לא הלכתי לביה"ס כבר כמה חודשים אבל היי לפחות גרמתי לחצי סגל לחפש אותי בבגרות במתמטיקה בזמן שציירתי בבית כי לא אמרתי לאף גורם שהוא לא היועצת שאני לא מתכוונת לגשת. היועצת מדהימה, מאוד אוהבת ומעריכה אותי ומאוד מבינה. החלטנו על המינימום ההכרחי. כשהבעתי חשש לגבי מורים שיזיינו אותי בציוני ההגשה היא אמרה שנכתוב להם מכתב על "קושי נפשי ורגשי" שיש לי עם להגיע לבית הספר ושהיא תאשר אותו. קצת כואב לי על המורה להיסטוריה אבל אין יותר מדי מה לעשות עם זה. המורה לאמנות (בן הזוג שלה) עוד רואה אותי לפעמים אבל אותה לא פגשתי כבר כמה חודשים. 

לא איכפת לי יותר מדי

אני והוא מתים לעבור לגור ביחד (ישנו ביחד משישי בערב עד שני אחהצ) והפעם בגלל שהוא ישן אצלי ביום א וחזר לביתו (במקום אני לביתי) הוא הבין בדיוק את התחושה המרירה הזו ואת המיאוס כלפי הבית שמלווה אותה. (ומצאתי סאבלטים דיי מגניבים לקיץ) לישון בלעדיו מרגיש לא נכון, ללכת ממנו לסידורים בזמן שהוא הולך לעבודה ולדעת שלא ניפגש שוב בערב מרגיש הכי לא טבעי בעולם. אם כבר עולם, אנחנו אוכלים אוכל אסייאתי הזוי בכל הזדמנות אפשרית ומפנטזים על טיול ענקי. שנינו חייזרים יפנים

עריכה 16:35 קראו לי גזענית אבל נמאס לי מילדות קטנות מסכנות מורעבות ואבודות אז אינפלתי אתכן