my life, and between
ALIENS. |
| 11/2012
היא צודקת.היא תמיד צודקת.
חתך, ועוד חתך.
הלהב נכנס לתוך העור.
טיפה אחת של דם יוצאת
נוזלת על היד
ואז נופלת
על הסדין
ומתפשטת
כאילו היא רוצה להגיע לכל המיטה.
הכאב הזה
הוא ממכר.
המרקם של העור והצלקות
זה ככ נעים..
והזיכרונות שמאחוריהם
שגורמים לי לרצות לעשות את זה שוב.
חברה של אלה כתבה לי היום
האפשרות שאלה שלחה אותה הוא בסביבות ה..כמה,80 אחוז?
משהו כזה.
לנסות להדחיק
למה?
אני לא אוהב אותה.
היא סתם
הייתה
ועברה.
היא סתם פגעה בי.
לא.
היא הרבה יותר מזה.
אני ושירי רבנו
בעיקר כי אני דפוק.
אני מפרש דברים לא נכון.
היא לא רוצה חבר עד גיל 15.
ואני רוצה אותה
לא משנה מתי.
אז ישלה בן דוד חמוד.
ולדבר עליו..הגיע ל"ילדים שלנו"...
"אני צריכה קודם להגיע לגיל 15.
ואז להתאהב בך.
ואז שנהיה ביחד.
ואז נתארס.
ואז שנתחתן.
ואז אחרי כמה זמן אני אכנס להריון.."
מי כמוני יכול לפרש את זה אחרת.
אני לקחתי את זה ככ ברצינות.
למה?? אין יותר ברור מזה שזה היה בצחוק!!
אחרי זה,כששלחתי לה את הצילום מסך של זה
עם הכיתוב "קצת..לקחתי את זה..ברצינות"
היא כתבה
"להתאהב בך..
תתחיל עם להתאהב בך.."
ושוב- המוח המעוות של שני has returned!
אני היחיד שהבנתי מזה שהיא כבר התאהבה?
כי היא לא.
והיא גם לא תתאהב.
אני שונא את עצמי.
ואת צורת החשיבה שלי.
אני כזה פתטי.
דיברתי עם לקסי.
והיא צדקה.היא אמרה שזה פתטי.
שכל הקטע של האהבה זה פתטי.
והיא צודקת.
כמו תמיד.
היא תמיד צודקת.
אני חיי על אהבה.
אני נושם אהבה.
ואם היא שם ככ הרבה...
אולי היא אף פעם לא הייתה אמיתית?
להתראות,יד חלקה...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
