יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

באופן קבוע, כל שנה מגיל שלוש עשרה, חודש לפני יום ההולדת של שירה, מתחילת חופשת הקיץ, כל חבריה הקרובים והמשפחה היו מקבלים אס.אמ.אסים על בסיס שבועי שמזכירים שיום ההולדת שלה הוא רק עוד מספר ימים! ושלא ישכחו, שוב. ואף אחד אף פעם לא שכח, בעיקר לא עוז. גם ביום ההולדת השלוש עשרה שלה הוא היה היחיד שלא שכח. כשהבין מה קרה עם כולם הוא לקח אותה למסעדה שיכל להרשות לעצמו, ואמר לה "שירי, לאף אחד לא אכפת מה תהי בין הגילאים שלוש-עשרה עד חמש-עשרה, אז תהי עצמך, ועד גיל חמש-עשרה, גם לך לא יהיה אכפת, ואת תהי עם מי שטוב לך איתו ושהוא כמוך."

עוז התגייס כמה חודשים אחרי יום ההולדת הארבע-עשרה של שירי, בן תשע-עשרה וחצי. ליום ההולדת שלה הוא קנה לה את הספר "אם יש גן עדן". ובעמוד של ההקדשה, ממש מעליה, כתב-"לשירי הקטנה, אם יש גן-עדן, את תצרי אותו לעצמך". הוא היה האח המושלם. מוכשר בכל דרך בה יכל, תומך, מצחיק, הוא היה מקובל בחברה, ומעולם לא שינה את עצמו בשביל זה. היא העריצה אותו. 

הוא היה כבר צנחן, כשהתחילה לבנון השלישית. חצי שנה לפני זה, בקיץ ה-14 של שירה, אבא עשה שיפוץ, והפך את החדר של עוז לממד. "אבא, הולכת להיות מלחמה?" שאלה שירה אחרי שקראה כתבה ב-YNET. "למה את חושבת בונים ממד?" "כי חייבים?" היא שאלה, מבינה שזאת לא התשובה הנכונה. הוא צחק, אז גם היא. הייתה לה עוד שנה שלמה להעמיד פנים מה שבאלה, לפני גיל חמש-עשרה, כי ככה עוז אמר.

בפברואר 2014, חיילים דפקו בדלת הכניסה השקופה למשק במושב. אמא של שירה לא בכתה, הזכוכית השקופה של הדלת גילתה לה כבר את מה שמסתתר מאחוריה, והיא לא הסכימה לפתוח את הדלת. היא הביטה לחייל חום השיער והמגולח בעיניים, בפנים מתות. הם חיכו שם חצי שעה לפני שאחיה הקטן של שירה הגיעה מבית הספר והכניס אותם פנימה. הוא כן בכה.

ב-ד' באייר, 2019, עלתה שוב שירה על במת הזיכרון. היא לא שרה את 'מיליון כוכבים' כמו בכל שנה. היא עלתה וסיפרה סיפור. "מי מכם, בני המושב, שמכירים אותי טוב, מתחילת החופש הגדול מקבלים אס.אמ.אסים של תזכירים ליום ההולדת שלי. אתם לא תקבלו השנה. אולי זה משמח אותכם, אולי זה לא. זה לא משנה. אני לא רוצה לחגוג את יום ההולדת ה-20 שלי. אני לא רוצה לקבבל מתנות, עוגה, אפילו לא מזל טוב. אני רוצה שהזמן יעצוב מלכת, עכשיו. כי ב-28 ליולי, אני עומדת לחגוג באופן רשמי את העובדה שאני גדולה יותר ממה שאחי אי פעם היה, או יהיה, וזאת לא סיבה למסיבה. אז השנה אני לא אשיר, כי אני לא רואה למה. אז הדבר היחיד שאני יכולה להקדיש זה את האהבה והגעגוע בלב שלי. לעוז עומר ז"ל, אתה לעולם לא תהיה יותר יפה ממה שהיית".