לפני שנרדמנו אתמול בום באם באו שלושה התקפי חרדה או אחד מתמשך הוא הרגיע אותי וישנתי שלוש שעות לפני מתכונת בלשון ב קמנו בבוקר סימסתי ליועצת הוא הכין לי כריך אוהב וצ'אי עם אלפרו ושם אותי על המוניש בום באם בא עוד התקף חרדה אולי הקשה ביותר שהיה לי והתחלתי להיחנק במוניש ואז ברחוב ואז גם בכיתי והתקשרתי לסו קולד אמא והיא התחילה לצעוק על למה אני ממציאה תירוצים אז ניתקתי והתקשרתי למחנכת שאמרה לי לבוא בכל זאת ובאתי והיא הציגה אותי למורה ללשון וגם למורה השנייה ואני נחנקת ובוכה ולא מצליחה לנשום והן לא יכולות לתת לי מועד ב' כי אין לי אישור מלמעלה אז יצאתי החוצה ובכיתי והתקשרתי לאהוב שלי שהרגיע אותי ואכלתי את הכריך האוהב ואז חזרתי להיחנק ולבכות אבל ש' באה וחיבקה אותי ואז חנוקה ונעולת חזה נכנסתי למבחן ועשיתי הכל חוץ ממערכת הצורות (כמתוכנן) וזהו

חחחחחח סתם לא זהו הורי היקרים (קצת מגעיל אותי לכתוב את זה. גם בציניות) חשבו שהברזתי מהמבחן וברגע שיצאתי בום באם שיחת טלפון זועמת מאבא שקורא לי להגיע הביתה מיד ומודיע שהוא לא אוהב את מה שקורה ושהוא לא מאמין שהברזתי ובינתיים הוא מסרב להקשיב אז ניתקתי שוב ושוב ושוב ושוב ואז עניתי והוא צרח ובאמת שאין לי כוח יותר לכתוב על זה אבל הגעתי הביתה והיא לא מדברת איתי ועושה לי פרצופים

זין על זה פשוט זין על זה אני לא צריכה ולא רוצה שום קשר אליהם יותר אז כן הם אולי בני אדם מדהימים לכאורה אבל לא בשבילי ולא כלפי אני לא מאוכזבת מקישורי ההורות שלהם זה כבר לא מפתיע אותי אני מאוכזבת מהכישלונות שלהם איתי כבני אדם

שני מטומטמים אטומים יותר מהפאקינג תיכון שלי אני לא יודעת איך להכיל את כל השנאה הזו ואיך להוציא אותה ממני אני רוצה לגנוב מהם הכל כי שום פיצוי חומרי לא יפצה על העובדה שהם הגוף האחרון שתומך או מאמין ושאין סיכוי שאני נשארת כאן מעבר לדרוש 

וויהי מזל שמחר אנחנו נוסעים לטפס בגיתה זין על כולם אני מקווה שתמותו

(עשיתי שני גראפיטי בשבוע האחרון)