תמיד רק שלך.
אחריי כמובן שנייה שמעתי שהוא לא מבין אותי מהר , לו צריך יותר להסביר , אפילו הרבה עד שיבין מה אני מנסה לומר .
איתך זה היה זורם , דיבור יומיומי שיחה שוטפת (כמו שכינת את זה)
אבל אני חייבת לציין משהו . אני לא עצובה . אני אפילו חייכתי , סתם חייכתי להזכר . :)
אני תמיד עבדתי לפי החוקים של העולם , אבל יש נושאים בהם אני יודעת שלעולם לא יתנו לי חוקים ולא אסכים לקבל.
מוסיקה וכתיבה .
כשאני יתפרק אני אניח מאחוריי שערי את האוזניות וישקע לתוך המוזיקה ,יושבת ליד החלון הפתוח שאומר לי שתמיד יש בשבילי את השמיים שהם יכולים להוכיח מה קורה איתי מוסיקה שכל פעם סוחפת אותי לדמיין דברים אחרים ולפעמים אפילו לראות את מה שקורה לי , לא להסתכל , לראות.
כשאהיה שמחה אני אלך לשמוע מוסיקה ואשתעשע אשחרר את האנרדרלנין שלי לצליליה .
כשאהיה עצובה , לא אלך לשמוע אותה . אלך להקשיב לה ...
בזמן הזה בטח אני אעביר את הכל לדף , אכתיב את רגשותיי , את מה שעובר לי בראש , אסחף גם אם זה מוגזם.
לאחר שעתיים של פריקה אהיה חייבת אומנם לא ארצה אבל אהיה חייבת לחזור למציאות , להתרענן בטח אכעס על עצמי שבזמן שאני שמחה אני לא מצליחה לכתוב מה אני חושבת , אני פשוט לא מצליחה . אבל כשאני עצובה או מבולבלת הכל נספג לתוך הדף כאילו כל רגש תפס מילה , מנסה להמחיש את מה שאני מרגישה , אני יודעת שזה אף פעם לא מספיק . לעולם אבל לעולם לא אוכל להעביר למישהו את מה שאני מרגישה רק במילים , אבל זה תמיד מנחם באיזה מקום שאפשר להוציא קצת . אולי זה לטובתי , לפחות התחושות שלי נשארות שלי , שומרת אותם ללילה כי זה הזמן היחיד השקט שלי שאף אחד לא יסיט את תשומת ליבי לעיניין אחר . בלילה , מתחת לשמיכה מרגישה הכי בטוחה לחשוב כל מה שרציתי , בטוחה שאף אחד לא יוכל לחדור לדימיונותי ולהגיב על זה.
פשוט לשפוך ולשפוך , אולי אחר כך לקמט את הדף ולדחוף אותו למגירה עם המנעול . המנעול לא סגור אבל עצם זה שיש עליו מנעול תמיד מסר את הרמז.
ריחות מזכירים לי , שירים מזכירים לי , ניצוץ של רגע יכול להזכיר לי . אבל מה ? אני אפילו לא זוכרת מה , מקווה יום אחד לגלות.
הרוח הקרה והנעימה שמלטפת בפני בחוץ מפתה אותי לפעמים לצאת קצת ולנשום . משהו שלא עשיתי הרבה זמן.
מרגישה את האושר לרגע , ואז את הגעגוע , את האמת אני אפילו לא יודעת למה , יש שלושה עולמות שקוראים לי ואני מבולבלת בין שלושתם . עולם העבר שלי , עולם ההווה שלי , עולם העתיד שלי ... טוב אולי ארבע , יש עוד אחד שאני לא ממש סגורה מאיפה הוא.אולי הוא התקווה . התקווה שאולי יבוא יום והחלום שתמיד מהדהד בראשי הוא לא לשווא , התקווה שאותו החלום יכנס למציאות שחוסמת לו כל דרך אפשרי.
השירים שיתנו לך להתגעגע ולרוב אתה לא זוכר למה . הפעם לשם שינוי אני יודעת למה.לפעמים פשוט צריך לעצום עיניים ולהרגיש את זה לתוכך , לנסות להיזכר מתי פגשת בשיר הזה או בניחוח הזה שהוא כלכך מתגרה.
