היי לכל יצור חי אשר מבין עברית...!
אני התחלתי לפני משהו כמו חצי שעה לקרוא ספר בשם "הבחירה"...
אני לא אתעכב וספר לכם על הספר והסופרת ובלה בלה בלה...
אני רק אומר, שסבא של הילדה עומד למות...
וזה עצוב לי, מאוד...
אז אני בוכה...
וחשבתי לעצמי על המשפט המטופש הזה של ההורים:
"לבכות זה לא עוזר"...!
וזה משפט ממש אידיוטי!
ולמה?
כי הוא לא נכון!
לא לגבי, בכל אופן... כי כשאני בוכה, אז זה מראה את הרגש שלי בצורה הכי טובה ופורק את כל המתח, התסכול והיאוש...
אני לא בחורה רגישה... רגיש הוא מישהו שנעלב בקלות, ונפגע ונעלב מאוד מהר.. לא שזה דבר רע, כן?
אני פשוט... לא יודעת איך להסביר... אני מתרגשת...? טוב, גם זה לא בדיוק מסביר מה אני, אבל זה הכי קרוב...
כל רגש שלי הוא מאוד חזק, אם אני מרגישה משהו, אז זה עד הסוף...
כשאני קוראת ספר לדוגמה, אני מרגישה מה שהדמויות מרגישות, אני לפעמים בוכה, או צחקת, או צורחת על הדמות...
מי שקרא את הארי פוטר יודע שג'יי.קיי.רולינג הרגה בערך כל אדם שני...
ואני די בכיתי כשכמה מהם מתו, זה היה לי קשה, כי אני ממש התחברתי לכמה מהדמויות...
למי שקרא את פרסי ג'קסון, אני יכולה לומר שהיום גמרתי את אות אתנה (!) וכשלמישהי נשבר הקרסול הרגשתי בעצמי כמה זה בטח כאב לה*.
אז אני רגשנית, אני מניחה... אבל גם זה לא מדויק...
פשוט... לבכות לפעמים זה משחרר קצת, לא?
אתה יכול להוציא את מה שאתה מרגיש...
מה שמעצבן אותי זה שאין לי ממש מתי לבכות... כאילו בבית ספר? אחר הצהריים, כשכל המשפחה פה ויכולים לשמוע אותי? בבוקר, כשמתארגנים?
אז נשאר רק הערב...
ובערב אני עייפה וצריכה להתארגן לישון, ולאכול (ולפעמים גם להכין ש.ב)...!
וגם, לרוב כשבוכים ומישהו שומע הו ישר דואג "מה קרה", נכון?
ואני מעריכה את זה שדואגים לי והכל, אבל לפעמים אדם צריך שיניכו לו קצת!
קיצר, כשתהיו גדולים, תשתדלו לא לומר ש"לבכות זה לא עוזר", כי זה פשוט לא נכון, בסדר?
אוהבת עד הגג (ומעבר לו! חחח) -הילדה הבכיינית הקטנה שלכם
*מצטערת אם עשיתי ספוילר למישהו (זאת אומרת גיליתי לו משהו על הספרים...)!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
