אני רוצה להציג בפניכם סדרה של שירים שעוסקת באלכוהוליזם מאת להקת המטאל Dream Theater. מדובר בחמישה שירים שכל אחד מהם נמצא באלבום אחר. בעצם תהליך הכתיבה נמשך כ-8 שנים, החל מהאלבום הראשון שיצא ב-2001 עד לאלבום האחרון שיצא ב-2009. את כל השירים כתב וחיבר המתופף של הלהקה, מייק פורטנוי. הליריקה עוסקת בהתמודדות שלו עם אלכוהוליזם - כל שיר מהווה כמה שלבים ב"תוכנית שנים עשר הצעדים" המפורסמת.
אז מה הקשר בכל זאת? אף על פי שהשירים מדברים על בעיה אחרת, לא מציינים פעם אחת במפורש אלכוהול (אם כי יש כמה מטאפורות - כמו "כלא הזכוכית" שמדבר על בקבוק זכוכית), כך שזה נותן לדימיון לגלוש לאן שרוצים. השירים מדברים על עצם ההתמודדות עם הבעיה, ובזכות התיאור הכללי, אני מזדהה מאוד עם הרבה מהשורות בשירים, ומרגיש שחוויתי בעצמי את אותם שלבים בהתמודדות בזמנים כאלו ואחרים. בכיוון ההפוך, אני גם למדתי ושאבתי כוח מהרבה רעיונות בשירים, אז אין ספק שאני חייב לשירים האלו המון הוקרת תודה והערכה שעזרו לי לפעמים ברגעים קשים יותר בחיים.
נתחיל מהשיר הראשון, The Glass Prison, שמדבר על שלושת השלבים הראשונים בתוכנית. השיר עצבני וכבד מאוד, בטח ביחס ללהקה שלא התאפיינה בשירים בסגנון הזה עד אז. בשלב הראשון, Reflection, הדובר מודה שהוא חסר אונים מול הבעיה ושאין לו שליטה עליו, כמו בשורות:
I'm powerless, have to let go
או
Hopeless surrender Obsession's got me beat Losing the will to live Admitting complete defeat
בשני השלבים הבאים, Restoration ו-Revelation, הדובר מבקש עזרה מכוח גדול יותר לפתור את הבעיה, להגיע לשפיות. בתוכנית עצמה מדובר באלוהים, אבל כמעט ולא מרגישים את זה בשיר עצמו, ושומעים בקול גבוה מאוד את זעקותיו של הדובר לעזרה, ושהוא מוכן, בעזרת אמונה, לקבל את העזרה הזו - שזה גם חשוב. השורות הבולטות הן -
Help me - I can't break out this prison all alone Save me - I'm drowning and I'm hopeless on my own Heal me - I can't restore my sanity alone
או
I turned around, saw a light shining through The door was wide open
השיר השני, This Dying Soul, ממשיך את הקו העצבני מהשיר הראשון, ובו שני שלבים: Relections of Reality (Revisited) ו-Release. הוא מבטא סוג של חשבון נפש והודאה של הדובר. הוא מתחיל עם שתי שורות מאוד עוצמתיות שאני נוהג לחזור עליהן לא מעט:
Hello, Mirror - so glad to see you my friend, it's been a while Searching, Fearless - where do I begin to heal this wound of self-denial
זה בעצם רומז לי שהגיע הזמן להסתכל במראה ולהפסיק עם ההכחשה.
החלק הראשון מסתיים עם השורות:
Now that you can see all you have done It's time to take that step into the kingdom All your sins will only make you strong And help you break right through the prison wall
כלומר, אחרי שנותנים מבט כנה לעצמנו, למראה, אחרי שמבינים מה עשינו ומה לא - אנחנו עושים את הצעד קדימה, לומדים מהטעויות, מתחזקים - ושוברים את ה"מחסומים" שכלאו אותנו.
