בראש שלי הכול נשמע יותר טוב

למה אתה כל כך רחוק ממני? 

אתה אמור להיות כאן לידי. אתה אמור לחזור הביתה מהעבודה ולחבק אותי. אתה אמור לכעוס עליי כשיש לי חבר. אתה אמור לבוא לאספות הורים. אתה אמור להסתכל עליי כשאני מכבה את הנרות על עוגת היום הולדת שלי. אתה אמור להיות שם בשבילי כשאני נשברת, גם אם לא תדע מה להגיד. אתה אמור לאסוף את הדמעות שלי ולהגיד לי שאני הכי יפה כשאני מחייכת. אתה אמור לאהוב את אמא.  

אבל אתה לא מבין את התוצאות של המעשים שלך. אף אחד לא באמת מבין. אתה לא מבין איך אתה משפיע עליי, על החיים שלי. אתה לא מבין כמה אתה פוגע בי. וויתרת עליי. לא משנה כמה שתנסה להפוך את זה, לא משנה כמה שתגיד שאתה משתדל, אתה וויתרת. רחוק מידי. רחוק כל כך שפערת בינינו תהום שלעולם לא תיסגר. עד כדי כך שלא משנה מה תעשה, הפצעים שנשארו בי לא יגלידו, הם רק יישכחו עם הזמן. 

אתה אמור להיות אבא שלי. 

אז למה אתה לא?