"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

- קוֹקוֹ!! איפה קוֹקוֹ?!

הוא מסתובב וצווח בקולי קולות, חזה מורם, מבט מאיים ורושף אש. סביבו מנסות להרגיע, אך לו "נכבה השאלטר", "שחור" לו בעיניים הוא רוצה להכאיב ועכשיו! הוא מגיע לביתו של קוֹקוֹ ומתחיל לנקוש בחלון ובדלת, וכשהן לא נפתחות הוא מתחיל לזרוק ענפים וזרדים, ואבני חצץ קטנות. הוא נזכר בחברו הזאב הרשע, זה שגר מעבר לנחל ונשף עשה המון פוּ על בית החזרזירים וידע שכאן לא יעבוד לו. הוא מבחין בזוג עיניים אפרוחיות מבוהלות בחלון, אך זה לא מרתיע אותו והוא ממשיך להרעיד את הבית עד שתש כוחו והוא שב לביתו.

-רוֹקוֹ!!!!

קוֹקוֹ מתרוצץ בצעדים מהירים וכעוסים "תגידו לי איפה הוא כאן ועכשיו! אם לא תגידו, אכאיב לכולכם!!" הוא מציץ בחלונות חמוש בזרדים וחצצים קטנות, "שייצא ממחבואו הנבל השפל! מי הוא חושב שהוא להפחיד כך את גוזליי?!" הוא אדום ורושף שנאה וכעס, נושף ויורק, צווח וקורא.

כשרוֹקוֹ חוזר מאיסוף הגרגרים היומי לגוזליו הוא שומע מהומה, המוני מצווחות מבוהלות מנסות להרגיע ולדבר בהגיון וביניהם קול אחד מצווח ומוכר בשנאה. הוא שומט גרגריו מידיו, אוחז בזרד משונן ועט אל עבר ההמולה בועט גרגרים ואבני חצץ אל כל עבר, פוגע בכל מי שבדרכו.

- קוֹקוֹ! איך אתה מעז?! הכיצד לא שמת לב שהמקור לי גדול וחד יותר? הזהר ממני!

- לא צריך מקור גדול כדי לאיים על גוזלים! עונה לו קוֹקוֹ נוטף ארס ומנסה להשתחרר מההמולה.

בין לבין מנסות להפריד, קיקה חטפה שבב זרד בעין וללילו התנפצה חצץ על המקור, מישהי נפלה לפפי על הכנף ולטפי נתפסה הרגל במקור של קוץ' שאיכשהו הועפה אליה.

- התרחקו! אני הולך להכאיב לו! צווח רוֹקוֹ.

- הפסיקו להחזיק בי!! צורח קוֹקוֹ.

וכל המפרידות הפצועות וכאובות מנסות להדליק את האור לשניים המוטרפים, אך חוטפות עוד ועוד מכות וזרדים "הפסיקו לקשקש תרנגולות טיפשות, לכו תדגרו על איזו ביצה! אינכן מבינות במקלות וזרדים!"

לפתע נשמעת שריקה רמה וחדה, כולן מרימות מבט ורואות את פניה השקטות והכעוסות של פרגי, היא מביטה בכולן ונוזפת "באנה נלך לדגור על ביצה, זה לא ייקח עוד זמן רב" היא נועצת מבט מלא משמעות בכל אחת ואחת שאוספת את פצעיה ושבריה ומשאירות את אדומי העיניים זה עם זה. הן מתיישבות בכאב לצפות בזרדים והנוצות המתעופפות וענן האבק העולה משני גושי האגו ושומן שנותרו במרכז הרחבה..

"פרגי..." טפי לוחשת לה "למה אמרת שזה לא ייקח עוד זמן רב? הם יכולים לריב עכשיו לנצח!"

- זה לא הריב שלנו טפי, שיריבו עד שיתעייפו. הם כבר לא זוכרים על מה.

ותודה לאמובטלת על ההשראה..