יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

מביטה במראה.

תלתלים ששתנים,

עיינים כחולות,

שפתיים ורדורדות.

אני רואה מישהי חמודה.

היא נראית שמחה.

היא נראית רגועה.

היא נראת מבינה.

היא יודעת מה עובר עליי.

והיא עדיין מחייכת.

איך את יכולה לחייך?

אני רוצה לשאול אותה...

אבל אני יודעת מה היא תאמר...

היא תאמר לי, שהחיים שלי מצויינים...

ושהיא אוהבת אותי.

ואני יאמר לה "אני אוהבת אותך גם."

ואנחנו נחייך אחת לשנייה את אותו חיוך....

ונאמר, באותו זמן - "אני אוהבת את עצמי"

אולי החברה נותנת לי את כל הסיבות שבעולם,

ועד כמה שאני שונאת את עצמי החיצונית,

אני לעולם לא אפסיק, להביט מידי פעם במראה,

להסכל על כל הדברים בעצמי שאני באמת אוהבת.

ולאמר בקול מלא ביטחון - "אני אוהבת את עצמי"

ואני לא אומרת את זה בשבילי,

אני אומרת את זה לילדה שבמראה,

כי כל פעם שאני אומרת את זה - 

אני רואה איך היא פתאום מחייכת.