(throw me in the fire)

כולם שואלים אבל אני לא יודעת אם אלמד השנה ואני לא יודעת אם בכלל אגיע ליום הראשון ללימודים ואני לא יודעת בכלל מתי הוא

אני יודעת שלא אתגייס אבל אני מפחדת להיות פרקטית ולקבל לא (למרות שבמצב כזה פשוט אחרפן מולם ואז הם יבינו)

אף אחד לא צריך להתגייס אל תתנו להם לקחת את התנופה הזו ולקטוע את התהליך אל תתנו להם לקחת אתכם

ליד העבודה יש קיוסק. כשאני חוזרת ממשמרת לילה אל תחנת האוטובוס הקיוסק כבר סגור, והוא מוגף בתריס מתכת כזה. על התריס יש גראפיטי בצבע סגול, "רצח פוליטי יתקבל בברכה" וסמל של אנרכיה. אני אוהבת את הגראפיטי הזה. האמת ששואה תתקבל בתשואות (הגבול שלי מתרחק ומתקרב, אני בין רדיקליות וכעס קיצוני לבין פיס אנד לאב שלא יביישו את הסיקסטיז)

אני לובשת סנדלי שורש או ד"ר מרטינז (שניהם בגווני כחול)

אני גרה אצל השדון כבר שבועיים וההורים שלי עוד לא שונאים אותי לגמרי. הוא טוען שאנחנו מחיים את הבית ושאסתום את המוח כשאני חושבת שאני לא רצויה (אבל זה רק עניין של זמן)

הטיפול נגמר ואני שמחה מאוד אבל מצבי חוסר האיזון שלי, או יותר נכון הדרכים בהן הם מתבטאים, נעשות רעות יותר מרגע לרגע. מלדפוק לעצמי את הטלפון בירך עד ללפרוץ בבכי ולדחוף את השדון האהוב שלי כשהוא מנסה לחבק ולהרגיע אותי (השיט הפך למוזר). אני מתעבת את העולם הזה ואת הקיום שלי בתוכו, אני יודעת שקיים סיכוי מאוד סביר שאני והאנשים בחיי, אלו הקיימים ואלו העתידיים, לא נהיה מאושרים. המלחמה המחשבתית הזו מתישה, אי הכניעה לשטיפת המוח שמנסה להגיע אלי (אלינו) בכל דרך אפשרית. הכל היה הופך לקל יותר אם אף אחד לא היה מתיימר לומר או לייעץ לי מה לעשות (יש למישהו צבת? אני מנסה לגרום לכם לאכול את הזין של עצמכם ואולי ככה תסתמו את הפה) (ראיתי היום קיק אס 2 עם אחי היקר ומחר אקח אותו ואת אחותי ליום כיף) (אין לי כסף)

מסתבר כי אמא היקרה מתחרפנת מ(איך אקרא לזה?) חוסר הנוכחות שלי בבית וכי כולם סובלים (אנד סו דו איי, מרגשות אשמה שגדלים מרגע לרגע). אין לי כוח לזה. טוב לי כאן (עד כמה שיכול להיות לי טוב) (שזה דיי הרבה כשאני מאוזנת)

וואוווווווווו אוקיי פיתרון חדשני אולי אני והשדון נעבור ליחידת הדיור שבבית הבא??????? סטיי טיונד (זה עבר במוחי הרגע ממש)

אני כותבת היפ הופ ואפילו נותנת פריס כשמשכרים ומעשנים אותי מספיק. + גראפיטי הוא סוג של תקשורת חזותית 

השדון ישן לצידי במקום ללכת להופעה של במת ואני עייפה לאללה וגם קצת מיואשת אבל יהיה טוב (עכשיו טוב) 

חחחח שמעו סיפור מצחיקוש

באכר, הפועל שעובד עם אבא ואח שלי על הבית הבא. הוא פליט מדארפור, וגר בדרום ת"א - נסעתי איתו פעם לשם באוטובוס והוא פשוט בן אנוש טהור וטוב, רואים את זה בעיניים שלו. לפני כמה ימים הוא לא הגיע לעבודה בערך יומיים ולא ענה לטלפון חחחחח נחשו למה? המשטרה עצרה אותו ותקעה אותו יומיים בתא מעצר חחחח נחשו למה? כי מישהו בבניין שלו גידל ומכר גראס! חחחח אחלה סיפור העולם הזה צריך מתקפת זומבים רצינית, יותר סטייל דד סט מאשר וורלד וור זד, שתשמיד את כל מי שאחליט (whan I am king you will be first against the wall)

ובנימה חיובית יותר: תמותו או שתבינו שאין לכם מה להפסיד (ואז צאו לחופשי)