אני לא סובלת את הימים האחרונים ומהימים הקרבים אני מפחדת (ושונאת) 

זהו. נרשמתי לויפאסנה. עכשיו רק נותר לייחל שלא אמנע את זה מעצמי (חבל שהתאריך אליו נרשמתי הוא עוד קצת יותר מ20 יום, יותר מדי זמן למצוא לעצמי תירוצים לדחייה)

אין תכלית למערכת החינוך ואין תכלית לתעודת בגרות והתיכון הזה צריך להישרף ואני שונאת שונאת שונאת להיות בבית (בעצם עדיף כבר שהכל ישרף)

(ומצד שני הכל דיי מדהים בשבועיים האחרונים. ישיבות עד האוטובוס הראשון ולילות קסומים וקורעים מצחוק. הבוס אוהב אותי מאוד וכבר יש לי מפתח לסניף, אחרי כולה שתי סגירות קופה) 

השדון ישן לצידי ואני כותבת מהמק שלו ואין כאן אותיות בעברית אז מסתבר שיש לי הקלדה עיוורת משהו אש. אנחנו בבית שלי אחרי מיליון שנות אור שלא. החדר שלי עדין קסום אבל אמא שלי עדין נוראית (יש לה כוונות טובות רוב הזמן) (היא אמרה לנו לא להתחבק ליד אחותי הקטנה)

אנחנו נטוס לאירופה בנובמבר 

(אין לי כוח לחיים האלה. אני מלאה בחיים אחרים)

רק עוד 22 יום