אחריי שאטבע קצת בבלאגן , אעזוב הכל ואגיד לעצמי שהכל בסדר . אני אחייך , אני יאמר שהכל בסדר גם אם אני קצת לא בטוחה , אני לא ירצה שאף אחד יגיד לי שהוא רוצה לעזור , כי בכך הוא יתן לי להרגיש שאני צריכה עזרה . אני לא צריכה , אני יודעת שאני מסוגלת להתמודד,אני יודעת שזיכרונות יכולים לחתוך בי . אבל זה בסדר , אני צריכה שמשהו ינקז קצת את הדם שבלחץ .
"את לא עוברת את גיל ההתבגרות . את יותר מידי יפה , מיוחדת ומוצלחת מכדי שאחרים יפגעו בך , מכדי שתרגישי מה זה כישלון,את בחיים לא תביני אותי" היא הייתה כל כך בטוחה במילותייה , ידעתי שאם היא הייתה מסוגלת לומר את זה יש הרבה שמספיק להם רק לחשוב את זה "עם פגיעות מצד אנשים הייתי יכולה להתמודד ,עם זה שאחרים היו מנסים לגרום לי להרגיש לבד ולא נצמדים אליי בנחמדות וידידות אולי הייתי מתמודדת . עם מה שאני עושה לעצמי אני לא מתמודדת. עם הייסורים שאני מעבירה את עצמי על איפה אני ואיפה אני מטביעה את עצמי , עם ההחלטות שתמיד צריכות להיות כל כך משפיעות על העתיד שלי (לפחות לדעתי) אני לא מתמודדת . אני לעולם לא יודעת מה אני רוצה מעצמי , כל פעם שאני מרגישה שהכל כל כך טוב עם עצמי פתאום בא ייסור חדש . אני מפחדת משלמות ! אולי מהעובדה שאני יודעת שהיא לא קיימת , שהיא לעולם לא תהיה קיימת בעולם.אחרים עוברים בקרים קשים כשהמש עוד יכולה לחמם אותם טיפה , לרחם עליהם ... אני עוברת לילות קשים , כשהירח נראה האור היחיד בקצה המנהרה . עברתי יותר מידי בשביל להגיע לזה ועכשיו זה הרבה יותר קשה , אוקיי ? עברתי הרבה יותר ממך , את אפילו לא שמת לב שאת היית חלק מהכאב של העבר שלי . פשוט לקחתי את עצמי בידיים למה שאני רוצה להוכיח את עצמי,עכשיו אני סתם תוהה לפעמים אולי השארתי את הילדה הקטנה הזאת שם מאחור , אולי שכחתי אותה בדרך . אולי זה הפחד שלי , אני מפחדת בעתיד לעזוב את מה שאני עכשיו בדיוק כמו שעזבתי את העבר שלי . פשוט מחקתי כל כאב ממנו ונשארו צלקות . את יודעת כמה צלקות השארת עליי בזמן שחשבת שהכל בסדר איתי ? את יודעת כמה התחננתי שתקבלי אותי כמו שאני ? את הפלת אותי חזק , בזמן שהייתי על הריצפה דרכו עליי בלי סוף ואת לא ידעת שזה היה בגלל המכה שלך , את חשבת שאנחנו החברות הכי טובות בזמן שאני רק רציתי לברוח למקום טוב יותר , פתחתי לעצמי תקוות בשקט , הרגשתי הכי אמיתית רק מול המראה . כולם עקצו פה ושם , קראתם לזה צחוקים איתי אבל פשוט התמוטטתי בפנים אף אחד לא היה מזהה את הדמעה מאחוריי החיוך השבור. את יודעת שכל דבר הכי קטן נתן לי תקוות , פיתחתי יותר מידי . אולי היום הייתי אומרת שהייתי תמימה מידי להאמין בשינוי כל כך מהיר בעולם שלי , אבל זה קרה , מי שמפקפק בדבר הזה שאמונה יכולה להפוך הכל צריך לבדוק את עצמו שוב.