בראש שלי הכול נשמע יותר טוב

קטעים ישנים שאספתי.

אני לא מצליחה לחשוב. 

אני לא מצליחה להרגיש. 

המוח שלי ריק. 

אני לא אומרת שרע לי במצב הנוכחי, אבל גם לא טוב לי. אני מתגעגעת ואני אפילו לא יודעת למה. אני רוצה את ההרגשה הזאת בחזרה, זאת שנתנה לי סיבה להתעורר כל בוקר, זאת שנתנה לי טיפה של משמעות.

אני לא בן אדם שבוכה, בכלליות אני בן אדם שמאוד קשה לו להביע רגשות. 

אני לא חלשה ואני לא נשברת. 

אבל בזמן האחרון אני מנצלת כל סרט או כל סדרה שאני רואה כדי לפרוץ בבכי היסטרי.

כשאני עם אנשים אני לא חושבת על זה, החלל הריק שבי מתמלא כשיש לי תעסוקה. אבל כשאני לבד עם עצמי ואין שום דבר שיסיח את דעתי, 

אני מגלה שהכול ריק אצלי בפנים, אין שום עניין או אפילו רגש.

נמאס לי לשמוע 'אם לא תחפשי זה יבוא' או 'זה יבוא הרגע הכי לא צפוי' כי אלה קלישאות מעצבנות שנועדו לאנשים שאין להם עוד במה להיאחז בו. 

ואני מודיעה מראש שמי שחושב להגיב ב'את עוד ילדה, יש לך זמן' או כל דבר בסגנון מוזמן לקחת את הישבן שלו ולצאת מכאן. 

כן אני במצב רוח קרבי היום. 

9.9.2012

I've never heard silince quite this loud

12.10.2012

יש ימים שאני מרגישה שאני לא קשורה לשום דבר ולאף אחד.

ימים שקשה לי להבין מי הם החברים שלי, ולמה אני זקוקה להם כל כך.

יש ימים שאני מסתובבת עם פרצוף חמוץ בלי לדעת למה.

יש ימים שאני רק רוצה לקבור את הראש בין הכריות ולחלום על חיים טובים יותר.

יש ימים שאני רוצה לקחת את הרגליים וללכת, לא משנה לאן, רחוק מכאן.

יש ימים שאני מרגישה לבד, לא משנה כמה אנשים מקיפים אותי. 

אבל המזל הוא, שהימים האלה, הם נמשכים רק יום אחד 

ויהיו עוד המון ימים אחריו.

11.11.2012

הם אומרים שאני יכולה לספר להם הכול, שאני יכולה לשתף אותם במה שעובר עליי ושהם שם בשבילי

אבל הם לא מבינים כמה זה קשה לי להסביר משהו שאני בעצמי לא מבינה

אני מאז ותמיד בן אדם די שמח

אבל עכשיו אני מרגישה השהאור שלי כבה

שהדלק במנועים שלי אזל 

וכל מה שאני רוצה זה להתכרבל בספה ולשקוע עמוק לתוכה 

דווקא עכשיו בתקופה הכי לחוצה עם כל המבחנים,העבודות והלחץ מבית הספר והסטודיו

דווקא עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתעלם מכל מה שאני מחויבת אליו 

כל הערה מפריעה לי, כל דבר מעצבן אותי

אני מותשת עוד לפני שעשיתי משהו 

ואני לא מבינה מה לא בסדר איתי 

24.11.2012

אני לא כועסת 

אני לא עצובה

אני לא מאוכזבת 

אני לא מדוכאת 

אני לא פגועה

אני לא מרגישה כלום, חוץ מריקנות. 

1.1.2013

אני מעדיפה להיפגע מאשר לא להרגיש.

-שטות גמורה דרך אגב.

22.1.2013

מה זה משנה אם אני אבכה הכול בכל מקרה ישאר אותו דבר

16.2.2013

אני רוצה לברוח מהכול, אני רוצה לישון ולא להתעורר אף פעם. אני רוצה לחלום שאני עפה שוב, שאני למעלה למעלה בשמיים ומצליחה לגעת בירח רק לרגע אחד לפני שהוא חומק מבין אצבעותיי. אני לא רוצה מחוייבויות, אני לא רוצה לימודים, אני לא רוצה לחשוב ואני לא רוצה להרגיש. אני רוצה להיעלם כאילו אף פעם לא הייתי. אני לא רוצה דאגות, אני לא רוצה פחדים אני לא רוצה תקוות, אני לא רוצה רצונות. העולם ימשיך להסתובב גם בלעדיי. אני לא רוצה עבר, הוא כבד מידי אני לא רוצה הווה, הוא מעייף מידי ואני לא רוצה עתיד, הוא רחוק מידי.

5.11.2013

איך אחרי כל הזמן הזה אני שוב חוזרת לאותו המקום?