לא מצליח לי. לא מצליחה לי כל המטרה הזו של ליצור חיים בחוסר מסגרת.
ז"א, כמובן שכן קצת מצליח, אני לא מוצאת את עצמי מרותקת למחשב או לNETFLIX...
אני עושה דברים אחרים כמו ספורט וניקיון ותיכנון.
אבל הדברים קצת תקועים, לא מספיקים בעיניי, אני רגילה להיות עסוקה.
וזה טוב שזה קצת מציק לי, כי ככה אני אלמד.
איך להיות יעילה באין סוף זמן.
איך ליצור חויה ושגרה שלי.
איך לא ליפול לפשוט ולקל.
כי זו המטרה של התקופה הזו שיצרתי לעצמי,
להצליח לקום מוקדם
ולהיות מסוגלת לתת עבודה בדברים שאני אוהבת לעשות
רק כי אני אוהבת לעשות אותם ולא כי בוס מעליי ביקש שאעשה.
שאני אהיה הבוס של עצמי
ואתחייב לבוסים ולמקומות שאני אוהבת ומאמינה בהם.
וזו המטרה של התקופה
וגם אם אני נראית קצת כמו ילדה בוגרת בחופש גדול,
צריך לזכור שיש פה תהליך
והבטחה
ומטרה רוחנית גבוהה.
איך איישר את עצמי?
אני כותבת לפעמים, שזה טוב, זה מכוון.
אני מנסה להיות קשוחה עם עצמי גם לגבי דברים שלא בטוח הכי שווים להיות קשוח לגביהם.
זה נותן לי משמעת עצמית.
אני שומעת שירים, זה מעורר רצונות.
אני... לוקחת סיכונים ויוצאת מהאזור הנוח-מוכיח לי שאני עוד חיה, שאני עוד אני ושלא נפלתי.
אני השארתי לעצמי סימנים, אבל אין לי סדר כל כך.
אני מזכירה לעצמי לעשות דברים גם אחרי השעות הכפיות, כמו צהריים חמים או ערב עייף.
אני שואפת, אבל צריך למנן את זה נכון, כי מרוב שאיפות אפשר לשכוח להוציא אויר אמיתי.
קדימה ולקרקע, קדימה ולקרקע.
אני רוצה להרגיש שלמה, משתלמת... אוהבת את מה שאני עושה, לא אוהבת ומואסת
זו עבודה קשה קשה...
אני מלמדת את עצמי בדרכים שאנשים מגיבים עליהם כך וכך.
אבל קשה לי. וזו הנקודה שעלייה אני צריכה לעבוד,
כי קשה זה טוב.
זה סימן לסיכוי וחיים.