כול כך לא סובלת שאומרים לי "הכול יהייה בסדר" זה משגע אותי, זה עוד יותר מלחיץ ממה שזה...לעזזל...
זה בדרך כלל באה כי פשוט אין מה להגיד ולא כי באמת מתקוונים לזה...
אי אפשר לדעת אם הכול יהייה בסדר, אפילו הרופא לא יודע...
טוב, אז בשעה חמש אני אכנס לחדר ניתוח וכולם יחכו לי בחוץ שעתיים, אחרי איזה שעתיים אני אחזור מהניתוח, אתעורר מההרדמה, אעבור 3543684 בדיקות ולמחרת, אסע הביתה...(זה בית חולים פרטי), נשמע פשוט מדיי....
אולי זה באמת ככה, פשוט כרגע קצת קשה לי לראות את זה, מכול הלחץ...שמוזר אבל באה לי רק עכשיו, לפני זה לא הייתי לחוצה בכלל, פשוט עצבנית מאוד...צועקת על כול דבר שזז ונטפלת לכול מי שמנסה להתקרב...
מפתיע, אבל זה מרגיש לי כמו לפני בחינה חשובה, לומדים הרבה ואז עוברים את זה או שלא עוברים את זה...מה שלא יהייה, שיעבור כבר!
הניתוח בבת- ים...חחח ניראה לי שהדבר היחיד שיש לי לפחד ממנו, זה פשוט זה שאני לא אצליח להגיע לבית חולים- אני אדקר לפניי! :) בכול אופן, אני חמושה בקביים וכסא גלגלים ;)
אז יאללה, אני זזתי להתארגן...
יום טוב