בראש שלי הכול נשמע יותר טוב

מתני שלי..
אהוב שלי, מה נותר לי להגיד לך חוץ מסליחה?

חוץ מזה שאני כל כך מצטערת?
אתה לא יודע עד כמה זה כואב לי לדעת כל יום מחדש כמה צער גרמתי לך.

אני אוהבת אותך.

אבל אני טיפשה והבנתי את זה מאוחר, מאוחר מידי.

אני יודעת שהסיכויים שתהיה שלי שוב הם אחד למיליון, אבל אני נשבעת לך בחיי אם הייתי יודעת שיש לי סיכוי, שלפעמים אני עדיין עוברת במחשבות שלך, שאתה מרגיש אליי ולו הרגש הקטן ביותר, הייתי נלחמת עלייך בכל כוחי.

הייתי נלחמת עלינו.
אני שומעת הרבה משפטים כמו, זה לא יהיה כמו פעם, ניסיתם זה לא עבד.

 והם צודקים, זה לא יהיה כמו פעם.

כי פעם אתה לא היית היחידי בראש שלי. ועכשיו אני לא מסוגלת להעביר יום אחד בלי לחשוב עלייך.

על כל הטעויות שעשיתי, אחת אחרי השנייה.

על כמה שפגעתי בך.. שוב ושוב.
אני לא יודעת למה אנשים מעריכים את מה שהיה להם רק שהם מאבדים אותו, אולי זו דרכו של עולם,
אבל אני רוצה שתדע מתני שלי שאין דבר כואב יותר מלראות את האחד שאתה אוהב כל כך קרוב אבל בעצם כל כך רחוק ממך.

המכתב שלעולם לא תקרא..
ממני עמיתי שלך.