אני מרגישה לבד. לבד לבד. והוא אומר לי "יש לך אותי" אבל לא יהיה כאן בשישי בריאלטי כי הוא נוסע למסיבת טבע מוזרה שהחלטתי לא להיות איתו בה.

יש לי המון אהבה לתת, בלי גבולות, אין לי הרבה שגורמים לי לרצות לתת. אני מנסה, אני באמת, אני באמת מנסה (אבל לא באמת) אבל החלטתי עכשיו לא לבזבז אהבה על אנשים מיותרים. אני יודעת את מי אני אוהבת ואת מי פחות ואת מי הייתי דוחפת מהצוק (של התודעה שלי) והחלטתי עכשיו לדחוף לכולם לגרון את האהבה שלי, בלי בושה, בתקווה שרפלקס ההקאה שלהם נדפק מספיק והם יאלצו להכיל אותה.

*

נגנב לי הפלאפון. הגנב נתן לי לצאת לפניו מהמוניש וחייך אלי שנייה לפני שירדתי ממנה. הוא ירד והרגשתי שהמכשיר לא בכיס האחורי ובדקתי במוניש כי הנהג אהב אותי ואמר שאני פרח. כצפוי, הוא לא היה שם. ממש הרגשתי את זה. הייתי שלווה ובתוך זן מוחלט. סתם קטע

*

הייתי מוקפת בימים האחרונים בכל כך הרבה אהבה. אמא שלו לקחה בסופ"ש (חמישי עד שבת) את כל המשפחה (אבא שלו, אחותו הגדולה אחיו הגדול ואחותו הגדולה) ואת כל בני הזוג (אני א' א' וא') (חחח השמות של כולם חוץ משלי מתחילים בא') לחגוג לה יום הולדת בקיבוץ בצפון. לכל זוג (5 זוגות) היה צימר ולכל הצימרים חצר משותפת. היה מדהים ולמדתי לשחק שש בש. למדתי גם להרגיש לבד בתוך כל זה (חחח סתם זה כישרון מולד) אבל גם להרפות מהרגש הזה. למדתי להצליח להרגיש מחוברת (לאנשים שגורמים לי להרגיש ככה) (הם כולם מדהימים ומדהימות. זו חרא של מילה, אבל)

*

הבאתי לה זר ענק שאמא שלי הכינה. היא אוהבת פרחים והזר נראה כמו צירוף של פרחי בר שנקטפו בשדה על ידי ילד ונשזרו ברנדומליות מדוייקת. עליתי עם הזר למוניש המדוברת ברביעי בערב, יום אחרי שהסתפרתי דיי קצר והנהג אמר לי שאני פרח שמחזיק פרחים אז אני פרח אחד גדול. מעולם לא שיערתי שיהיה משהו שיגרום לי לעלות עם זר פרחים ענקי למונית שירות

*

אין לי מילים עלינו. התחלתי לעשות גראפיטי של I are. חשבתי עליו כשהוא היה אצלי לפני כשבוע. ביום שישי או שבת או היום הוא אמר "מוזר לי להגיד שאני אוהב אותך. זה לא מדוייק. אני לא מרגיש ש'אני' זה נכון, כי אני לא חווה את זה לבד. אבל אני לא יכול לומר 'אנחנו אוהב אותנו'" -"זה בדיוק ה I are." "אני אוהב אותך"

ישנו ביחד בארבעת הלילות האחרונים ומה עכשיו לישון לבד נו כוסאומו