היי,
אני בטוחה שכולכם יודעים איזה יום היום, או לפחות היום שבו יוצא הפוסט.
ולא, זה לא יום ראשון, למתחכמים מביניכם...
זה יום הזיכרון ליצחק רבין, זה 17 שנה מאז שקרה המקרה המצער, בלשון המעטה.
בטח רוב הקוראים של הפוסט לא נולדו כשזה קרה. גם אני עוד לא נולדתי...
אפילו אחותי הגדולה, הייתה רק בת כמה חודשים כשזה קרה. תארו לעצמכם-!
זה נושא כל-כך מכאיב, שאפילו לכתוב את זה קשה לי.
אז לא, לא הייתי שם.
אני לא צריכה להיות באיזשהו מקום כדי לדעת שקרה שם משהו עצוב ומדכא...
ויש לי שאלה.
האם חשבתם על האירוניה?
על כמה מגוחך, לא מצחיק-מגוחך, כל הרעיון שאחרי שרבין קרא נאום, שמסביר את כונותיו לשלום, ותודתו לעם ישראל, הוא נרצח?
אחרי שהוא הסביר כמה הוא נגד מלחמה, ירו בו?
ועל זה, זה שלמרות שהוא היה קשור כל-כך בעניני המלחמה (הוא היה רמטכ"ל, למי שלא יודע)-הוא מת דווקא כשעסק בשלום?
זה אירוני כל זה.
מאוד.
אתם יודעים,
היום היה לי בבית ספר טקס על רבין.
כתה ו' עשו אותו.
היה שקוף כל כך שהם הקריאו טקסט שנתנו להם, מילים ריקות מתוכן, חסרות משמעות. סתם אותיות על דף-בלי להבין על מה ולמה.
אז לא, אני ממש לא מבקשת מכם, שבכל פעם שבנאדם נרצח תעשו עליו מחקר מעמיק.
אני גם לא מבקשת שכל פעם שיש טקס, תתעמקו בנושא ותקחו אותו נורא ברצינות.
היום בטקס, מאחורי, ישבו כמה בנות מהכתב המקבילה שצחקקו ולא שמו עין על הטקס.
זה לא שהן לא הבינו על מה הטקס.
זה פשוט לא עניין אותן.
אז הן עשו רעש ומנעו ממני לשמוע.
לא שהטקס היה מרתק או משהו.
אותו דבר מילה במילה כמו שנה שעברה.
אותם שירים, אותם קטעי קריאה. סתם שעמום צרוף.
אז אני בסך הכל מבקשת,
אל תזלזלו באדם שמת, ואני לא רוצה שתיכנסו לדיכאון או מש'ו,
אבל אם אתם יכולים,
רק תשקיעו דקה מזמנכם ותחשבו למה ירו בו, והאם אי פעם ראיתם בו בנאדם ולא ראש ממשלה?
אני מקווה שלא שעממתי אתכם ושהבנתם מה ניסיתי לומר
-כותבת הבלוג שחושבת שכל מה שצריך זה אהבה (all u naad is LOVE)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