את יודעת ? אני שמחה שפיתחתי לעצמי אישיות קודם לכן , בזמן שהחיצוניות והתמימות החביאו אותה טוב טוב . אם לא הייתי מפתחת לי אחת כזאת ממזמן הייתי מתמוטטת הייתי יותר מידי נבלעת לעולם של הסביבה החברתית אבל אני יודעת יפה מאוד ומספיק מפוקחת כדי לדעת לאן אני צריכה להכנס ולאן לא . לעולם לא הייתי כזאת שלימה עם עצמי , לא פעם ולא עכשיו . אני מסוגלת , את לא יודעת כמה אני מסוגלת לכל מה שחלמתי עליו מאז ומתמיד , הדברים הכי גדולים שהייתי בהם במרחק נגיעה , אבל אז ויתרתי על הכל ורצתי לחבק את הילדה הנטושה שעזבתי מאחור , שמפחדת שאני יתרחק יותר מידי . כשתביני את הטיפה שאני עוברת כל יום , רק את הטיפונת הזאת תפני אליי ותגידי לי למי יותר קשה , בסדר ? אני חושבת שאני יודעת את התשובה שתגידי. היית חלק מהעבר שלי , ביחד עם כולם . נתפסתי בך . זאת הייתה טעות , נתת לי להרגיש רק כמה אני לא שווה , כמה אני תלויה בך . אני לא אומרת צוחק מי שצוחק אחרון כי אני ממש לא צוחקת , אני לא אוהבת לצחוק על צרות של אחרים אבל לפעמים אני רוצה להסביר לך משהו שרציתי לומר לך תמיד ופחדתי שתזלזלי בי ותשאירי אותי לבד . אולי זה היה עדיף אבל לא ידעתי את זה פעם" כן , את כל זה , את כל זה רציתי לומר , זה פשוט עבר לי בראש בשניות ששתקתי רציתי , כל כך רציתי להוציא את זה אם לא בשבילי אז בשבילה. בסופו של דבר החלטתי שאני אצטרך להיות מספיק חזקה בשביל לעזור לך לעבור את התקופה הקשה שלך . לא רציתי שתרגישי מה שאני עברתי , ריחמתי עלייך מידי , לא איחלתי מעולם לאף אדם לעבור את זה , אני לא בטוחה שתוכלי בכלל. נתתי לך חיבוק מחזק והחלטתי לנסות לשכוח ידעתי שלא אצליח אבל ניסתי . עכשיו את תלויה בי , כל כך תלויה בי ואני לא יתן לך ליפול . לא אם זה תלוי בי ...
מנסה כל קשר אפשרי ואני ידעתי שאם לך לא יקשיבו לי יקשיבו , שוכנעו כל כך מהר ועל כל טעות שעשית כיפתי עלייך , תמיד ניסת להצמד אליי כל כך הרגשתי שזה בשביל לקבל תשומת לב מהסביבה , לא התייחסו אלייך ? הבטחתי שאני אנסה לעזור יותר , לדבר , הם החברים שלי ! את באה אליי בתלונות שאת מרגישה לא רצוייה למרות שלי זה לא נראה ככה , אולי זה פשוט לא מספיק לך.
איך זה ששוב , בפעם אולי השלישית אני שומעת מהחברים הכל כך טובים שניסת להסיט אותם נגדי , חלקם האמינו הרוב חזרו אחר כך . בסופו של דבר כולם הבינו שאלו שטויות. איך זה ששוב אני רוצה לעזור לך ? אולי פשוט קשה לי לשמוע שמישהו יעבור אפילו טיפה ממה שאני עברתי פעם . אני חייבת למנוע את זה .
אבל את יודעת מה ? לפעמים אני מנסה להבין מה גורם לך לעשות את זה , אני מנחשת שזה מתוך ייאוש ומהפחד שאני לא אקיים את ההבטחה . אל תדאגי אני יעזור בכל זאת .
אין לי פחד לאבד כלום , אני יודעת שעוד פחות מחצי שנה אני יפרד מכולם שוב למקום לא מוכר . רק שהפעם זה באמת יהיה לא מוכר ורחוק , רחוק מכל מי שאכיר , את תמשיכי בחייך גם במקום שונה (שיהיה לך בהצלחה) ואני אנסה למצוא את התשובות שחיפשתי להרבה שאלות , ליותר מידי שאלות שיש לי .אני יודעת שאיפה שאני עכשיו אני לא אשיג תשובות , אני רק אשיג הנאות רגעיות שעם הכל אף אחד מהם לא יענה לי על השאלות , אולי רק יוסיף.