השיר השלישי, The Root of All Evil, כבר רגוע יותר, כנראה לאור ההתקדמות של הדובר בהתמודדות עם הבעיה שלו. הדובר מבקש עזרה ספציפית יותר - להשתחרר מהפגמים, מהחסרונות. אני לא צריך להוסיף יותר מדי מילים, כי פה המילים ממש מדברות בעד עצמן:
Driven blindly by our sins Misled so easily Entirely ready to leave it behind I'm begging to break free
Take all of me The desires that keep burning deep inside Cast them all away And help to give me strength to face another day I am ready Help me be what I can be
אני ממש יכול להעיד שבשלב מסוים אמרתי את המילים האלה בנוסח דומה: "קחו אותי. התשוקות שבוערות עמוק בתוכי - העיפו אותן... ותנו לי כוח להתמודד עם עוד יום. אני מוכן - עזרו לי להיות מה שאני יכול להיות." מרעיד את הלב מהתרגשות איך השורות האלה כל כך כלליות ובו זמנית ממש נוגעות בי.
השיר הרביעי, Repentance, שובר לחלוטין את האגרסיות והבומבסטיות של הסדרה, והוא שיר שקט מאוד, אפל, מהפנט ומלנכולי משהו. כשם השיר, מדובר בהכאה על חטא, ושוב, המילים פה מאוד חזקות ויכולות לדבר בעד עצמן, כמו בפזמון:
I once thought it better to regret Things that I have done than haven't Sometimes you've got to be wrong And learn the hard way Sometimes you've got to be strong When you think it's too late
פעם הוא חשב שעדיף להתחרט על מה שעשית מאשר מה שלא עשית. משתמע מכך שההיפך הוא הנכון, ואני מסכים עם כך מאוד: עדיף להתחרט על מה שלא עשינו. כי למעשים שעשינו יש השלכות שיכולות להיות הרסניות לא רק לנו אלא גם לסובבים אותנו, להבדיל ממה שלא עשינו, שבמקרה הכי גרוע יציק רק לנו במחשבות. אבל לפעמים אין ברירה, והטעות כבר נעשתה, ולא נותר לנו אלא ללמוד בדרך הקשה. בהמשך השיר, כל מיני מוזיקאים מתוודאים ומתנצלים על מעשים שעשו.
השיר מסתיים בשתי שורות שמגדירות את ההרגשה שלי בצורה הכי טובה שאפשר:
You're only as sick as your secrets, but the truth shall set you free... The truth is the truth, so all you can do is live with it.
לא הייתי מסתיר את הבעיה שלי אם לא הייתי חושב שהיא בעצם מהווה מחלה. הסודות האלו כובלים אותי וגורמים לי להרגיש חולה, כשבעצם אני בן אדם בריא סך הכול. אם אהיה בטוח מספיק לא להסתיר את זה, אהיה בן אדם חופשי ומשוחרר. האמת היא האמת - וכל מה שאני יכול לעשות הוא לחיות איתה, ככל שאשלים איתה מהר יותר, כך ייטב לי מוקדם יותר.
השיר החמישי והאחרון, The Shattered Fortress, מחבר בין כל השירים ומאחד אלמנטים מוזיקליים מכולם, הוא הגראנד פינלה של הסדרה. הדובר כבר ממש מסיים את התהליך, ובעצם נמצא בשיא - הוא מסתכל במראה ורואה את המבצר מנופץ, הוא שלם עם עצמו ולא חי בשנאה עצמית. הביטחון כל כך גבוה, שבסוף השיר הוא מוכן לקחת אחריות על אחרים ולעזור גם להם בבעיה:
I am responsible When anyone, anywhere Reaches out for help I want my hand to be there
כל השירים ברצף, למי שמעוניין לשמוע אותם ביחד:
אני בחודשים האחרונים מרגיש כה חזק בהתמודדות שלי עם זה, שאני חושב שאני בצעד השנים עשר. כלומר, אני פה כדי להושיט יד, אני פה כדי לעזור, לתמוך. אני כבר לא אחראי רק על עצמי. אפשר לומר שהבלוג הזה הוא חלק מהצעד הזה. האמת, כתבתי את הפוסט הזה במקור לפני 3 חודשים בערך, אבל לא מצאתי לו זמן מתאים. כשכתבתי אותו, רציתי לכתוב שאני לא יודע באיזה שלב אני נמצא, שאני כל הזמן נע במין מעגלים בין הצעדים והשלבים. מה אתם אומרים? איפה אני עומד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: