יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

אני מתגעגעת אל עצמי הקודמת.

וגם לא.

הילדה הזאתי, שהייתה בטוחה שעד כיתה ח' גג יהיה לה חבר, שהיא מכיתה ז' תהיה על בליינד מה"מקובלים", 

הילדה, שהייתה מאוהבת מעל לראש באותו ילד שהיא כבר בקושי בקשר איתו מכיתה ג', ושחשבה שיום אחד היא תראה מושלם, כי ככה זה פשוט חייב להיות, הילדה שחושבת שהיא מושלמת מכל הצדדים - ציור, שירה, מוזיקה, כתיבה... הילדה שהחיים שלה היו מושלמים-לא מושלמים בעייניה. 

היא התבגרה הילדה הזאתי.

היא נשמעת שוויצרית ותמימה. היא לא הייתה כזאתי. היא הייתה שמחה, רגועה, פתיה, שחייתה בעולם שמושלם מצידה...

הילדה של עכשיו, יודעת שכנראה היא לא מסוג הבנות שבנים רוצים, היא פשוט עמוקה מדי ומשחקת אותה טיפשה מידי, והיא מצאה את החבורה שלה, היא לא צריכה ילדים מגיעילים שבטוחים שהשמש זורחת להם מהתחת, היא עדיין חושבת שהילד הזה מדהים, אבל הוא פשוט תזכורת לדברים שהיא רצתה להשיג ולא השיגה, היא יודעת שכדי להראות כמו שהיא רוצה, היא צריכה לעבוד על זה, היא מבינה שכנראה, היא לא כזאת, לא בעיני אחרים, והחיים שלה? הם עדיין במעין מערבולת של טוב/לא טוב....

היא מתגעגעת לילדה הקודמת.

אולי היא נשמעת קצת סנובית ומדוכאת. היא לא כזאתי. היא פשוטה, היא מתעניינת, היא לומדת על חייה ומחזקת את קשרי החברות בהם, והיא ללא ספק מגעגעת למה שהיא הייתה לפני, ובוא בזמן לא.

היא לא יודעת מה לכתוב, אבל היא חייבת, כי בלי הכתיבה הזאתי - היא סתם עוד ילדה שהשתנתה ועכשיו החיים שלה מלאי סיבוכים.

ורע לה, והיא רוצה שקט, והיא לא מוצאת אותו, והיא לא רוצה שקט, היא רוצה עניין בחייה. והיא פשוט לא יודעת מה היא רוצה, כי היא היא, 

היא הילדה הזאתי. 

שהחיים שלה עוברים עליה בשעות ארוכות בבית הספר ושעות קצרות בבית, ובין לבין יש את החיים שלה, שחומקים לה בין האצבעות.

היא מעין זיקית, זיקית חולה שהצבעים שלה לא ברורים, וגם היא לא ממש מבינה איזה צבע היא מנסה להיות, אבל היא יודעת איזה היא רוצה להיות,

היא אולי נראית כמו זיקית סגולה או זיקית חאקי, 

אבל עמוק עמוק בפנים, מי יודע...

אולי היא בכלל זיקית קשת בענן?

אני זיקית קשת בענן,

ואף אחד לא מבין זיקיות קשת בענן -,-