ואת אומרת - שאף אחד לא יודע מה עובר עלייך.
ואת אומרת - שאיזה מזל שאת שחקנית כזאת טובה.
ואת אומרת.
ויש כל כך הרבה דברים שאני לא אומרת.
אני לא אומרת - אני רואה את זה עלייך, אחרים לא אבל אני כן.
ואני לא אומרת - מזל? לא בדיוק, אם היית שחקנית לא כל כך טובה, אולי הייתי יכולה לעצור את זה בזמן.
ואני לא אומרת.
למה אני לא אומרת?
אולי כי אני יודעת שאת תגידי "לא הבנת".
אולי כי אני יודעת שאת לא תרצי לשמוע.
ואולי, כי אני יודעת דברים אחרים.
כי אני יודעת שהקשר בינינו, לעלום לא יהיה כמו הקשר ביניכן.
כי אני יודעת עד כמה היא מדהימה, וכמה היא באמת באמת אוהבת אותך, ולמרות שאת לא רוצה שנדבר, ברגעי חולשה, או כשאני דואגת לך, אנחנו כן מדברות.
ומה אני יגיד לך?
את יודעת את זה בעצמך.
היא מדהימה.
והיא יודעת להרגיע.
והיא יודעת להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון.
חבל שהיא לא גרה שני מטר ממך כמוני.
ככה לא היית צריכה אותי.
וככה לא הייתי מרגישה כל כך חרא על זה שאת לא צריכה אותי.
כנראה הייתה לי חברה הכי טובה אחרת.
אולי זה היה גורם לי לפחות סיבוכים בחיים.
אני לא יודעת.
אני פשוט מקווה שאת תקשיבי לה, ותעשי את הצעד הנכון, כי כמו שאני שמה לב - את כרגע הולכת בדרך השנייה.
ובמה הדרך זאת תגמר?
במה את חושבת?
שבסוף השביל הזה, השביל הצר, המפחיד, והמסוכן הזה את תמצאי אושר?
אני לא יודעת למה את מצפה, וכנראה אני לא יוכל לשנות את דעתך, אבל אני רק רוצה לתת לך תזכורת, שהשביל הזה מלא באבנים.
ולמרות שאני והיא, רצות לכל מקום, ואפשר לראות כאילו אנחנו מפנות את השביל מאבנים, אל תטעי,
כי עד שתגיעי לפיתול הבא, אנחנו כבר נבנה שם חומה מכל האבנים הללו.
ואנחנו נשבעות לך, שאנחנו לא ניתן לך לעבור.
למה?
כי אני לא מוכנה שתסבלי איתו שוב כמו שסבלת.
וכל פעם את בטוחה שהפעם הזאת תגמר בטוב.
והיום הייתי בשוק שקראתי את השש מילים שכתבת:
אולי כי אני עדיין אוהבת אותו.
ולמה דווקא עכשיו?
את יודעת שאני אף פעם לא מתפרקת.
ואני תמיד רק מקשיבה לך ולבעיות שלך.
אבל אני מצטערת, כי עכשיו יש לי בעיה משלי.
ואת כן תמכת בי ביומיים הראשונים.
ואז מה?
ואז החלטת לחזור לדבר איתו.
ולמרות מה שתכננת, הוא שאב אותך לזה, ועכשיו, דווקא מתי שאני צריכה אותך, את לא שם בשבילי.
ואת אומרת: "הכל בסדר, אני רק רוצה לסיים את זה יפה."
ואת אומרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