אני הולכת קצת לשקם בעתיד שלי את העבר .
אני יודעת שאני צריכה את זה , זה שונה מכל מה שהכרתי עד עכשיו . אני אוהבת סיכונים , ככל שהם גדולים יותר ההפתעות יכולות להיות יותר גדולות.(אם לא יהיו כאלה , אדאג להם)
אולי בעוד שנה - שנתיים אני קצת אחבר בין העולמות , אולי אפילו העולם של החלום יתחיל להתבהר לי.
אני אוהבת תקוות , בזמן שאתה מנסה להגשים אחת אתה מגשים עשרה אחרות שכל כך רצית .
עכשיו נושמת , שפכתי . אולי יותר מידי ... אני יודעת ש... לא , האמת היא אני לא יודעת כלום, אני נותנת לחיים שלי להפתיע אותי.
יש את הרגעים שבהם לומדים להרפות , לומדים לא לקוות מידי . יודעים שהאדם היחידי שיהיה שם תמיד בשבילי ולא יעזוב בין אם ירצה ובין אם לא הוא אני.
בגלל זה אני חייבת לעצמי יותר ממה שחשבתי , כמה שניסתי למצוא את האושר ואת הפירצה דרך אנשים הבנתי שבסופו של דבר מי שישאר איתי לתמיד זה רק אני.
בגלל זה אני חייבת לעצמי , אני חייבת לפצות את עצמי שנתתי אמון והחלטות בידי אחרים ולא בידי.
כבר לא משנה לי מה יגיבו , אם יאמרו שלא הבנתי נכון או שאחרים יאמרו אמרתי לך , כבר פחות אכפת לי ממה יאמרו לי ואם אני מאכזבת , כל מה שאני רוצה זה פעם אחת לתת לעצמי את מה שיש לי במקום לחלק את זה לאחרים.
את החופש להחלטות שלי , את האפשרות לשמור לעצמי דברים , את העובדה לדעת שלענות את עצמי היא לא הדרך להוציא את הכאב .
מעכשיו אני יהיה זאת שתהיה שם בשבילי , אני לא צריכה אחרים שיעמדו לצידי ויוכיחו לי מה אני שווה.
השתי ימים היחידים בשבוע שיסמין הייתה צריכה ללכת לבית של דילן מתוך הארבעה ימים שהיא מטפלת בו היו לה מיוחדים.
האח היחיד שהיה לה זה ג'ק , הוא לא בדיוק היה האח הקטן והמתוק , לכן היא נהנתה לבלות את הזמן עם דילן , הילד הקטן שאם אומרים לו אסור הוא ילמד מתישהו והוא לא יודע את זה מראש.
כמובן שלפעמים יש את המקרים הפחות מהנים , כמו התקפת קטשופ , כנראה שזה לא היה המקרה היחיד...
"ג'מין , ג'מין !! יש לי כבר שתיים !!" הילד הקטן קפץ מאושר כשהיא נכנסה לביתו.
"מה שתיים ?" היא נשמעה סקרנית.
"תעצמי עיניים..." הוא אמר והוביל אותה למרפסת.
"אוקיי" היא התקדמה בתמימות למרפסת מתיישבת על הרצפה.
"תעצמי חזק חזק !"הוא אמר.
"אני עוצמת חזק חזק" היא השיבה לו.
"קחי..." הוא אמר והניח את היד שלו בשלה , אחר כך הוא הוציא את ידו והשאיר שם משהו.
"תנחשי מה זה" הוא אמר.
היא התחילה להרגיש משהו מדגדג בידייה , לקח לה שנייה להבין שאלו ... "חיפושיות !!" היא צרחה בקולי קולות וקפצה.
"לא , לא . אל תפגעי בהם !!" הוא קפץ לחילוצן של שתי החיפושיות המבוהלות.
