זה היה רק עניין של זמן עד שזה יגיע וידעתי את זה, אבל אני לא יכולה לסרב לה.
הבעיה היא שכרגע אני לא ממש פה וקשה לי לחשוב על פעם ראשונה...
אני בעיצומה של אחת!
זו הפעם הראשונה שאני מתנתקת, מתרחקת, עוזבת את כל מה שטוב וכל מה שמגעיל פה.
אז התחלתי לארוז, ועשיתי סדר, והעפתי דברים ומצאתי נוסטלגיות ודברים מביכים שאיכשהו חמקו דרך השנים ונותרו איתי. אז באופן טבעי התחילו מחשבות וזכרונות לרוץ. במיוחד אחרי שפגשתי לבירת פרידה חברה שגדלתי איתה, פתאום התחילו לרוץ סיפורי פעם ראשונה. הפעם הראשונה שזכינו במדליות; הפעם הראשונה ששברנו עצם; הפעם הראשונה שעמדנו על שלנו מול ההורים; הפעם הראשונה שהייתי לבד בעולם; הפעם הראשונה עם גבר; הנשיקה הראשונה (והיחידה) עם אישה; הפעם הראשונה שנבגדתי והפעם הראשונה (והממש לא אחרונה) ששיחקתי במישהו.
עכשיו זו הפעם הראשונה המשמעותית ביותר בשנותיי האחרונות.
לשם שינוי היתה לי יום הולדת מהממת. על הבוקר, מתנה ראשונה קיבלתי את הגרין קארד. זה היה לפני שבוע ומרגיש כבר כמו לפני חיים שלמים. הפעם הראשונה שהרשיתי לעצמי לא לעשות חשבון ולצרוח מאושר באמצע הרחוב, ולא להחביא את הדמעות. הפעם הראשונה שהזמנתי כרטיס טיסה לגמרי לבד, היתה לפני 4 ימים וזו גם הפעם הראשונה שאני מתכוננת לבד, ונוסעת לבד ודואגת לכל הפרוצדורה והטפסייאדה. זו פעם ראשונה שאני לא מוותרת ולוקחת איתי את הפונפונית הקטנה (כי הפעם הראשונה שוויתרתי על חברה בת ארבע רגליים עוד רודפת אותי). זו פעם ראשונה שאני אחראית לעצמי לחלוטין ללא שותפים ואפילו אחראית ליצורונת קטנה. פעם ראשונה שאני טסה ולא חושבת על כמה אני לחוצה מהטיסה, אלא איזו מסכנה הפונפונית שהולכת לסבול כל כך ואיך אני מקלה עליה. זו פעם ראשונה שאין מבחינתי דרך חזרה לא משנה כמה נורא יהיה באיזה תחום שהוא, אז החיים מצטמצמים לשתי מזוודות, ומה שלא מספיק חשוב כדי להצליח להדחק - נתרם או נזרק.
זו הפעם הראשונה שאני מרגישה סוג של הקלה בהחלטה, בצעדים, בעתיד הלא ברור, במרחק מהמשפחה...
זו פעם ראשונה שעל-הזין-שאין-לי חוסר וודאות וכל הבלאגן.
זאת גם הפעם הראשונה שהכרתי בעצמי בעובדה שנכון שחלקית אני בורחת, שאני בורחת מכל הגועל, ונכון שאני בורחת מהתנאים הבלתי אפשריים פה, או מהדרמות אבל כאן או שם, כמה שזה קלישאתי, אני לא יכולה לברוח מעצמי ואני חייבת לטפל בכל המינוסים שדופקים לי.
זו פעם ראשונה בלעדיו לתקופה כל כך ארוכה וזה מבעית אותי. שרק לא יידפק לנו..
זו פעם ראשונה שאני גאה להיות שלמה לחלוטין עם כל מה שאני עושה.
ועם כל הדפיקויות, זו פעם ראשונה שאני גאה להיות הבת של אמא שלי למרות ההכרה הפתאומית שאיכשהו מה שקיבלתי או לקחתי ממנה היה שונה ממה שלקחו האחים שלי.
זו פעם ראשונה שחברה אומרת תודה שאני חברה שלה. או שמישהי בוכה כי אני עוזבת אותה ואני רק מקווה שהיא תשרוד, כי זו הפעם הראשונה שאני דואגת כל כך שחיוך כזה (אפילו שהוא לרוב טיפה עצוב) יעזוב את העולם הזה.
זו פעם ראשונה של פרידות.
זו פעם ראשונה של לזרוק הכל ולהתחיל מאפס.
זו פעם ראשונה שלא אכפת לי שאני לא ישנה, או לא נושמת - הספירה לאחור תכף נגמרת - ואז באמת יהיה לי לספר על הפעם הראשונה הזו ;)
אז אני הולכת לעשות עוד סיבוב פרידה ובינתיים משאירה לכם תמונות של פונפון מנסה להתרגל לתא הייסורים הקטן שייקח אותה מפה ושרביט לאמא צעירה אחת ולקטנטונת
כינוי:
Flying Amber
בבלוג זה
בכל הבלוגים
