הם שניים. לגדול יותר קוראים אוון ולקטן יותר קוראים הארווי. הם הילדים הכי יפים שבעולם, כי הם שלי. זה לא באמת חשוב איך הם נראים; יכול להיות שיש להם שיער בהיר יותר ויכול להיות שכהה יותר, זה לא משנה, אבל בדימיון שלי, יש להם שיער באורך בינוני, חלק או גלי, עם פוני קטן.

אני נותן להם את כל האהבה שיש בעולם, ובחזרה הם אוהבים אותי מאוד. כל יום שאני חוזר הביתה מהעבודה, הם קופצים עליי ומחבקים אותי הכי חזק, עד שהעצמות שלי נשברות. במקום לעשות שכיבות סמיכה, מתח ומשקולות, אני מרים אותם גבוה, לפעמים ביד אחת ולפעמים בשתיהן, נותן להם לגעת בתקרה ולצעוק את הספירה עד עשר. בפסטיבלים ובטיולים, הם יהיו על כתפיי, מתצפתים על הרחובות הסואנים מלמעלה, לפעמים מנווטים את הדרך אל היעד בזכות זווית הראייה הגבוהה יותר. החיוך שלהם כשאני מדגדג אותם הוא הדבר הכי טהור שקיים עלי אדמות.

כל יום אשמע מהם סיפורים על חוויותיהם בבית הספר או בגן, אשמח בשמחתם כשיתגאו בהישג, ואעודד אותם כשיתאכזבו מהחמצה. ההתלהבות בעיניים שלהם בזמן שהם מדברים מרתקת אותי. אעביר אליהם את אהבתי למוזיקה ולספורט. ביחד ננגן על 'גיטרת אוויר' לקטעי סולו מטורפים, ואם יוכלו לנגן בכלי אמיתי, מה טוב. אלמד אותם לדקלם בעל פה הרכבים של קבוצות ונבחרות, באותו אופן שאבא שלי לימד אותי את הרכבה של נבחרת ברזיל במונדיאל 1994. נצפה ביחד במשחקי ספורט בטלוויזיה, יושבים קרוב אחד לשני, מחובקים, לפעמים על הברכיים שלי כשאני יושב בכורסת הטלוויזיה הנוחה שלי. נשחק ביחד במגרש השכונתי כדורגל או כדורסל; אחרי שיבקשו ממש יפה, אטביע לסל, רק כדי לראות אותם מריעים לי. מיד לאחר מכן ארים אותם ואתן להם להטביע בעצמם, לחוש את תחושת האושר והגאווה הקטנה הזו כשהיד פוגשת בטבעת בהצלחה.

כל לילה, לאחר שהתקלחו בקפדנות והתלבשו בפיג'מה, אקריא להם סיפור לפני השינה, אולי אשים להם בטלוויזיה סרט של דיסני; גם בפעם העשרים לא נמאס להם מ"מלך האריות". אחרי שיירדמו, אסדר את שמיכתם, אתן להם ליטוף קטן ונשיקה קטנה, אאחל להם חלומות מתוקים.

---

במשך שנים, הייתה זו משאלתי הגדולה ביותר. חדי העין יבחינו בכך שאין אישה בכל הפנטזיה הזו. זו הבעיה הגדולה ביותר שלי. אני לא ייחלתי לעצמי למצוא מישהי, הגם שזה תנאי הכרחי אם הייתי רוצה שפנטזיה כזו תתממש. ככל שהשנים עברו והבנתי שהסיכוי שאביא ילדים בכוחות עצמי הולך וקטן, כך גם הפנטזיה הזו הלכה והתכווצה, עד שהיא נהפכה רק לזיכרון רחוק, שאני מביא בפניכם היום.