היא ניתרה לדלת השקופה של המרפסת בבהלה שהשתיים יטפסו עלייה ונתקעה במישהו.
"מה הולך פה ?" לוק אמר , אוחז בה כאילו הם חברים עם שיערו הפרוע ,עינייו המצומצמות, מכנס הטרנינג וגופייה לבנה על גופו.
"זה..." היא לא ידעה מה לומר . היא אפילו לא ידעה שהוא נמצא בבית , והיא קפצה עליו כמו ילדה קטנה . היא די השתתקה.
"אני רק רציתי להראות לה את החיפושיות שלי ..." דילן הכניס אותן לקופסא הקטנה.
"חח אז אתה כן שומר אותם פה" לוק שיחרר את יסמין שנראתה לו כבר רגועה והתכופף אליו , משום מה הוא לא היה עצבני על זה שהעירו אותו משינתו.
"אל תגלה לאמא" הוא התחנן.
"אז נעשה עסק . אני לא אומר לאמא ואתה משחרר אותם לטבע שלהם . בסדר ?" הוא דיבר ברכות.
דילן נראה עצוב להיפרד משתי החברות הטובות שלו והוא הסתכל עליהן בעצב.
"נלך לבקר אותם ?" הוא שאל.
יסמין כל כך רצתה לחבק את הילד המתוק הזה אבל במקום זה היא עשתה מעשה אחר.
"כן , מתי שתרצה נלך לראות חיפושיות בחוץ, אבל הן רוצות חופש" יסמין אמרה והחזיקה בידו , מובילה אותו לחוץ הביניין .
כשיסמין ודילן חזרו הביתה , לוק לא חזר לישון , הוא הכין לעצמו קפה והציע לדילן ללכת להוציא את הלגו בחדר לבנתיים.
"שרדת את המסע בג'ונגל בלי ששום חיפושית תאכל אותך ? " הוא צחק תוך כדי שהוא בוחש לעצמו את כוס הקפה.
"זה לא אשמתי , נבהלתי" היא הודתה.
"זה בסדר . רק פעם הבאה תצרחי בשקט" הוא חייך וחלף על פנייה לעבר הספה.
"סליחה בקשר לזה"
"זה בסדר . רק צחקתי .היי , למה את עומדת שם ? בואי שבי"
היא התיישבה בספה מולו והסתכלה על הרצפה בתקווה שהיא לא תרים את פנייה ותפגוש בעינייו.
נשלחה לה הודעה בפלאפון.'עוד יומיים כולם בבית של לואי . תזמיני את החתיך שלך,אני רוצה לראות אותו!! - קארן'
יסמין גימגמה. "לוק , אני .. אתה , רוצה ..."
הוא הביט בה בעינייו האפורות והיפות ששיתקו אותה ולא הצליחה להוציא מילה."אני לא נושך" הוא אמר.
"מה ?" היא לא הבינה.
"למה את כלכך נלחצת לדבר ?"
"אהה לא , זה פשוט כי שכחתי" היא שלפה .
"אה . אוקיי" הוא אמר והלך להניח את הכוס בכיור.
היא נשמה לרווחה על ההצלה שלה ועל התירוץ הטוב.
"אז... נזכרת ?"הוא קפץ על הספה שהיא ישבה שם ונחת לידה.
"אממ" היא התחילה להתבלבל עוד יותר.היא נסתה שלא להביט בו כדי להגיד את ההצעה . "עוד יומיים יש מסיבה אצל ידיד , באלך להצטרף ?" היא שאלה ואז רצתה להרביץ לעצמה על זה . "כאילו אם אתה לא עובד או משהו , רק אם אתה רוצה ..." היא ניסתה לכפות על המשפט הקודם. 'טיפשה ! ' היא אמרה לעצמה 'יש לו בטח מיליון דברים לעשות ואת סתם נדחפת ' היא לא ידעה מה לעשות.
"כן ,בטח . למה לא ..?" הוא חייך את החיוך הזה שלו.
"רגע , מה ??" היא פלטה.
"הרגע שאלת אם בא לי לבוא , לא ?" הוא נראה גם הוא מבולבל.
"אהה כן . סליחה אני קצת מבולבלת היום" היא מלמלה.
רגע המבוכה נפסק בשנייה שהם שמעו שתי צפירות מהחנייה למטה.
"נראה לי זו אמא שלי" היא קמה.
היא הלכה לומר לדילן להתראות ויצאה שוב לסלון. "אתה צריך לצאת לאן שהוא ? נקפיץ אותך" היא אמרה ללוק שלבש את הז'קט שלו.
"אני רק בא ללות אותך" הוא הסביר.
"לא יצא לי לומר לך , אבל תודה על כל העזרה עם דילן" הוא אמר במעלית.
"בכיף" היא חייכה.
הם יצאו מהמעלית לכיוון הרכב "טוב , ניפגש ? " הוא אמר.
"כן ברור" היא באה להמשיך ואז נזכרה.
"דרך אגב , אל תשכח , יום חמישי , בשש בבית של לואי סלבסטר" היא הסתובבה לשנייה לומר וחזרה לרוץ לרכב.
"בבית של מי ?!!" הוא נשמע המום אך היא רק צחקה בליבה ונכנסה לרכב.
"אני אף פעם לא אבין למה נועדו השעות תגבור..." נטלי התלוננה.
"לתגבר ?" היילי ענתה.
"יופי היילי . בוגר מאוד !" נטלי אמרה וכיסתה את פנייה המיואשות .
"חח נטלי , מה את רוצה ממנה ?" קארן צחקה.
"שתעביר לי קצת מהידע שלה במתמטיקה , בגלל הבורות שלי אני נשארת אחריי הלימודים"
"תביאי לי מהידע שלך באנגלית ואז נדבר , בכל מקרה , גם אני נשארת פה " היילי נשמעה גם מיואשת.
"יופי אתם פיטייות , עכשיו סתמו שנייה עם התלונות שלכן"
"מה עושה ?" נטלי ניסתה למצוא עיסוק.
"מחפשת איפה קונים נעליים ממש אבל ממש יפות" היא ענתה.
"אהה" לרגע החשק של נטלי עבר.
קארן הביטה לעבר נער שעמד עם שני חברים ליד פתח בית הספר. "אני הולכת לקנות לעצמי שתייה , מישהי רוצה?" היא שאלה את שתי הבנות.
"נסטי" - "תות בננה" השתיים זרקו.
"אוקיי , כבר חוזרת" היא אמרה ולקחה את הארנק שלה.
היא נכנסה לבית הספר וחלפה על פניו של אותו הנער.
"תות בננה ונסטי" היא אמרה לאדם שמכר בקיוסק.
"ובקבוק מים" היא שמעה קול מוכר מאחורייה אבל העדיפה לא להסתובב.
היא שילמה, קיבלה את שתי הבקבוקים והלכה במהירות לצד השני , אותו הנער לא ויתר והלך אחרייה .
"היציאה בצד השני" הוא אמר.
"צריך משהו ?" היא הסתובבה.
"למה את מתחמקת ממני ?" הוא שאל.
היא לא ענתה והעדיפה להתקדם מהר בין המולת הילדים היוצאים מהשיעור האחרון שלהם ולהכנס לאחת הכיתות הריקות.
היא נדחפה בין עשרות ילדים בתקווה שיאבד אותה ביניהם ונכנסה לכיתה י' 3 .
היא התיישבה על אחד הכיסאות של התלמידים והביטה בלוח המקושקש.
"אני לא מבין אותך..." הוא עמד מאחורייה.
"זה קטע כזה אצלך לעמוד מאחריי אנשים במסתוריות ?!" היא נבהלה שהוא נכנס בלי שהיא שמה לב.
"אולי ..." הוא התיישב לידה וחייך.
היא לא רצתה לראות את החיוך הזה עכשיו , היא יודעת שהוא רק מנסה לקרר את האוירה אבל זה לא ילך לו.
"למה נכנסת לפה ?" היא שאלה.
"למה את נכנסת לפה ?" הוא החזיר אלייה את השאלה.
"כי זו הכיתה שלי" היא שיקרה.
"לא זכור לי שהיה כתוב על השלט י' 2 " הוא אמר.
"לא זכור לי שאני לומדת ב-י' 2" היא שיקרה שוב.
"בא לי פעם אחת להחליף בין השלטים של י'3 ושל י'2 כדי שהמורה למתמטיקה לא תיכנס לכיתה שלי" הוא ציטט אותה במדויק.
"זה לא סוטר" היא אמרה.
"אבל אחר כך י' 3 ירצו להרוג אותי ..." הוא המשיך לצטט אותה.
"אני מדברת יותר מידי ." היא מלמלה .
"אף אחד לא אמר שזה רע" הוא אמר.
"מאיפה אתה בכלל זוכר את זה ?!" היא רק עכשיו שמה לב שהוא ציטט לה במדוייק את מה שהיא כתבה.
"אי אפשר לשכוח שיחות איתך ..." הוא ענה לה.
"זה לא עובד לך"
"מה לא עובד לי ?"
"לנסות לרכך אותי , זה פשוט לא עובד..." היא הסבירה לו וקמה.
"אבל אני אפילו לא יודע למה אני צריך לנסות . מה קרה ?!" הוא לא ויתר וקם גם הוא.
היא התעלמה ממנו והתקדמה לעבר הדלת.
הוא מיהר לפני שהיא תצא "קארן בבקשה תעני לי" הוא תפס בידה לפני שהיא פתחה את הדלת.
היא שתקה לכמה שניות ורק הסתכלה על היד שלו "תפסיק לבקש ממני כל פעם להתעלות על עצמי , אני פשוט לא רוצה לומר וזהו" היא ניתקה את היד שלו ממנה ויצאה החוצה , הפעם בריצה.
"ואוו , אני מבינה שהיה חתיכת תור ..." נטלי אמרה כשהיא חזרה.
"כן" קארן אמרה והגישה להם את הפחיות שלהן.
"יאלה חברה , צריך להכנס למתמטיקה" נטלי קראה לקארן וכינתה אותה במילה 'חברה' שהן היו קוראות הרבה פעמים ככה אחת לשנייה מאז הגן.
"ואני בדרכי לבדי לאנגלית" היילי אמרה ונפרדה מהן.
"ואו זה היה ממש מעולה !" קורט המקליט אמר ללואי שסיים להקליט את השיר.
"תודה" הוא ענה.
"עוד כמה טייקים נראה לך אתה צריך לקחת ?" מרטי שהיה משמש להוצאת הדיסקים של לואי שאל את קורט.
"נראה לי שנסתפק בעוד שתיים ואז נשב לערוך" הוא ענה.
היום לואי היה במצב רוח טוב , הוא התחיל להתעודד והשחרור שנתנו לו לשבוע שלם בגלל החלטת הרופא השפיעה עליו לטובה.
הוא הלך לצד השני ושתה מבקבוק המים שלו הוא חייך לעצמו והתרווח על הכורסה.
"אני לא מבין מה כל כך קשה למצוא קול טוב של נערה" לואי שמע את מרטי אומר .
"פשוט לא מצאנו אחד שיתאים לשיר הזה" קורט הסביר.
הוא ראה את שניהם יושבים מיואשים וידע שהדבר הזה לא הולך להרוס לו את השיר שכל כך הצליח לו.
"אני אשיג" לואי קם.
"מאיפה תשיג ?" מרטי שאל.
"מה זה משנה לך , אני אשיג אל תדאגו לזה , מחר בתשע בבוקר יש לכם פה קול שני" הוא קבע.
מרטי וקורט הסתכלו אחד על השני המומים.
"משוחרר?" לואי שאל.
"אממ א..."מרטי החל לגמגם.
"משוחרר..." קורט מילמל.
לואי יצא החוצה ללימוזינה עם עוד שני מאבטחים שהצטרפו אליו ברגע שיצא מהביניין אל החצר הארוכה.
"מחר בתשע בבוקר תבואי לאולפן הקלטות , יש לי משהו לומר לך" לואי שלח בהודעה , הוא לא גילה לה עדיין מה הסיבה כי ידע שתסרב אבל הוא קודם כל רוצה להביא אותה לשם ואז כבר ישכנע אותה . בכל מקרה , הוא יודע עם מי הוא שר הכי טוב בהתאמה בזמנו החופשי.
"אין בעיה (: " נשלח . הסמיילי עבר מהפלאפון לפניו של לואי.
"הוא משוגע שהוא מחייך לפלאפון ?" אחד המאבטחים לחש לחברו.
"לא אחי . אני שמח , תנסה את זה בהזדמנות ..." לואי ענה למאבטח שלא ידע ששמעו אותו ונכנס ללימוזינה.
היי בנות . איך היה החג ? :)
אני לא ארחיב , אבל אתן יודעות לבד איך לעשות לי את היום . נכון ? ;-)
הייתי חייבת קצת לחקור כי הרגשתי במילים ובקול שיש מאחוריי זה סיפור שאני חייבת לדעת.
עכשיו לשמוע את השיר מעביר בי צמרמורת ...
המכתב האחרון עידן עמדי אהובה, ביקשת שאקדיש לך שיר, אולי רק פזמון, לא מוכשר עד כדי כך, מקווה שאהבת את הניסיון..
אהובה, איך השלג צנח כאן הלילה, רומנטי מאוד, כמה פתיתים לך רציתי לשלוח, במכתב האחרון..
אל תבכי בגללי, אני כאן מחייך מרצון, תשמרי על עצמך בשבילי, תשמרי על ירון, היום לאבא יש יום הולדת, תמסרי לו שאוהב המון, שלך משה, הבן האבוד בלבנון..
אהובה, ביקשת שאקדיש לך שיר, אולי רק פזמון, לא מוכשר עד כדי כך, מקווה שאהבת את הניסיון...
משה, בן זיוה וניסים, נולד בעפולה והתחנך בבית-הספר היסודי "בית זאב" בעפולה ובבית-הספר התיכון לאמנויות בקרית החינוך על שם בן גוריון. משה בלט במיוחד בענפי הספורט וזכה במספר תעודות של ספורטאי מצטיין, הוא שיחק כדורסל בקבוצת הנוער ובמסגרת זו גם יצא לתחרות בגרמניה.
בסוף 1992 התגייס משה לצה"ל. הוא סיים את מסלול הטירונות בפלוגת ההנדסה של חטיבת גולני, נשלח לקורס נגמ"שים והמשיך את מסלולו הקרבי באימון המתקדם של החטיבה. משה נפל בקרב במוצב ריחן, ברצועת הביטחון בדרום לבנון (25/01/1995). במהלך הקרב, בעת שהכוח ירה פגזים לעבר מחבלים, אירעה תאונה מבצעית - פגז התפוצץ בקנה המרגמה וגרם למותו של משה. חברתו, שהתגעגעה אליו בזמן שירותו בצבא, ביקשה שיכתוב לה מכתבים. לאחר מותו, העבירה למשפחה את המכתבים. השיר "המכתב האחרון", שאותו מבצע עידן עמדי, מורכב משורות שנלקחו ממכתבים שכתב משה ז"ל לחברתו.
"עם כל הכבוד , לפעמים לעמוד על שלך זה לא הדבר הנכון לעשות ..."
ילדה קטנה ותמימה הגיבה - "לא הבנתי .........."
מי אני שאבלבל ילדה עם הדעות שלי ?! שהיא תלמד מה שמלמדים בכיתה , את זה שתמיד אומרים לה לעמוד על שלה , בכל מקרה אינ לא רציתי לשקר ולבלבל עוד יותר בסך הכל עניתי.
"עדיף לא להבין את מה שאני כותבת (: אני לגמרי כותבת מהראש ואל תסמכי על הדברים שאני רושמת (זה לא משפטים שכתבו אנשים גאונים) . זה פשוט דעתי שלמרות כמה שאמרו לי בחיים "תעמדי על הדעה שלך" יש מצבים שצריך להבין בהם שגם הדעה שלי יכולה להיות מוטעת."
"אהההההההה . לא הבנתי " היא הודתה .
"חח זה בסדר" עניתי.
היא לא צריכה להבין . ואני לא רוצה לבלבל ולגרום לאנשים לפקפק בדברים בסיסיים. יותר כתבתי את זה לעצמי מאשר ללייקים .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון